חיים שניאור זלמן קוזלינר: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה מ־17:50, 16 בינואר 2011

הרה"ח ר' חיים שניאור זלמן קוזלינר הידוע בכינוי המחתרתי "חז"ק" (ראשי התיבות של שמו), נולד בשנת תרס"א בעיר דיסנא שבביילורוסיה. אביו ר' ברוך יוסף היה מלמד דרדקי בדיסנא. היו אומרים עליו כי כשבגרו תלמידיו היו לתלמידים המצוינים בישיבת 'תומכי תמימים' בליובאוויטש.

חסיד מסוג אחר: חזק, ככינויו כן הוא. חסיד בעל אומץ לב נדיר שלא חת מפני איש. למרות הסבל והעינויים שעבר בשני הפעמים שנאסר, המשיך לחיות חיים חסידיים ולהפיץ יהדות בכל מקום.

ביום י"ג בתשרי - יום הסתלקות אדמו"ר המהר"ש - תשמ"ו, נפטר ר' חיים זלמן לבית עולמו.

שנות צעירותו

בהיותו פעוט התגורר בבית הוריו המשפיע הרה"ח ר' ישראל נח בליניצקי וממנו ראה וספג מהי דמותו של חסיד והנהגה חסידית.

בגיל תשע נסע הילד חיים זלמן עם אביו לליובאוויטש, שם הוכנס ללמוד בחיידר המקומי. כשבגר מעט, נכנס ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' תחת הנהגתו הישירה של כ"ק אדמו"ר הרש"ב. יחד עמו למד גם אחיו אפרים ע"ה.

מזכירו של אדמו"ר הריי"צ

בשל מאורעות המלחמה והמהפכה ברוסיה בתרע"ז נאלצה ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש לעקור ולנדוד בין ערים שונות. ר' חיים זלמן נדד יחד עם שאר תלמידי הישיבה.

בחודש תשרי תרפ"ד שלח כ"ק אדמו"ר הריי"צ להודיע כי הוא מבקש מתלמידי התמימים לחזור ממקומות לימודם לרוסטוב, שם הוקמה הישיבה מחדש.

קירוב נדיר במיוחד זכה ר' חיים זלמן כאשר כבר בימי בחרותו שימש תקופה קצרה כמזכירו של אדמו"ר הריי"צ שעה שהתגורר בלנינגרד. תפקידו המרכזי היה אחריות על הכספים של ישיבות 'תומכי תמימים'. ר' חיים זלמן שהיה איש סוד במהותו, מעולם לא סיפר אודות הימים בהם עבד בחדר אחד עם אדמו"ר הריי"צ.

כשבאו לאסור את אדמו"ר הריי"צ בט"ו בסיון תרפ"ז, לא היה ר' חיים זלמן באיזור, שכן ימים אחדים קודם לכן נשא את רעייתו מרת ציפא, בת הרה"ח ר' חיים אלעזר גורליק. החתונה התקיימה ברוגצ'וב, עיר מגורי הכלה, ור' חיים זלמן היה בעיצומם של ימי ה'שבע ברכות' כאשר ארע המאסר.

חיש מהר נקרא ר' חיים זלמן על ידי חשובי החסידים לשוב מיידית ללנינגרד כדי לסייע בפעולות השחרור. ר' חיים זלמן לא השתהה, ולמרות שהיה בעיצומם של ימי השבע ברכות, חזר ללנינגרד.

על פי הוראת אדמו"ר הריי"צ הופקד בידיו ה'פנקס השחור', כהגדרתו. בפנקס זה הייתה רשימת הרבנים, מגידי שיעורים, המשפיעים, המלמדים והבלניות בכל ערי ברית המועצות.

למרות שר' חיים זלמן ידע כי המשטרה החשאית מתחקה אחר עקבותיו, המשיך לפעול למען המשך אחזקתם של ישיבות 'תומכי תמימים'. הוא עבר להתגורר בנעוול, שם הצטרף להנהלת הישיבה ובית מדרש לרבנים ושוחטים.

הרדיפות אחרי ר' חיים זלמן הלכו ותכפו, ובפרט בהיותו אחד ממנהלי הישיבה. המשטרה החשאית הידקה את טבעת החנק סביבו. בדיוק באותם ימים נולד בנו בכורו מרדכי, אחרון של פסח תרפ"ט. זמן קצר לאחר מכן נאלץ האב ה'טרי' לברוח מהעיר.

כאשר חלף חודש מהלידה, החלה רעייתו ציפא לדאוג, שכן כבר הגיע הזמן לערוך 'פדיון הבן' אך בעלה, שעליו מוטלת המצווה, נעלם כלא היה. לא חלף זמן רב והיא קיבלה מברק מוצפן מבעלה בו כתב: "מזל-טוב על הקנייה". או אז הבינה כי בעלה זכר את המצווה הנדירה המוטלת עליו, וממקום מסתורו ערך פדיון הבן כדת וכדין.

זמן מה לאחר מכן שב ר' חיים זלמן לביתו, אבל הרדיפות והחיפושים אחריו נמשכו ביתר שאת. כל העת שררה בבית אווירה של מחתרת ובריחה, כך שגם מוטל בן השלוש כבר הבין בחושיו הבריאים כיצד יש להתנהג בעת צרה.

מעצרו וגלותו

כמה שנים לאחר מכן עבר להתגורר בשולקובה, פרבר בפאתי מוסקבה. גם פה לא פגו החששות, ומדי פעם נערכו גלי מעצרים בקרב החסידים. ר' חיים זלמן ידע כי גם כאן הוא אינו בבית.

ואכן, לילה אחד החשש התממש. דפיקות חזקות נשמעו בדלת הבית. אל הבית נכנסו אלמונים לבושים במעילים שחורים ששלפו את התעודות האדומות של הנ.קוו.ד. בו במקום הודיעו לר' חיים זלמן על מעצרו, והוציאוהו מהבית.

לאחר חקירות ממושכות, סבל ועינויים במרתפי הנ.ק.וו.ד., נגזר דינו לגלות בסיביר. לאחר נסיעה ארוכה ומתישה הגיע למחנה עבודה, שם שהה תקופה ארוכה יחד עם ידידו המשפיע ר' ניסן נמנוב.

ניסיון בריחה

בשנת תש"א, לאחר פלישת הנאצים לרוסיה, עזבה משפחת קוזלינר ויצאה ברכבת עם בני משפחה נוספים לכיוון אוזבקיסטן הרחוקה.

בישיבת תומכי תמימים סמרקנד, שמשו חשובי החסידים ובתוכם ר' חיים זלמן, לימדו את צעירי הצאן נגלה וחסידות.

בשנות המלחמה גייסו השלטונות את כל הגברים לצבא. החיפושים אחר עריקים הוגברו, והמעצרים היו מעשה שבכל יום. ר' חיים זלמן עצמו אף הוא היה עריק. בכל פעם שבאו חיילים לביתו, הצליח לחמוק. פעם אחת דפקו החיילים על דלת ביתו. ר' חיים זלמן הבין שכבר מאוחר מלהימלט, ומי שהצילו אותו היו בנותיו. הן הורידו את המזרון מהמיטה והוא נשכב ומעליו הניחו מזרון ושמיכות נוספות. במהירות סידרו את המיטה בחזרה והחיילים שחיפשוהו שעה ארוכה, יצאו בידיים ריקות.

כמו עוד חסידים רבים, ר' חיים זלמן ומשפחתו הגיעו אל העיר לבוב במטרה לנסות להבריח את הגבול. הוא, רעייתו וכמה מקרובי משפחתו עשו לילות כימים כדי לסייע לכמה שיותר חסידים לצאת את רוסיה.

בצהרי יום שישי כ"ח במר-חשוון תש"ז נעצרה אשתו מרת ציפא כשבידה החזיקה תיק קטן שהכיל עשרות פספורטים. כעבור זמן נגזר דינה של מרת ציפה - עשר שנות גלות.

למחרת, בשבת לפנות בוקר, ערכו אנשי המשטרה החשאית חיפושים נרחבים, פשטו על כמה מבתי החסידים וביצעו מעצרים. כאשר הגיעו לבית משפחת קוזלינר, פתח להם את הדלת הבן מוט'ל. הוא אמר לקלגסים כי אינו יודע היכן אביו שוהה. ר' חיים זלמן אכן נמלט מבעוד מועד. באופן מפתיע החליטו לעצור את מוט'ל בניסיון להוציא ממנו מידע שיפליל את הוריו.

חקירתו של מוטל לא נמשכה זמן רב, ובשבת לפנות ערב השתחרר לביתו.

מאסרו השני

לאחר שלוש שנים השתחררה מרת ציפא ממחנה העבודה בטרם עת. השמחה לא ארכה, שכן שבועות ספורים לאחר מכן הצליחו הרשעים להניח ידם על בעלה ר' חיים זלמן. הוא עצמו הרגיש כי הצרה ממשמשת ובאה, והתייעץ עם בני ביתו האם עדיף לו לברוח או להסגיר את עצמו ולהפיל על עצמו את כל האשמות כדי לפטור אחרים.

לבסוף החליט לברוח. אנשי המשטרה החשאית לא הרפו ממנו ועקבו אחריו כל העת. הם לא אסרו אותו כיוון שרצו לראות עם מי הוא נפגש.

יום אחד כשהלך ברחוב, ניגש אליו שוטר וביקש ממנו את הפספורט שלו. ר' חיים זלמן הציג בתמימות את הפספורט. השוטר עיין בו רגע קט ואחר הניחו בכיסו והחל ללכת לדרכו. המטרה הייתה "לכבול" אותו, שכן כאשר הפספורט שלו בידם, לא יוכל לברוח לשום מקום.

הוא הבין את מזימתם ודאג לפספורט חדש. הזייפנים מקרב החסידים שאלוהו האם הוא מעדיף את פרטיו האמיתיים או מזוייפים, והוא ביקש שיכתוב את פרטיו האמיתיים.

לא עבר זמן רב והוא נתפס בשנית והפעם בתעודותיו המזוייפות. כשהאשימו אותו באחזקת תעודות מזוייפות, השיב להם: "לקחתם לי את הפספורט ומכיוון שלא יכולתי ללכת ללא פספורט, הייתי חייב לדאוג לאחר".

ר' חיים זלמן לסיביר, שם הועבד בעבודות פרך. למרות המצב הקפיד לשמור מצוות במסירות נפש עילאית.

שחרורו

בשנת תשי"ג מת הרודן סטאלין והשלטונות הרפו מעט מהדיכוי הקשה. אסירים פוליטיים ודתיים רבים שוחררו לביתם בטרם זמנם, ובהם היה גם ר' חיים זלמן קוזלינר.

לאחר שחרורו התגורר עם בני משפחתו בצ'רנוביץ. בביתם התגורר במשך זמן המשפיע ר' מענדל פוטרפס. כאשר נישאה בתו הצעירה וורה ועברה להתגורר בסמרקנד, סמוך להורי בעלה, שיכנע אותו ר' מענדל לעבור לגור ליד אחד מילדיו. ר' חיים זלמן נענה להפצרותיו ועבר להתגורר בבית בתו בסמרקנד. כעבור זמן קצר הגיע גם ר' מענדל לסמרקנד, ור' חיים זלמן, בתו וחתנו אירחו אותו בביתם במשך תקופה ארוכה.

במשך כל השנים גידל ר' חיים זלמן זקן, למרות שהדבר היה כרוך במסירות נפש. בתקופות בהן לא היה במחתרת, הירבה להתוועד עם החסידים ועודדם להמשיך לפעול על פי הוראות רבותינו נשיאינו למרות הקשיים האדירים הניצבים בדרך.

בארץ ישראל

בתחילת שנות הלמ"דים הצליח לקבל היתר-יציאה, ועלה עם בני משפחתו לארץ הקודש והשתקע בנחלת הר חב"ד.

בשנת תשל"ז, כאשר הרבי מה"מ עורר על מינוי משפיעים בכל קהילה, ביקשו תושבי נחלת הר חב"ד למנותו כמשפיע הקהילה, אך הוא סירב. גם כאשר הלחצים עליו גברו, הוא עמד בסירובו בתוקף.

פטירתו

ביום י"ג בתשרי - יום הסתלקות אדמו"ר המהר"ש - תשמ"ו, נפטר ר' חיים זלמן לבית עולמו. מפליא הדבר כי בתאריך זה נפטרו גם אביו ורעייתו.

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 ביום י"ג בתשרי - יום הסתלקות [[אדמו"ר המהר"ש]] - תשמ"ו, נפטר ר' חיים זלמן לבית עולמו.
-שאלת משיחיותו של הרבי מלובביץ' נהפכה זה מכבר לסוגיה ציבורית החורגת בהרבה מגבולות חסידות חב"ד. העובדה שכ-330 שנה אחרי טראומת משיחיות השקר של שבתי צבי שוב נמצא ביהדות גורם חשוב הטוען למשיחיות - לא סתם טענה שמדובר בתקופת גאולה, לטענה זו שותפים רבים, בוודאי בחוגי הימין הדתי-לאומי, אלא משיחיות פרסונלית), משכה גם את תשומת הלב הן של עולם שומרי המצוות, שנדרש לגבש התייחסות ערכית לתופעה, והן של עולם המחקר, שנמצא לו לפתע כר לחקר תופעה משיחית "בזמן אמת", תוך כדי התהוותה.
-כשם שהתופעה עצמה מרתקת, כך גם שני סוגי ההתייחסות אליה - הדתית והמחקרית. בתחום הראשון בלטה התייחסותו של מנהיג הציבור הליטאי בישראל (המתנגד מסורתית לחסידות בדיוק בשל החשד שהיא מסתירה מאחוריה שאיפה משיחית), הרב אליעזר שך. הרב שך, שהיה ידוע באופן כללי במנהיגותו החריפה והתקיפה, נהג כך גם כלפי גילויי המשיחיות של חב"ד. מיוחסת לו האימרה כי "חב"ד היא הדת הכי קרובה ליהדות", כלומר מבחינתו עצם התופעה המשיחית כבר הוציאה אותה מחוץ לגבולות היהדות. ראוי לציין שהוא אמר את הדברים עוד לפני פטירת הרבי מלובביץ', בקיץ 1994, אירוע שהחריף עוד יותר את הבעייתיות של המשיחיות החב"דית - כשחוגים נרחבים בתוכה סירבו לקבל את העובדה שהמוות סתם את הגולל על אפשרות משיחיותו של הרבי, ונתלו באמונות סמי-נוצריות שהרבי לא מת אלא "נסתר מן העין", והוא עתיד להתגלות. חוגים אחרים, מצומצמים יותר, הרחיקו לכת באימוץ המודל הנוצרי ואף ייחסו לרבי מעמד של בורא העולם ממש).
-הרב ד"ר יצחק קראוס, ראש המדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן, מגלם בכפל תאריו את כפל ההתייחסות לסוגיה: הפן הפנים-דתי והפן המחקרי. בספרו החדש הוא מבקש להתמודד לעומק עם תופעת המשיחיות החב"דית, לבחון את מקורותיה, סיבות לעיתויה, ההצדקות התיאולוגיות שבהן השתמשה, השלבים השונים בהתפתחותה והאמצעים שבהן מימשה את תפיסתה. כבר בראשית הספר הוא מצביע על עובדה משמעותית: המשיחיות היתה שם מן הרגע הראשון. הוא מצטט בהרחבה את נאומו הראשון של הרבי כ"נשיא" החסידות (התואר המוענק בחב"ד למנהיג) משבט תשי"א (1951), כדי להדגיש שכבר אז דיבר הרבי על דורו כדור ביאת משיח. למעשה, הוא מדגיש שכבר המנהיג שקדם לרבי, חותנו הרי"ץ (הרב יצחק שניאורסון), דיבר על תקופתו כעידן גאולה. חשוב להדגיש שעולם המחקר יודע זה מכבר על קיומו של גרעין משיחי בחב"ד עוד בתקופת האדמו"ר הקודם, אבל מכיוון שהציבור הרחב נוטה לייחס את ההתפרצות המשיחית ל-13 שנותיו האחרונות של הרבי (מאז עודד את שירת השיר "אנחנו רוצים משיח עכשיו", ב-1981), ומכיוון שהספר נועד לציבור הרחב, הרי יש בהחלט חשיבות להדגשה זו גם אם אין בה חידוש מחקרי.
-ההצדקה התיאולוגית שבה השתמש הרבי לרעיון שדורו הוא דור משיח היא העובדה שהוא האדמו"ר השביעי של חב"ד (מכאן שמו של הספר). שבע הוא מספר בעל משמעות מיסטית בתרבויות שונות, ובהן היהדות, ובמיוחד בזרם הקבלי-חסידי שלה. בהקשר שלנו, מכיוון שאדמו"רי חב"ד האחרונים ראו עצמם לא כמנהיגים לחסידיהם בלבד אלא לדור כולו, הרי שדורו של האדמו"ר השביעי של חב"ד נחשב כולו כדור בעל מעמד מיוחד. לפי הרבי, זהו הדור שבו צפויה סוף-סוף הגאולה המשיחית המיוחלת.
-לפי עמדה זו, לחסידי חב"ד יש תפקיד מיוחד בגאולה הצפויה: מכיוון שפעולותיו של כל יהודי משמעותיות לגבי מימושו של הפוטנציאל המשיחי, עליהם להבטיח שכל יהודי יעשה את חלקו כדי שהפוטנציאל לא יוחמץ. בכך מוטלת על החסידים אחריות היסטורית מרחיקת לכת, כמעט קוסמית, ששכרה בצדה: הכבוד העצום להיות שותפים בתהליך, שפעילותם מתנה את עצם הצלחתו. כך מבין קראוס את כוח המשיכה של המטלות הקשות שהטיל הרבי על חסידיו: מאי-נוחות בעמידה בדוכן תוך ניסיון לחזר אחר יהודים שיניחו תפילין, ועד אי-נוחות גבוהה בהרבה - שליחים שיצאו לקצווי עולם כדי למלא שם את התפקיד שהוטל עליהם במימוש הגאולה. עם זאת, לפי קראוס, הרבי לא העז לבחון את אמונתם של חסידיו באופן מיידי וטוטאלי: הוא העמיס עליהם את משימות הגאולה באופן הדרגתי: ראשית, בניית החצר עצמה, שנמצאה במצב קשה לאחר השואה. משם הוא עבר להפצת החסידות ברחבי העם היהודי, ורק לאחר מכן פנה לשלב השלישי, שלא תיתכן גאולה אוניברסלית בלעדיו - הפצת המסר של חב"ד גם ללא-יהודים.
-קראוס בחר להתמקד במחקרו בשני אפיקים: התיאולוגי והמעשי. רוצה לומר: מהי הפילוסופיה הדתית שבאמצעותה ביקש הרבי לשכנע את חסידיו שתקופתו היא אמנם תקופה משיחית; כיצד התפתחה התיאולוגיה הזו מהצבעה על הדור כ"דור גאולה", ועד רמיזות לעצמו (ועוד יותר: מתן לגיטימציה לאחרים להצביע עליו) כמשיח. ברוח דומה, הוא מפרט גם את השלבים המעשיים השונים של מימוש התפיסה המשיחית.
-זו כמובן התמקדות לגיטימית, אבל היא משאירה את הסיפור חסר בכמה היבטים חשובים, בעיקר ההיסטורי והסוציולוגי. לדוגמה, מה גרם להתפרצות המשיחית דווקא בעיתוי שבו התפרצה? אם נצא מנקודת הנחה שהקישור ל"דור השביעי" אינו הגורם להתפרצות המשיחית, אלא רק האמצעי שדרכו ביקש הרבי לשכנע את שומעיו לאחר שהחליט לנקוט מדיניות משיחית, יש צורך להצביע על הגורמים ההיסטוריים לכך: משבר השואה? אולי המשבר האישי הכרוך בעובדה שלא היו לו ילדים, וגם לא קרובים אחרים, שיוכלו למלא את מקומו בבוא העת, ולכן היה צורך לשכנע את החסידים שמשימת החסידות מסתיימת בדורו שלו? ואולי זו דווקא ההכרה שההתפתחות הטכנולוגית, בתוספת השכלתו הכללית, בכלל מאפשרות לראשונה לחסידות יומרה משיחית גלובלית? הספר אינו מפרט בסוגיות אלה.
-שאלות נוספות שאינן עולות הן: כיצד הגיבו החסידים למדיניות המשיחית? האם מיד נעשתה פופולרית, או שהרבי היה צריך להתגבר על התנגדות בתחום זה? ובכלל, האם התקשה בייצוב מנהיגותו? איך התמודד עם התופעות הסותרות לכאורה את ההנחה שמדובר בעידן משיחי, כמו השואה וההתבוללות? כל אלה הן שאלות נכבדות שהספר אינן מתמודד איתן. ומכאן שסוגיית משיחיותו של הרבי מלובביץ' עוד יכולה לספק כר נרחב למחקר גם עבור חוקרים נוספים.
 ==שנות צעירותו==
 בהיותו פעוט התגורר בבית הוריו המשפיע הרה"ח ר' [[ישראל נח בליניצקי]] וממנו ראה וספג מהי דמותו של חסיד והנהגה חסידית.
 בגיל תשע נסע הילד חיים זלמן עם אביו ל[[ליובאוויטש]], שם הוכנס ללמוד בחיידר המקומי. כשבגר מעט, נכנס ללמוד בישיבת '[[תומכי תמימים]]' תחת הנהגתו הישירה של כ"ק [[אדמו"ר הרש"ב]]. יחד עמו למד גם אחיו אפרים ע"ה.
 ==מזכירו של אדמו"ר הריי"צ==