אברהם פריז – הבדלי גרסאות

הייתה לו השתוקקות גדולה [[לימוד תורה|ללמוד תורה]], לכן כאשר עוד לא מלאו לו 13 שנים, נסע לבדו ל[[ליובאוויטש]], והחל ללמוד בחדר, כשבגר עלה ללמוד ב[[ישיבה]], שם היה מ'ה[[תמימים]] החשובים' בישיבה.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת רבקה ביילא, בת החסיד ר' [[גרשון פייגין]], סוחר פרוות חסידי אמיד מויטבסק.

לאחר נישואיו התגורר ב[[ויטבסק]] כשהוא סמוך על שולחן חמיו ורעייתו מסייעת בפרנסת המשפחה, כשהוא עצמו פנוי לעסוק בעבודת השם, והוא עסק בהנחלת ערכי ה[[חסידות]] והנהגותיה לתושבי ויטבסק כפי שספג בשנים בהם למד בישיבת תומכי תמימים.

בשנת [[תרפ"ו]] עלה ל[[ארץ הקודש]], והמשיך להיות בקשר עם בית הרבי והחסידים{{הבהרה}}. ר' אברהם התגורר ב[[פתח תקווה]], ועסק לפרנסתו בפרדסים. משראה שהעסקים אינם מספקים, פתח מכולת לממכר [[חלב]] וביצים, וכשהמצב הכלכלי הידרדר ירד ל[[ארצות הברית]] בשנת [[תרח"צ]] והתגורר שם עשר שנים, כשהוא מתאכסן בבית הרב [[אליהו ייאכיל סימפסון]]. בארצות הברית, עסק רבות ב[[הפצת המעיינות]] במסגרת תפקידו בלשכה להפצת החסידות שיגר לכל רחבי תבל את שיחות [[הרבי הריי"צ]], ועוד פעולות. במשך מספר שנים עבד יחדיו עם הרבי שליט"א בחדר אחד, ומיני אז היה לו קשר אישי ומיוחד עם הרבי שליט"א.

בשנת [[תש"ט]], שלחו [[אדמו"ר הריי"צ]] לארץ הקודש, כבא כוח המרכז לענייני חינוך. לשנה הבאה הסתלק אדמו"ר הריי"צ והרב פריז עודד את החסידים בארץ, להתקשר בלב ונפש לרבי שליט"א מלך המשיח. בשנים שלאחר קבלת הנשיאות מונה על ידי הרבי ל'מבקר' במספר מוסדות חב"ד בארץ הקודש. מתוקף תפקידו זה, השתתף תדיר באסיפות של המוסדות, ודיווח לרבי על הנעשה בארץ הקודש.

ר' אברהם פריז היה הראשון שנאם בפומבי אודות [[קבלת הנשיאות של הרבי]]; ביום ראשון בערב, י"א ב[[שבט]] [[תש"י]], בעקבות הסתלקות [[אדמו"ר הריי"צ]], נערכה אסיפת חסידי חב"ד אשר הגיעו מקרוב ומרחוק, ב[[בית כנסת מרכז חב"ד תל אביב (נחלת בנימין)|בית כנסת חב"ד נחלת בנימין]] ב[[תל אביב]] ושם דובר על [[קבלת הנשיאות של הרבי]]. עוד לפני אסיפה זו, נערכה פגישה מקדימה לא מתוכננת בבית רב הקהילה הרב [[אליעזר קרסיק]]. בבית נכחו גדולי וחשובי החסידים בתל אביב, אשר כולם זכו לחסות בצל [[אדמו"ר הרש"ב]] ו[[אדמו"ר הריי"צ]]: הרב [[אליעזר קרסיק]], הרב [[שאול דובער זיסלין]], הרב [[אלכסנדר סנדר יודאסין]], ר' [[שמערל גוראריה]], ר' [[משה גוראריה]] ור' [[פינייע אלטהויז]]. במהלך האסיפה הדמעות נשפכו כמים, ובכל אופן החלו דיבורים על השלב הבא, וכולם הגיעו להחלטה פה אחד: חייבים להכתיר את "הרמ"ש" לרבי.  

בהחלטה חשובה זו יצאו כולם לבית הכנסת נחלת בנימין, שכבר היה מלא וגדוש בחסידי חב"ד כואבים. בתחילה נערך מעמד ה'קריעה' וישבו על הקרקע כמחצית השעה. לאחר תפילת ערבית החלה אסיפת חירום בהשתתפות רבנים, משפיעים, חברי [[אגודת חסידי חב"ד]] ורבים מחסידי חב"ד מתל אביב וסביבותיה. ההלם היה גדול, תחושה קשה מילאה את האוויר. כמה מהחסידים הכירו את הרמ"ש, הלא הוא הרבי, עוד מהתקופה בה גרו ב[[ברית המועצות]], ואחרים פגשוהו כאשר נסעו בשנים האחרונות ל[[ניו יורק]] אל הרבי הריי"צ. אולם ברגעים אלו היה קשה לדבר. לפתע, קם ר' [[אברהם פריז]] מתוך הקהל והכריז קבל עם ועדה, כי הוא מכיר את הרבי (מהשנים בהן שהה בבית חיינו) ועל כולם להתקשר אליו: {{ציטוטון|"רבותיי, אני מכיר את הרמ"ש. עבדתי אתו יחד בחדר אחד כעשר שנים, שולחן ליד שולחן. אני כלל לא עבדתי, כל הזמן הסתכלתי עליו, לראות מה הוא עושה. ואני אומר לכם שהוא מסתיר את עצמו, הוא גונב את דעת כולנו, אני אומר לכם – שהוא הרבי!".}} קריאה זו התגלגלה בקרב אנ"ש חסידי חב"ד בכל רחבי הארץ. אסיפה זו היוותה נקודת התחלה לפעולות רבות ומורכבות שנעשו בחודשים הבאים על ידי ראשי [[אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]], על מנת לקשר את כל חסידי חב"ד בארץ הקודש לרבי ובח"י [[אלול]] [[תש"י]] אגודת חסידי חב"ד בראשות הרב קרסיק, אירגנו כנס קבלת הנשיאות ב[[ישיבת תומכי תמימים לוד]]{{הערה|אחד היה אברהם. עבד אברהם אנכי 221-224}}.

ר' אברהם פריז התקשר לרבי מיד לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, והיה סמל ודוגמה למקושר אמיתי בלב ונפש לרבי.  

[[התקשרות]]ו ה[[עצם|עצמית]] של ר' אברהם הייתה מיוחדת במינה, לא רק בעומקה אלא גם בתוכנה. ר' אברהם התייחס ל[[הרבי הריי"צ|רבי הריי"צ]] ואח"כ אל הרבי כאל ה[[מלך המשיח]], שבשנים ההם לא הייתה נפוצה כל כך. כבר בשנות הנשיאות הראשונות, ר' אברהם היה פותח כל מכתב אל הרבי במילים: "לכ"ק אאדמו"ר (=אבי אדוני (!!) מורי ורבי) משיח צדקנו שליט"א"{{הערה|[https://chabad.info/moshiach/917441/ נחשף לראשונה: 'יחי מלך המשיח' בתשכ"ב{{אינפו}}]}}

ב[[תשעה באב]] [[תשכ"ח]] נסע ר' אברהם ל[[מערת המכפלה]], אף שחש קודם לכן חולשה וכאבים, וביקש "לעורר רחמים רבים על כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א", ולא ביקש על עצמו, כשחזר מהנסיעה לביתו התמוטט מאפיסת כוחות, ר' אברהם הועבר לבית הרפואה "אסף הרופא", חודש וחצי התייסר ביסורים קשים, אך ביקש שלא להודיע לרבי על מצבו כדי לא לגרום לרבי צער. גם בימיו האחרונים עסק ב'ופרצת', במאמר לזכרו שנכתב לאחר פטירתו בעיתון 'שערים' מספר הכותב: "סיפר לי החולה ששכב לידו באסף הרופא כיצד הניח עמו [[תפילין]], אותו חולה המשרת כסמל במשטרת בית דגן, התפעל מגבורה רוחנית זו". בימיו האחרונים התבטא באזני בתו מרת פסיא ע"ה וולף ואמר לה שהוא מיצר על כך שכנראה לא יזכה לראות את בנין [[בית המקדש]], לאחר שזכה, תודה לה', לראות את [[המשיח]]{{הערה|ואולי אפשר לומר שכוונתו הייתה שזכה לראות את פני הרבי.}}. ביום שישי, ערב [[שבת סליחות]], [[כ' אלול]], חלה הדרדרות במצבו והוא איבד את הכרתו. ההודעה על מצבו הוברקה לארה"ב כדי להודיע לרבי. בנוסף באמצע ההתוועדות ניגש הרה"ח [[שמואל לוויטין]] לרבי וביקש ברכה עבור ר' אברהם, אולם הרבי לא הגיב על בקשתו. בשעת ההתוועדות ב[[ניו יורק]] יצאה כבר השבת ב[[ארץ הקודש]], ובאותה שעה החזיר נשמתו לבוראה.

* זוגתו, רבקה בילה - נפטרה י"ב חשוון תשכ"ז.

*בנו, ר' נתן נטע פריז - נפטר ט"ז מרחשון תשל"ו (חצי שנה לפני אחיו ברוך). זוגתו, רבקה - נפטרה כ"א חשוון תשס"ח. בנם, גרשון - נפטר ח' תמוז תשע"ח.  

*בנו, ר' שלום בער פריז - נפטר ל' תשרי ה'תשס"ד.

*בתו מרת חיה דישא - נולדה ט"ו שבט תרע"ח - נפטרה ו' טבת תשפ"ב - בגיל 103, אלמנת ר' [[אפרים צבי לרר]].

*בתו מרת פסיה - נפטרה בשבת חזון, [[ו' אב תשפ"ד|ו' מנחם אב ה'תשפ"ד]] - בגיל 101, רעיית ר' [[אפרים וולף]].

*בתו מרת רחל, אלמנת ר' [[שניאור זלמן לוין]].

*בתו מרת טובה גיטה, אלמנת ר' [[אברהם חנוך גליצנשטיין]].

*'''חוש בהתקשרות לרבי''', רפאל בכר, ספר [[דמותו של חסיד (ספר)|דמותו של חסיד]] ע' 139-144.