אור חדש

שני מושגים למונח "אור חדש".

1. האור העליון ביותר, שנמשך מעצמות אור אין סוף שלפני הצמצום - נקרא אור חדש - ביחס לנבראים.
2. וכן אור הקו ועד האור המצומצם והנמוך ביותר - הנועד לברוא נבראים מוגבלים יש מאין, אף הוא נקרא אור חדש - ביחס לשרשו, שלרוב צמצומו אינו דומה כלל לשרשו ומקורו הנעלה, וכדלהלן.

אור מעצמות אוא"ס

אור הנמשך מעצמות אוא"ס שלמעלה מהחלל והקו, נקרא בשם אור חדש, שהוא חדש ביחס לכל סדר השתלשלות.

בהיות ידוע כי קודם שנברא העולם היה אור אין-סוף ב"ה ממלא את מקום החלל, ולא היה מקום לעמידת העולמות, עד שצמצם הקב"ה את האור ונעשה (כביכול) חלל ומקום פנוי. ואחר כך חזר והמשיך קו אור דק ומצומצם, והוא שרש החיות האלקית של השתלשלות כל עולמות אבי"ע.

ולכן החיות האלקית שבנברא - הנמשך בהשתלשלות, הנה, באופן יחסי לעומת גילוי אור א"ס ב"ה בעולם, אינו נקרא אור חדש, שהרי הוא נמשך ממקורו -אור מלכות דאצילות- בדרך עילה ועלול - כביכול, שאין העלול דבר חדש בעצם, כי היה כלול תחילה בעילה, אם כי בצורה מופשטת יחסית, אבל מכל מקום היה שם במציאות - בהעלם, ואחר כך נתממש ונתגלה מההעלם אל הגילוי.

וכמו הדיבור המשתלשל מהמחשבה (לבוש) שגם בהיותו במחשבה היה בגדר אותיות, אלא שהיו רוחניות ועל ידי הדיבור (לבוש) נתממשו לצלילים, אבל אין זה דבר חדש בתכלית - בעצם מהותו.

ואף על פיי שה' מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובכל שעה ובכל רגע נמשך צירוף חדש המחיה ומהוה את הנברא מאין ליש, ואם היה מסתלק ח"ו היה חוזר להיות אין ואפס כמו קודם שנברא, נמצא לכאורה, שגם החיות של הנברא נקרא אור "חדש".

מכל מקום - ביחס להתחדשות האור מעצמותו שלפני הצמצום - אין התחדשות ה"דבר הוי'" נקרא חידוש, כי ההתחדשות התמידית על ידי הצירוף של דבר הוי' היא רק לחדש הישנות, שמהוה אותו להיות כמו שהיה קודם.

וכן גם כל מה שנמשך מהארת הקו - גילויי האור בבחינת גבול ומדה, שהם המקור לחיות האלקי המתלבש בנברא להחיותו, לא נקרא אור חדש ממש, כי גם באור הקו יש גבול ומדה, והאור הנמשך ממנו בהשתלשלות העולמות אינו שונה כל-כך בעצם מהותו.

ואפילו המשכת אור הקו בעצמו, שמאיר אחר הצמצום מבחינת אור אין סוף שלפני הצמצום, אין בזה התחדשות ממש, וכידוע שגם בבחינת אור א"ס שלפני הצמצום - שהוא בחינת אור ולא מאור - היתה ההשערה תחילה על כללות סדר ההשתלשלות שאחר הצמצום, מה ששיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל, והיינו, שאור ההשתלשלות בהיותו עדיין בכח ולא ירד ונתממש בפועל, נקרא בגדר "השערה" - כביכול - על אור ההשתלשלות, שמכל מקום יש בזה קצת שייכות להגדרה כביכול, וזה מאפשר שאחר הצמצום ימשך אור הקו בבחינת גבול כביכול, ונעשה הכל בפועל, ולכן אין זה דבר חדש לגמרי.

אך האור הנמשך מעצמות אור אין-סוף שלמעלה מהחלל והקו, נקרא אור חדש ביחס לנבראים, כי מפסיק ביניהם הצמצום הגדול שהוא בבחינת "סילוק" כביכול, והתגלותו עליהם הוא בדרך "דילוג" ("מדלג על ההרים" - שה"ש), שאין האור דומה לנבראים שבהשתלשלות, אלא למעלה מהם - שלא בערך.

וכמו התורה שקדמה לעולם, שבה ועל ידה נמשך גם-כן אור חדש מלמעלה מההשתלשלות, והיינו על-ידי ירידת והתלבשות התורה בעשיה גשמית - במעשה המצוות, וכמארז"ל: "...היום לעשותם", שהיא תכלית הכונה והתענוג העליון, לכן נמשך עי"ז אור חדש ממש מאור א"ס ב"ה מלמעלה מההשתלשלות.

וכמארז"ל על דברי תורה: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים", כי האור המאיר בתורה הוא אור שלמעלה מההשתלשלות, ונמשך בדרך דילוג מעצמות המאציל ב"ה, שלא בסדר והדרגה.

וכמו שרואים בקרבנות הנשיאים שהוכפל בתורה כל פרטי הקרבן - בכל אחד מהנשיאים באופן מיוחד, אעפ"י שבגשמיות היו כל קרבנות הנשיאים שוים, ויכול היה לפרט את הקרבן של המקריב הראשון, ואחר-כך - בשאר הנשיאים המקריבים - לומר; "וכן הקריב נשיא פלוני".

אלא משום שאעפ"י שכל הקרבנות מקרבנות הנשיאים שוים בגשמיות, מכל מקום האור המלובש בהם הוא בכל אחד בחינת אור חדש ממש מעצמות המאציל, מה שלא נמשך כן בשל נשיא שלפניו, ולכן נכתב ופורט כל קרבן בפני עצמו.

וזהו שאמרז"ל על הפסוק "אין כל חדש תחת השמש", משא"כ עמל תורה שהוא "לעילא מן שמשא", ממשיך אור חדש.

הקו שלאחר הצמצום

על פי מה שמבואר בשם האריז"ל כנ"ל, שקודם שנברא העולם היה אור א"ס ב"ה ממלא את מקום החלל, ולא היה מקום לעמידת העולמות.

ולכן צמצם ה' את האור א"ס ב"ה - שנכלל במאור, ונעשה חלל ומקום פנוי - כביכול - מגילוי האור. ואח"כ חזר והמשיך קו אור דק ומצומצם, שממנו כל סדר ההשתלשלות.

אור זה המצומצם הוא אור חדש באופן יחסי לעצם ופנמיות אור האין סוף שהאיר לפניי הצמצום (שהוא למעלה באין ערוך מדרגת "ההשערה בכח" שבו), משום שלגודל צמצומו, אין לו שום ערך ודמיון כלל לגדולת אור א"ס ב"ה, שהיה בגילוי בחלל לפני הצמצום.

ועל פי כן, נקרא אור חדש ולא אור אחר ח"ו, כי כמו שלענין התהוות הספירות מהמאציל ב"ה, מבחינת כתר עליון, שהוא כמו יש מאין, מכל מקום נאמר על-זה: "אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין", שאתה - א"ס ב"ה, הוצאת לגילוי עשר ספירות, שהספירות הן גילוי והאצלה מא"ס ב"ה - אעפ"י שהן באין-ערוך אליו.

כך גם כן אור הקו המוגבל והמצומצם היה כלול באין-סוף ב"ה בהעלם וביטול, וכמו ביטול אור השמש בשמש, ואף יותר מזה לאין שיעור, ומשם חזר והאיר לאחר הצמצום, ואין זה אור אחר ח"ו.

אור מצומצם מספירת המלכות

אור המאיר מספירת המלכות לברוא יש מאין ואפס שקדם לו, כפי שנמשך ומאיר דרך מסך ו"פרסא" ("פרוכת" או "וילון פרוס", כביכול) - המצמצם ומעלים על אור האצילות, והאור העובר דרכו - להאיר לנבראים להחיותם, נעשה אור חדש, אור של תולדה, שלגודל הצטמצמותו והתעלמותו ב"פרסא", הרי כביכול אינו ממהות האור הראשון כלל, אלא למטה ממנו בלי כל ערך.

כי בכדי שיהיו הנבראים מציאות יש - דבר בפני עצמו, ולא יתבטלו מעצם קיומם, צריך להיות "מסך" כביכול, והוא בחינת "הפרסא", המעלים ומסתיר על האור כנ"ל, והאור הבוקע את ה"פרסא" ומאיר דרכו, הוא מצומצם ביותר, שאינו בערך האור שבאצילות, והוא אור חדש ושונה לגמרי, וממנו יתחדשו הנבראים מאין ליש.

הצורך בישות הנבראים הוא כדי שעל ידי זה יוכלו לקיים מה שנאמר: "ששת ימים תעשה מעשיך" כו' וכן "יגיע כפיך כי תאכל" על ידי ל"ט מלאכות גשמיות - עובדין דחול, ועי"ז יתקיים רצון ה' להיות לו ית' דירה בתחתונים, ואף על פי כן גם בזה נקרא אור חדש ולא אור אחר ח"ו. משום שגם האור שבקע את הפרסא ומאיר אור של תולדה שאינו בערך לגדולת האור שבאצילות, הנה גם אור זה הוא אור האצילות עצמו אלא שירד ונתעלם עד שאין הנבראים רואים בו את בחינת האצילות.

על דרך משל, הרב שרוצה להסביר שכל עמוק ומופשט לתלמידו, שאין התלמיד יכול לקבלו - לרוב דקותו והפשטתו, וצריך להמשילו בדרך משל וחידה, הדנים בענינים אחרים שלא מענין השכל שרוצה ללמד, אלא בדברים מוגדרים ומוחשיים יותר כדי שבם ועל-ידם יובן השכל של הרב.

והנה המשכיל יבין, שהתעלמות השכל של הרב בתוך המשל שאומר לתלמיד, הוא באופן שכל עצם חכמתו של הרב מלובש במשל זה, ולא בכח בלבד אלא בפועל ממש.

רק לפי שהמשל - שחכמת הרב מלובשת בו - הוא שלא מענין השכלת הרב בעצמו, ולמטה ממנו באין ערוך, עד שנראה כשכל חדש, לכן יכול התלמיד ללמוד באמצעותו את שכל הרב. נמצא שהשכל החדש כבר היה לעולמים, ומתיחס אל שכל הרב.

כך גם האור המאיר בבריאה הוא אור חדש שנתחדש מאור האצילות ואינו אור אחר ח"ו. ואף על פי שאינו בערך האצילות, אבל יחוסו הוא אל אור האצילות.

מקורות לעיון:

• תו"א י"ד, ח.ב', יב.ב', יד.ג', סה"מ תרנ"ד שח.

(חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")