שעיר לעזאזל

שעיר לעזאזל היא אחת מהעבודות המתקיימות ביום הכיפורים בתור כפרה לעם ישראל.

רקע

ביום הכיפורים מתכפרים עוונותיהם של ישראל.

ביום זה נקבעו מספר פעולות על-מנת לקבוע שנה טובה יותר, ולכפר על העוונות של השנה הקודמת; בין הפעולות המתבצעות מתבצעת העבודה של "שעיר לעזאזל".

העבודה

תנאי הקרבן

לעבודה נבחרים שני תיישים זהים שמכונים "שעירים", קרבן אחד יצא לה' וקרבן אחד לעזאזל; במקרה שאחד מת לוקחים שני שעירים חדשים. באם נפל באחד מום - הוא מתחלף בשעיר אחר.

השעיר הוא תיש.

הגורל

קופסת עץ מונחת במזרח העזרה ובתוכה שני פתקים על האחד כתוב "להוי'" ועל השני כתוב "לעזאזל" , שני הפרים עומדים כשפניהם למערב. הכהן מערבב את הפתקים ומניח את הפתק הימני על הקרבן הימני והפתק השמאלי על הקרבן השמאלי. אם הפתק הימני יצא "להוי'" הכהן קורא: "להוי' חטאת!" וכל העם עונים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כאשר הפתק הימני יצא "להוי'" - חז"ל אומרים - שזהו סימן של ברכה ופיוס מלמעלה; עם זאת מוסיפים חכמים שבימי שמעון הצדיק מעולם לא יצא "להוי'" בצד שמאל!

הווידוי, היציאה לדרך והשליחה

הכהן לוקח לשון של זהורית (סרט בצבע אדום) החצוי לשניים - חצי אחד תולה על השעיר והחצי השני תולה בבית המקדש.

לאחר מכן הכהן מתוודה בשם כל עם-ישראל, וסומך את ידיו בכל כוחו על הקרבן המשתלח (השעיר השמאלי - הימני עולה כקרבן).

בערב החג הוכנו 12 עמדות גבוהות מאבנים, בכל עמדה נקבע אדם אחד.

על-מנת שמשלח השעיר יוכל להעביר את השעיר למדבר היה עליו לעבור 12 מיילים, אמנם - אסור ביום טוב לצאת מחוץ לתחום!

לכן היה עליו לעבור ב12 העמדות שניצבו לעיל, כעת הוא יכול לעבור מפני שכבר הוצבו בהן עירוב תחומין; בכל עמדה הציעו לו אוכל ומים שלבקשות אלה היה המשלח מסרב (מפני צום יום כיפורים).

הוא מגיע לצוק ושם מוציא את החוט התלוי על השעיר וקושרו באבן על-יד הצוק.

את הכבש תופש הפוך (כשפניו לכיוון המשלח) ומשלחו מהצוק; אם הכבש התפרק לאיברין איברין כאשר נפל - הרי זה סימן טוב, ואם כאשר הגיע ללמטה טרם התפרק - הרי זה להפך.

באותו רגע - החוט האדום הופך מצבע אדום לצבע לבן וכך יודעים בני ישראל שעוונותיהם נתכפרו.

במקורות

בתורה

(ה) וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃ (ו) וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ׃ (ז) וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ח) וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גֹּרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהֹוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃ (ט) וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהֹוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃ (י) וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יׇֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃ (...) (כ) וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃ (כא) וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י יָדָ֗ו עַ֣ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כׇּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכׇל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃ (כב) וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כׇּל־עֲוֺנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃

ברמב"ם

שעיר המשתלח, לפי שהוא כפרה על כל ישראל, כהן גדול מתודה עליו על לשון כל ישראל, שנאמר: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל". שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון, בין שעבר בשגגה, בין שהודע לו, בין שלא הודע לו, הכל מתכפר בשעיר המשתלח. והוא שעשה תשובה. אבל אם לא עשה תשובה, אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות.ומה הן הקלות ומה הן החמורות? החמורות הן שחייבין עליהם מיתת בית דין או כרת, ושבועת שוא ושקר, אף על פי שאין בהן כרת, הרי הן מן החמורות. ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהן כרת הם הקלות.

(א) שני הגורלות אחד כתוב עליו להשם ואחד כתוב עליו לעזאזל והם כשרים מכל דבר בין מן העץ בין מן האבן בין מן המתכת אבל לא יהיה אחד גדול ואחד קטן אחד כסף ואחד זהב אלא שניהם שוין ושל עץ היו ובבית שני עשו אותם של זהב ומניחין שני הגורלות בכלי אחד המחזיק שתי הידים כדי שיכניס שתי ידיו ולא יתכוין וכלי זה חול הוא ושל עץ היה וקלפי שמו: (ב) היכן מגריל במזרח העזרה בצפון המזבח מניחין שם הקלפי ומעמידין שני השעירים פניהן למערב ואחוריהם למזרח וכהן גדול בא לשם והסגן מימינו וראש בית אב משמאלו ושני השעירים לפניו אחד לימינו ואחד לשמאלו: (ג) טרף בקלפי והעלה שני הגורלות בשתי ידיו לשם שני השעירים ופותח ידיו אם של שם עלה בימינו הסגן אומר אישי כהן גדול הגבה ימינך ואם בשמאל עלה ראש בית אב אומר לו אישי כהן גדול הגבה שמאלך ונותן שני הגורלות על שניהם של ימין על ימין ושל שמאל על של שמאל ואם לא נתן לא עיכב אלא שחיסר מצוה שההנחה מצוה שאינה מעכבת וההגרלה מעכבת אף על פי שאינה עבודה לפיכך ההנחה כשירה בזר והעליית הגורלות מן הקלפי פסולה בזר: (ד) וקושר לשון זהורית משקל שתי סלעים בראש שעיר המשתלח ומעמידו כנגד בית שלוחו ולנשחט כנגד בית שחיטתו ושוחט את פר החטאת אשר לו ואת השעיר שעלה עליו הגורל לשם: (...) (ז) ואח"כ משלח את השעיר החי ביד איש המוכן להוליכו למדבר והכל כשרים להוליכו אלא שעשו כהנים גדולים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו וסוכות היו עושין מירושלים עד תחלת המדבר ושובת איש אחד או אנשים הרבה בכל סוכה וסוכה מהן כדי שיהיו מלוין אותו מסוכה לסוכה על כל סוכה וסוכה אומרין לו הרי מזון והרי מים אם כשל כחו וצריך לאכול אוכל ומעולם לא הוצרך אדם לכך ואנשי הסוכה האחרונה עומדין בסוף התחום ורואין את מעשיו מרחוק כיצד היה עושה חולק לשון של זהורית שבקרניו חציו קושר בסלע וחציו קושר בין שתי קרניו ודוחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד לא היה מגיע לחצי ההר עד שהוא נעשה איברים איברים ובא ויושב לו תחת סוכה האחרונה עד שתחשך ודרכיות היו עושין ומניפין בסודרין כדי שידעו שהגיע שעיר למדבר ואחר שמשלח את השעיר ביד מוליכו חוזר אצל הפר והשעיר שהזה דמן לפנים וקורען ומוציא את אימוריהן ונותנם בכלי ומקטירן על גבי המזבח ומחתך שאר בשרן חתיכות גדולות מעורות זו בזו כמין קליעה ואינו מפרק אותן ומשלחן ביד אחרים להוציאן לבית השריפה ומנתחין אותן שם בעורן כמו שביארנו: (ח) כיון שהגיע שעיר למדבר יצא כהן גדול לעזרת הנשים לקרות בתורה ובזמן קריאתו שורפין הפר והשעיר בבית הדשן לפיכך הרואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין ושריפתן כשירה בזר כמו שביארנו:

בחסידות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה.

אחת מהדרכים בהם הרבי משווה את חג הפורים ליום הכיפורים היא הגורל. נס הפורים נעשה על הגורל הידוע של המן, אחת מהעבודות במקדש ביום הכיפורים הייתה השעיר לעזאזל.

הסיבה מפניה נשלח השעיר דרך אורכה כל-כך למדבר, היא מפני שמדבר שוכנים כל הג' קליפות הטמאות. השעיר שמכפר על עוונותיהם של ישראל נשלח לשם מפני שרק שם ניתן לשאת את עוונותיהם של ישראל, ושם הן יתכפרו.

אמנם בעולם הזה ישנו הבדל בין השעיר להוי' לשעיר לעזאזל, שכמובן השעיר להוי' הוא נעלה יותר מהשעיר לעזאזל. אך במקור, בשורש, בדרגת הגורל - הרי שניהם שווים. על-כן עורכים הגרלה מה יהי השעיר להוי' ומה השעיר לעזאזל, שם שניהם בשווה ביחס למעלתם.