אשת כהן שנתיחדה עם גוי

שאלת דינה של אשת כהן שנתייחדה עם גוי היא שאלה הנידונה בפוסקים רבים ובפרט בספרי אדמו"ר הזקן ואדמו"ר הצמח צדק.

המעשה

לפני הצמח צדק נשאלה שאלה עם אשת כהן שנשלחה על ידי בעלה לדבר עם מושל העיר בנוגע לעזרה שזקוק לו בענין מסויים, ולאחר שהלכה לביתו עם אחותה חזרה לבעלה וטענה שנאנסה על ידי הגוי וממילא היא אסורה לו כדין אשת כהן שנאנסה.

הדיון

שורש השאלה תלוי בשלשת העובדות: 1. היחוד עצמו - ייתכן שהוא עצמו אוסר. 2. אמירתה טמאה אני. 3. העובדה שהיחוד היה עם גוי.

דין אשת כהן שנתייחדה

בנידון הראשון הדיון הוא בדבריו של אחד מגדולי הראשונים הוא הרא"מ שכותב דאשת כהן שנתייחדה עם עובד כוכבים שעה אחת כדי ביאה אסורה לבעלה, ואפילו אשת ישראל. כנגד דבריו של הרא"מ עומדים דברי בעל ספר התרומה שכותב שאין לאסור במקרה כזה אפילו אשת כהן, וגם הר"ן בכתובות שם כתב שאיסור אשת כהן שנתייחדה עם דווקא עם נתייחדה באונס כלומר שנתפסה בבית האסורים בכוח, ולא ביחוד מרצון, וכן דעת התוספות, וכן כתב הרשב"א, והובאו דבריהם בבית יוסף, וכ"כ מהרי"ק.

דין אומרת טמאה אני

אמנם כל זה בסתם יחוד וכשאומרת טהורה אני, שבכך מקילים התוספות לומר שבסתם יחוד אין דינה כשבויה שאין נאמנת לומר טהורה אני, כי שאני התם שמסורה בידם מה שאין כן כאן, אבל בשהיא אומרת טמאה אני שאנסה העובד כוכבים יש לומר שבאופן כזה ודאי אסורה, משום שבאופן כזה אין את הטענה "לא הנחת בת לאברהם אבינו אשת כהן יושבת תחת בעלה" כו'.

חומר טענת טמאה אני ביחוד עם גוי

ואף על פי שבסוף מסכת נדרים התירה הגמרא משום שמא "עיניה נתנה באחר" (רוצה היא להפטר מבעלה), אבל כאן שהיחוד היה עם גוי, יש לטענתה ראיה מדין רוב, רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות, וכמו שמצינו במסכת כתובות שסומכין על אמירתה להקל בראוה מדברת עם אחד או בהייתה מעוברת מטעם רוב או חזקה, ואם כן כמו שסומכין על אמירתה בצירוף החזקה אף להקל באיסור יוחסין שהחמירו בו מאוד, כך יש לומר שסומכין על אמירתה לחומרא כשיש רובא דמסייע לה. וכך משמע מתשובת הרשב"א סוף סימן אלף רנ"א להחמיר בכה"ג ע"ש.

טענת "רגלים לדבר" - מחלוקת אדמו"ר הזקן והבית שמואל

ועוד שיש כאן טענת המוזכרת בספר בית שמואל של "רגלים לדבר" כשאומרת טמאה אני, ואפילו ביחוד עם ישראל, וכלשונו "ונראה דאם ידוע שנתייחדה עם אחד ואמרה טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר כו'" עכ"ל.

אלא שבתשובת אדמו"ר הזקן כתב שלא כדעת הבית שמואל, ומכל מקום סברתו של אדמו"ר הזקן היא רק משום שסברת רגלים לדבר אומרים רק כשהמצב עצמו מוכיח שאכן התקיים מעשה איסור כמו בסוף מסכת נדרים ששם מקור סברא זו, והרי כאן הלכה בשליחות בעלה ועוד לקחה את אחותה לשומר הגם שמדינא אין זה שמירה, אפשר לא חשיבה עוברת על דת מחמת שהייתה סבורה שאין איסור בזה להתייחד כן בעיר.

ומכל מקום, כאן במקרה כזה שהיחוד היה עם גוי, וגם אומרת טמאה אני, אם כן יש לומר שבנידון כזה אדמו"ר הזקן גם יודה שאסור, שהרי לא מצינו שידחו את דברי הרא"ם, ואם כן לכאורה יש להחמיר.

פסק ההלכה

אין עדים שנתייחדה עמו

אך אם אין עדים שנתייחדה עמו ממש, אף על פי שראו שהלכה לביתו, מכל מקום אולי לא נכנסה אצלו, שיש לומר שלא הניחוה לבוא אליו כי הוא שר. ואם כן יש ספק בעיקר היחוד אם נכנסה או לא, ושוב אין זה רגלים לדבר. ואף דמסתמא נתייחדה עם עבדיו ליכא מיגו דאי בעי אמרה שעבדיו אנסוה. דע"ז לא הייתה נאמנת שאין זה רגלים לדבר כי אימת רבם עליהם ואין ידם תקיפה עליה.

ועוד סברא יש להתיר, על פי דברי הבית מאיר דמתיר אפילו בנתייחדה, ואפשר שטעמו דאע"ג דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות מכל מקום על רצון אין סברת רוב, דמסתמא היא לא נתרצית דהא גם שבויה שמסורה בידם מותרת לישראל ולא חיישינן שמא נתרצית. ואם כן אין החשש רק על אונס. ואונס לא שכיח, כמ"ש התוספות פ"ק דכתובות (ד"ט ע"א). וגם הרמב"ם פ"א מהלכות נערה כ' וכל הנבעלת בעיר בחזקת מפותה כו' והיינו מפני שלא צעקה. ואם כן יש לומר דמה"ט העובד כוכבים מתיירא לאנוס אותה שמא תצעוק.

אלא שסברתו של הבית מאיר תלויה במקרה עצמו, ו"הכל לפי הענין", ובמקרה כזה שהוא שר ותקיף גדול יש לומר שאינו מתיירא מלאנוס אותה ובצירוף סברת הבית שמואל שאוסר בנתייחדה גם באומרת שברצון נבעלה אפילו בנתייחדה עם ישראל כמבואר בב"ש סימן קט"ו סס"ק כ"ג. אם כן על כל פנים בנתייחדה עם עובד כוכבים יש להאמינה בין ברצון בין באונס דאף על גב דאונס לא שכיח נאמנת במיגו דרצון א"נ שיש לתלות שבאמת ברצון היה ומה שאומרת באונס זהו כדי להצדיק עצמה לפני בני אדם.

מסקנא

מסקנת הצמח צדק היא שאם יש עדים על היחוד היא אסורה, דמכח סברת הבית מאיר לבדו לא ניתן להקל מול הבית שמואל שחולק עליו, אך כשאין עדים על היחוד ממש יש להקל ולהתירה לבעלה, אלא אם כן הבעל מאמין לדבריה.