יעקב נוטיק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(אין הבדלים)

גרסה מ־07:25, 19 ביוני 2007

הרב יעקב נוטיק ע"ה נולד לאביו הרב שמואל נוטיק רב העיירה קפוסט. אביו שהיה גאון אדיר בלימוד עוד ימי שבתו בתומכי תמימים, הקדיש את רוב יומו ללמוד עם בניו – הבכור הרב יעקב ואחיו הצעיר הרב שלום בער. והדבר היה כרוך במסירות נפש, כפי שתיאר זאת הרב שמואל במכתביו לידידיו הטובים בארצות הברית.

במכתב מחורף תרפ"ט אל הרב דובער רבקין ראש ישיבת תורה ודעת סיפר שהוא מקדיש זמן רב ללמוד עם בניו:

"עסקי הוא ללמוד שיעורים ברבים כמו עין יעקב ומשניות ותניא בכל יום, וגם היות כי בעירנו אינו נמצא מלמד הגון על כן אני מוכרח בעצמי ללמוד עם בניי שיחיו (במדינתנו עושים כן הרבה רבנים). עם בני הבכור שי' שהוא כבן שמונה שנים אני לומד חומש ופירוש רש"י ונביאים וגם התחלת גמרא, ועם בני השני שי' שהוא כבן שישה שנים אני לומד עברי והתחלת חומש ומעת שהגיעו לכלל לימוד אני לומד עמהם בעצמי וכמעט שכל היום יוצא בלימוד בניי שיחיו ובלימוד השיעורים וההכנה אל השיעורים ולא נשאר לי פנאי לעצמי ללמוד בקביעות ובעיון היטב כפי הראוי".

ומספר שנים אחר כך סיפר על הסבל הגדול שהיה מנת חלקו, בגין היותו רב ובגלל שסירב למסור את ילדיו לבית ספר קומוניסטי:

לבד גודל העוני והדוחק בפרנסה כי נסתם ממני כל מקור הפרנסה לגמרי. הנה לבד זה יש לי רדיפות גדולות ועצומות מטעם הממשלה דוחקים ונוגשים אותי עד מאוד.

מטילים עלי מיסים גדולים – מה שאין בכוחי לשלם כלל, כי מטילים עלי מס כזה שאין אני מרויח אפילו במשך כל השנה כולה.

וגם מטילים עלי עבודה לילך אל היער לכרות ולחטוב עצים בחורף בעת השלג והקור הגדול. גם מטילים עלי עוד עבודות כבדות ובזויות, ומתקבצים הנכרים סביבותיי לראות בסיבלותיי, לשחוק ללעוג ולשמוח לאידי ולאיד כל ישראל, בראותם נפילת היהדות וביזיון התורה, אשר הרב דמתא עובד עבודת פרך, בעל כורחו. ועוד רדיפות ונגישות רבות ועצומות אשר אי אפשר לבאר בכתב.

גם מכריחים אותי למסור את בניי שיחיו לבית הספר להעבירם מן דת ישראל חס ושלום. כי הנה יש לי שני בנים. האחד בן י"ג שנה והב' בן י"א שנה, ואני לומד עמהם תמיד ואני מחנך אותם ביהדות, ומעולם לא מסרתי אותם לבית הספר כי שם מלמדים את הילדים להיות מינים ואפיקורסים ולשנוא את עם ישראל, והכול מוסרים את ילדיהם לבית הספר, כי חוק הממשלה הוא שהכול צריכים למסור ואני לא מסרתי אותם מעולם. ומזה אנו תמיד בפחדים גדולים של סכנת נפשות חס ושלום.

כי מי שאינו מוסר את בניו לבית הספר על פי רצון הממשלה - שיהיו בלתי בעלי דת, ואדרבה שוחקים ומלעיגים מהדת ומבעלי הדת - נחשב מורד בממשלה. וכל הרדיפות שרודפים אותי הוא הכול בשביל זה, ואני בסכנה גדולה חס ושלום.

ותמיד אני צפוי לסכנת תפיסה במאסר חס ושלום מפני המיסים הגדולים שמטילים עלי תמיד ואין בגדר לשלם כלל, ובעד זה תופסים במאסר כי ידוע דרכם. וגם לסכנה יותר גדולה מזה אני צפוי חס ושלום, מפני ילדי שיחיו מה שאינני מוסר אותם לבית הספר ואני מלמד אותם תורה ויהדות, וזה נחשב בעיניהם ממש כמי שמאגד אגודות מורדים בממשלה.

וכבר התרו בי כמה פעמים שאמסור את בניי לבית הספר, אני משים נפשי בכפי – ואינני מוסר אותם, והשי"ת יודע מה יהיה וצריך רחמים רבים, ולכן מוכרחים אנחנו לברוח מכאן".

דבריו של הרב נוטיק לצערנו התקיימו ולאחר זמן הוא נאסר ונשלח לגלות בקזחסטן. ומכיוון שלא היה מי שילמד עם הבנים, הם נסעו ללמדו בישיבות מחתרתיות בגרוזיה. כאשר אביו השתחרר מגלותו, נסע ר' יעקב לראותו. לימים סיפר ר' יעקב: "היה מרגש לראות את אבא, חי ושלם בגופו ובנפשו, לאחר חמש שנות גלות. חששנו מאוד לאורך כל התקופה, ידענו שרבים לא חוזרים הביתה, ורבים מאלו השבים הביתה, הם בבחינת שבר כלי. אבא שעבד הרבה מעל לכוחותיו, ולא הכניס לפיו מאכלות אסורות, רזה מאוד, ונראה חלוש. הוא סיפר כי האסירים במחנה חיו בתת- תנאים. ובכל אופן השמחה היתה גדולה. וברוך השם תוך זמן קצר הוא התאושש ושב לאיתנו".

ר' יעקב חזר ללמוד בגרוזיה, ובימי השואה הוריו ואחיותיו אף הם הגיעו לכותאיס שבגרוזיה, ורק יעקב שוב למד עם אביו שהתמנה למנהל וראש ישיבת תומכי תמימים בכותאיס שם למדו ר' יעקב ואחיו ר' שלום דובער.

יוצאי כותאיס מספרים כי תקופה מסויימת היה ר' יעקב מסתגר בעזרת נשים של אחד מבתי הכנסת, ושם למד כל שעות היום, כשהוא מנותק מסביבתו.

הלימודים עם אביו שהיה גאון, כח ההתמדה והשקידה יחד עם הפיקחות שניחן בה, הפכו את הרב יעקב נוטיק לתלמיד חכם גדול, אלא שמפאת צניעותו לא הבליט את ידיעותיו, ובכל אופן מכיריו יודעים כי הוא ידע תנ"ך ושולחן ערוך אדמו"ר הזקן בעל פה.

(בתקופה האחרונה, כאשר התקשה לראות, בנו הקריא לו את החומש היומי, ומידי פעם כאשר רק החל בנו לקרוא את הרש"י, המשיך ר' יעקב הלאה, את הרש"י).

לאחר זמן התמנה לר"מ בישיבת תומכי תמימים המחתרתית בעיר סוחומי שבגרוזיה.

לאחר השואה, ניסו הוריו ואחותו לצאת את ברית המועצות, במהלך ניסיונם לעבור את הגבול, נתפסו נאסרו והוגלו. אביו הרב שמואל נוטיק נפטר בגלות.

בהגיעו לפרקו התחתן הרב יעקב עם תבלחט"א רעייתו חנה, החתונה התקיימה במוסקבה, ומיד לאחריה שבו בני הזוג לכותאיס, שם התגוררו עד שנת תשכ"ד.

בשנת תשכ"ד עבר הרב נוטיק לגור בסמרקנד. לדאבון ליבו נאלץ לשלוח חלק מילדיו לבית ספר, אבל על שבת הוא לא הסכים להתפשר, ועמד בתוקף בכדי שילדיו לא ילכו לבית הספר בשבתות.

בסמרקנד נחשב לאחד מחשובי החסידים, למרות שהיו רבים זקנים ממנו. ברשותו היו מאמרים של הרבי הריי"צ מהם היה מלמד את אנ"ש חסידות, במהלך ההתוועדויות הרבות שהיו מתקיימות במשך השנים.

בשנות הלמ"דים עלה לארץ הקודש, והשתקע בנחלת הר חב"ד, כאן היה ממייסדי ישיבת תומכי תמימים (קוזלינר). הרב נוטיק פעל במסירות רבה עבור הישיבה, הן בצד הכלכלי והן כמשפיע ומגיד שיעור. בתפקידים אלו נשא עד השנים האחרונות.

תושבי נחל'ה, זוכרים היטב את הרב יעקב נוטיק מצטנף לו בפינת אחד החדרים הצדדיים של בית הכנסת, ושקוע בלימוד ליקוטי תורה או תורה אור. תושבי נחל'ה יזכרו את החסיד הצנוע, השתקן, והלמדן, שפעל במסירות רבה במסגרת ישיבת תומכי תמימים, ובשנים קודמות גם יצא תדיר למבצעי הרבי.

הרב יעקב נוטיק נפטר הלילה והוא בן 86.

משפחתו

הותיר אחריו את רעייתו מרת חנה, בניו: הרב אברהם זרח – פתח תקוה, השליח הרב שמואל-שיקגו, הרב אהרון- צפת, הרב יוסף יצחק – נחל'ה, המשפיע הרב זלמן-ירושלים, ובת: גב' בת שבע שניאורסון – נחל'ה.

קורות החיים נכתבו על ידי הסופר החסידי ר' שניאור זלמן ברגר