הבדלים בין גרסאות בדף "ניסן נמנוב"
מ |
|||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
הוא נודע ב[[תפילה (יהדות)|תפילתו]] שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר ה[[תניא]]. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. | הוא נודע ב[[תפילה (יהדות)|תפילתו]] שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר ה[[תניא]]. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב [[חסידות חב"ד|חסידי חב"ד]]. | ||
| − | נמנוב, נולד בעיירה [[ז'לובין]] שב[[בלרוס]] בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]], אצל | + | נמנוב, נולד בעיירה [[ז'לובין]] שב[[בלרוס]] בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים ב[[ליובאוויטש]], אצל [[אדמו"ר הרש"ב]]. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], כ[[משפיע]] וכ[[ראש ישיבה]] בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת [[תר"צ]] (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו מלמד תורה, דבר שהיה אסור על פי ה[[חוק]] ב[[ברית המועצות]]. |
בשנת [[תש"ד]], בהיותו ב[[טשקנט]] נקרא הרב נמנוב לשמש כ[[משפיע]] בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה [[סמרקנד]]. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים ([[תש"ו]]) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים ב[[פוקינג (גרמניה)|פוקינג]] {{אנ|Pöcking}}, [[גרמניה]]. | בשנת [[תש"ד]], בהיותו ב[[טשקנט]] נקרא הרב נמנוב לשמש כ[[משפיע]] בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה [[סמרקנד]]. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים ([[תש"ו]]) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים ב[[פוקינג (גרמניה)|פוקינג]] {{אנ|Pöcking}}, [[גרמניה]]. | ||
ב[[תש"ח]] נסע ל[[צרפת]] על פי הוראתו של [[הריי"צ]], והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר [[ברונוי]]. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב ל[[מנהל]] ו[[משפיע]] ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול". | ב[[תש"ח]] נסע ל[[צרפת]] על פי הוראתו של [[הריי"צ]], והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר [[ברונוי]]. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב ל[[מנהל]] ו[[משפיע]] ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול". | ||
| − | לאחר הכתרת [[הרבי]] | + | לאחר הכתרת [[הרבי]] הפך לחסיד שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה. |
ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו, נעשים לשם שמים. | ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי ה[[ספר התניא|תניא]]. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו, נעשים לשם שמים. | ||
גרסה מ־05:01, 10 באוגוסט 2010
ניסן נמנוב (מכונה גם רֶבּ ניסן) (תרס"ד - תשמ"ד), היה רב ומשפיע חסידי לאלפי תלמידים שהתחנכו בישיבות תומכי תמימים בטשקנט וסמרקנד שבאוזבקיסטן, ובבברינוא שבצרפת, תחת ניהולו. הוא נודע בתפילתו שהייתה נמשכת שעות ארוכות, במשמעת העצמית שלו, ובביאוריו לספר התניא. דמותו הייתה ועודנה מודל לחיקוי בקרב חסידי חב"ד.
נמנוב, נולד בעיירה ז'לובין שבבלרוס בשנת תרס"ד (1903). הוא למד והתחנך בישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש, אצל אדמו"ר הרש"ב. בשנים מאוחרות יותר מונה על ידי אדמו"ר הריי"צ, כמשפיע וכראש ישיבה בישיבות חב"ד במספר ערים ברוסיה. בשנת תר"צ (1930), נאסר ונשלח לגלות, בשל היותו מלמד תורה, דבר שהיה אסור על פי החוק בברית המועצות. בשנת תש"ד, בהיותו בטשקנט נקרא הרב נמנוב לשמש כמשפיע בישיבת חב"ד בעיר הסמוכה סמרקנד. למרות היותו מבין צעירי החסידים, היה מנהל עדת החסידים באותה התקופה בעירו ואף חסידים מבוגרים ממנו שמעו להוראותיו. כעבור שנתיים (תש"ו) עזב את ברית המועצות למחנה הפליטים בפוקינג תבנית:אנ, גרמניה.
בתש"ח נסע לצרפת על פי הוראתו של הריי"צ, והצטרף להנהלת ישיבת חב"ד בעיר ברונוי. כעבור תקופה קצרה, מונה הרב נמנוב למנהל ומשפיע ראשי של הישיבה. שיטת החינוך שלו, הדגישה את הערך של עבודת השם מתוך "קבלת עול".
לאחר הכתרת הרבי הפך לחסיד שלו והיה נוסע אליו לעתים תכופות. כמנהל הישיבה עמד עמו בקשר רצוף, והרבי אף כתב לו מאות מכתבי הדרכה. ההערכה הרבה שהחסידים רחשו אליו התבטאה בהגדרתו כ"בינוני" במושגי התניא. תואר זה, מתייחס לאדם שכל מעשה, דיבור או מחשבה שלו, נעשים לשם שמים.
נפטר בט' באייר תשמ"ד, ובנו הרב יצחק נמנוב, ממלא את מקומו כמנהלה הרוחני של הישיבה. חידושיו על התניא נדפסו בספר "חידושי הרנ"נ על ספר התניא". תולדותיו ואמרותיו עתידים לצאת בקרוב בספר מיוחד בעריכת הרב ישראל אלפנביין. חלקים מספר זה התפרסמו בשבועון כפר חב"ד.
