אהבה ויראה: הבדלים בין גרסאות בדף
(ערך ראשוני) |
מ (החלפת טקסט – "'</nowiki>" ב־"'") |
||
| (15 גרסאות ביניים של 9 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{בעריכה מתמשכת}} | |||
{{אהבה ויראה}} | |||
[[קובץ:אהבה - כנפיים.jpg|ממוזער|[[אהבה ויראה]] הן ה'[[כנפיים]]' המרוממות את ה[[תורה]], ה[[תפילה]] ו[[מצווה|המצוות]] להתאחד עם [[פנימיות]] ה[[עולמות הרוחניים]]. איור: שולם פייגין]] | |||
ערך זה עוסק ביחסים שבין '''[[אהבת השם]] ו[[יראת השם]]''', והסוגים השונים שלהם. | |||
==אהבה – מקירוב, יראה – מריחוק== | |||
{{להשלים}} | |||
==התכללותם זו מזו== | |||
בגלל האהבה לה', והרצון להידבק בהקב''ה, הנפש האלקית, יראה ומפחדת בטבעה מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה חס ושלום, שהיא נגד אמונת ה' אחד, אפילו לדבר או לעשות מעשה הקשור לעבודה זרה{{הערה|תניא סוף פי"ט.}}.{{להשלים}} | |||
==אי אפשר זו בלא זו (מעלות את התורה והמצוות)== | |||
ה[[אהבה]], קשורה בקשר הדוק ל[[יראה]]. [[אהבה ויראה]] הן "דחילו ורחימו", והן שתי כנפי העוף שביחד מעלות את ה[[תורה]], ה[[תפילה]] וה[[מצוות]] להתאחד עם פנימיות העולמות העליונים{{הערה|תניא פרק מ"א.}}. וזהו שאומר הזוה"ק{{הערה|תקו"ז י' כ"ה ב'.}} "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". | |||
דהיינו, אהבה בלא יראה לא יכולה להעלות את התורה ומצוות למעלה, וכן יראה בלא אהבה. | |||
==סדר העבודה: יראה אהבה אהבה יראה== | |||
כשמשתדל האדם ביראה תתאה יכול הוא להתבונן ולהגיע לאהבת עולם, וזו האחרונה היא כלי שבתוכו יכולה להתגלות אהבתה העצמית של הנפש - "אהבה רבה". רק כשמתגלה זו האחרונה יכול האדם להגיע לשלימות הביטול לאלוקות ב"יראה עילאה"{{הערה|כל סעיף זה ע"פ ספר הליקוטים בערך "אהבה ויראה" וש"נ.}}. | |||
===[[יראה תתאה]]=== | |||
יראה תתאה היא '''ראשית העבודה ועיקרה ושורשה''' {{הערה|תניא פרק מ"א-מ"ב.}}, וכוללת בעצמה כמה דרגות: | |||
[[קטגוריה: | א. [[בושה]] על דרך "שלא יראני אדם". דרגה זו עדיין אינה יראה (לא מהקב"ה ולא מהחטא) אלא רק שלאדם "לא נעים" לעבור עבירה, ומובן שפעמים רבות אינה מספיקה כדי לעמוד כנגד הייצר. | ||
ב. [[קבלת עול מלכות שמים|קבלת עול]] מלכות. גם כאן עדיין אין בלב שום רגש יראה, אלא הרי זה כאדם שקיבל על עצמו להיות עבד המלך, ולכן עושה את המוטל עליו ולא מורד בו. במצב רגיל מספיקה קבלת עול כדי למנוע מעבירות, אבל בשעת [[נסיון]] קשה גם היא לא תעמוד, ולכן גם היא אינה מספקת. | |||
ג. "כעומד לפני המלך". כשמתבונן שהמלך הגדול הקב"ה נמצא איתו עימו באותו חדר, וגם בוחן כליותיו וליבו אם עובדו כראוי. | |||
ד. יראת אלוקים בבחינת קטנות – מהתבוננות, שכשם שהנשמה מחיה את הגוף למרות שאין רואים אותה, כך מחיה הקב"ה את כל העולם למרות שאינו רואהו. | |||
ה. יראת אלוקים בבחינת גדלות – מהתבוננות כיצד מחיה הקב"ה את כל העולמות העליונים, המלאכים והנשמות. | |||
===[[אהבת עולם]]=== | |||
נקראת גם "אהבה שכלית", ולעיתים "אהבה זוטא"{{הערה|ספר הערכים, בערך אהבה רבה וזוטא.}}. אהבה זו היא הדרגה הנמוכה ביותר בעבודת ה' (שעיקרה אהבה, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"{{הערה| זהר ח"ג רסז, א}}), אך אפילו היא אינה שייכת שתתגלה אצל בעל עבירה, ולכן חייב הרשע לשוב בתשובה לפני שמתחיל לעבוד את ה'{{הערה|תניא פרק י"ז.}}. | |||
===[[אהבה רבה]]=== | |||
אהבה זו היא טבע הנשמה, כאשר הוא בא לידי גילוי '''בלב''' (וכשמתגלה רק "בתעלומות תבונות מוחו וליבו" נקראת [[אהבה מסותרת]]). | |||
===[[יראה עילאה]]=== | |||
יראה זו אינו רגש של פחד אלא של בושה, ומתגלה אצל האדם כשמגיע לדרגה בו הוא מרגיש את פנימיות האלוקות שבתוך העולמות. יראה זו אמנם מתגלה רק אחרי שהתגלה אצלו טבע הנשמה ('''באהבה''' רבה), אך שורשה נעוץ דווקא בדרגה הנמוכה ביותר – יראה תתאה. ללא השתדלות ביראה תתאה לא תתגלה היראה העילאה. | |||
==מהשתלשלות ולמעלה מהשתלשלות== | |||
{{להשלים|סיבה=הבאות ע"י עבודת האדם, והבאות מלמעלה}} | |||
==שייכותן לחכמה ובינה== | |||
{{להשלים}} | |||
{{הערה|לקו"ש ד' 1067, אוה"ת ואתחנן תכז}} | |||
{{הערות שוליים}} | |||
[[קטגוריה:נפש אלוקית]] | |||
גרסה אחרונה מ־21:05, 19 בנובמבר 2024
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
| אהבה ויראה | |
|---|---|
| בחינות באהבה | |
| |
| בחינות ביראה | |
| יראה • יראת העונש • יראה עילאה • יראה תתאה |
ערך זה עוסק ביחסים שבין אהבת השם ויראת השם, והסוגים השונים שלהם.
אהבה – מקירוב, יראה – מריחוק[עריכה | עריכת קוד מקור]
התכללותם זו מזו[עריכה | עריכת קוד מקור]
בגלל האהבה לה', והרצון להידבק בהקבה, הנפש האלקית, יראה ומפחדת בטבעה מנגוע בקצה טומאת עבודה זרה חס ושלום, שהיא נגד אמונת ה' אחד, אפילו לדבר או לעשות מעשה הקשור לעבודה זרה[1].
אי אפשר זו בלא זו (מעלות את התורה והמצוות)[עריכה | עריכת קוד מקור]
האהבה, קשורה בקשר הדוק ליראה. אהבה ויראה הן "דחילו ורחימו", והן שתי כנפי העוף שביחד מעלות את התורה, התפילה והמצוות להתאחד עם פנימיות העולמות העליונים[2]. וזהו שאומר הזוה"ק[3] "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא".
דהיינו, אהבה בלא יראה לא יכולה להעלות את התורה ומצוות למעלה, וכן יראה בלא אהבה.
סדר העבודה: יראה אהבה אהבה יראה[עריכה | עריכת קוד מקור]
כשמשתדל האדם ביראה תתאה יכול הוא להתבונן ולהגיע לאהבת עולם, וזו האחרונה היא כלי שבתוכו יכולה להתגלות אהבתה העצמית של הנפש - "אהבה רבה". רק כשמתגלה זו האחרונה יכול האדם להגיע לשלימות הביטול לאלוקות ב"יראה עילאה"[4].
יראה תתאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יראה תתאה היא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה [5], וכוללת בעצמה כמה דרגות:
א. בושה על דרך "שלא יראני אדם". דרגה זו עדיין אינה יראה (לא מהקב"ה ולא מהחטא) אלא רק שלאדם "לא נעים" לעבור עבירה, ומובן שפעמים רבות אינה מספיקה כדי לעמוד כנגד הייצר.
ב. קבלת עול מלכות. גם כאן עדיין אין בלב שום רגש יראה, אלא הרי זה כאדם שקיבל על עצמו להיות עבד המלך, ולכן עושה את המוטל עליו ולא מורד בו. במצב רגיל מספיקה קבלת עול כדי למנוע מעבירות, אבל בשעת נסיון קשה גם היא לא תעמוד, ולכן גם היא אינה מספקת.
ג. "כעומד לפני המלך". כשמתבונן שהמלך הגדול הקב"ה נמצא איתו עימו באותו חדר, וגם בוחן כליותיו וליבו אם עובדו כראוי.
ד. יראת אלוקים בבחינת קטנות – מהתבוננות, שכשם שהנשמה מחיה את הגוף למרות שאין רואים אותה, כך מחיה הקב"ה את כל העולם למרות שאינו רואהו.
ה. יראת אלוקים בבחינת גדלות – מהתבוננות כיצד מחיה הקב"ה את כל העולמות העליונים, המלאכים והנשמות.
אהבת עולם[עריכה | עריכת קוד מקור]
נקראת גם "אהבה שכלית", ולעיתים "אהבה זוטא"[6]. אהבה זו היא הדרגה הנמוכה ביותר בעבודת ה' (שעיקרה אהבה, "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"[7]), אך אפילו היא אינה שייכת שתתגלה אצל בעל עבירה, ולכן חייב הרשע לשוב בתשובה לפני שמתחיל לעבוד את ה'[8].
אהבה רבה[עריכה | עריכת קוד מקור]
אהבה זו היא טבע הנשמה, כאשר הוא בא לידי גילוי בלב (וכשמתגלה רק "בתעלומות תבונות מוחו וליבו" נקראת אהבה מסותרת).
יראה עילאה[עריכה | עריכת קוד מקור]
יראה זו אינו רגש של פחד אלא של בושה, ומתגלה אצל האדם כשמגיע לדרגה בו הוא מרגיש את פנימיות האלוקות שבתוך העולמות. יראה זו אמנם מתגלה רק אחרי שהתגלה אצלו טבע הנשמה (באהבה רבה), אך שורשה נעוץ דווקא בדרגה הנמוכה ביותר – יראה תתאה. ללא השתדלות ביראה תתאה לא תתגלה היראה העילאה.