חנק: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(יצירת דף עם התוכן "'''חנק''' הוא אחד מהארבע מיתות בית דין. והוא ציווי לבית דין<ref>בספר החינוך מצוה מז.</ref> לענוש בחנק את מי שמחוייב חנק. == דיני המצוה == מצווה לבית דין להרוג העוברים על מצוות מסויימים של התורה בחנק. אמרו חז"ל<ref>סנהדרין נב, ב.</ref> כל פעם שנא...")
(אין הבדלים)

גרסה מ־05:08, 19 בנובמבר 2024

חנק הוא אחד מהארבע מיתות בית דין. והוא ציווי לבית דין[1] לענוש בחנק את מי שמחוייב חנק.

דיני המצוה

מצווה לבית דין להרוג העוברים על מצוות מסויימים של התורה בחנק.

אמרו חז"ל[2] כל פעם שנאמרה בתורה מיתה בסתם (מות יומת) פירושו היא מיתה בחנק.

אופן ביצוע את העונש לאדם שהתחייב בשריפה הוא, שמשקעין אותו בזבל על ארכובותיו, והיו כורכים על צוארו סודר קשה, ושני אנשים מחזיקים את הסודר, אחד משך את הסודר לכאן והשני משך לכאן, עד שנפשו יוצאה[3].

בחסידות

אומרים בקריאת שמע שעל המיטה, אם פגמתי באות ה"א אחרונה של שם הוי"ה בביטול תפילה, הרי אני מקבל עלי חנק.

עניינו של האות ה"א היא מלכות. שעניינו דיבור, ובעבודת האדם היא דיבור התורה והתפילה. וגם עניינו היא קבלת עול מלכות שמים, ומעשה המצוות.

והפגם באות ה"א הוא, שהאדם פורק ממנו את עול מלכות שמים, ואין פחד אלוקים לנגד עיניו, והוא הלך בשירות לבו.

והעונש על זה הוא חנק, שעניינו הוא שמונעים את הבל הלב שלא יומשך להדיבור, הדיבור הוא בהעלם והסתר "נחר[4] גרוני"[5].

ראו גם

הערות שוליים

  1. בספר החינוך מצוה מז.
  2. סנהדרין נב, ב.
  3. משניות סנהדרין פרק ז, משנה ג. ושאר פריטיה ראה תלמוד בבלי סנהדרין נב, ב.
  4. תהילים סט, ד. רש"י פי' נחר - יבש. ביאורו בחסידות (תו"א פ' ויצא) שהחיות אלוקי שנמשך בהם (שהו"ע גרון - קול), מוסתר לגמרי.
  5. ד"ה ביום השמיני עצרת תרס"ה.