אהרן מבישנקוביץ: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
 
(4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
ר' '''אהרן מבייעשינקוויץ''', (כונה '''אדקע צעסליוויצער'''), היה מחסידי [[אדמו"ר האמצעי]], למדן גדול ב[[נגלה]] והבנתו העמוקה ב[[חסידות]] הייתה מפורסמת.
ר' '''אהרן מבייעשינקוויץ''', (כונה '''ארקע צעסליוויצער'''), היה מחסידי [[אדמו"ר האמצעי]], למדן גדול ב[[נגלה]] והבנתו העמוקה בתורת ה[[חסידות]] הייתה מפורסמת.


== תולדות חיים ==
== תולדות חיים ==
מתחילה ר' אהרן היה מחסידיו של רבי [[אהרן מסטראשלע]]. לאחר שנזדמן לו לשמוע חסידות מ[[אדמו"ר האמצעי]], הוא התלהב מאוד והתקשר אליו.


הוא היה מחסידיו של רבי [[אהרן מסטראשלע]]. לאחר שנזדמן לו לשמוע דבר תורה מ[[אדמו"ר האמצעי]], הוא התלהב מאוד והתקשר אליו.
לאחר [[הסתלקות אדמו"ר האמצעי]] הוא התנגד ל[[אדמו"ר הצמח צדק]], הגם שהיה אצלו כמה פעמים.
 
באותה עת היה רב בעירו [[ביישנקוביץ']] החסיד רבי [[פרץ חן]] שהיה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הצמח צדק, ולכן הייתה ביניהם מחלוקת.
 
לאחר מכן עבר מעירו ביישנקוביץ', מכיון שקיבל את משרת הרבנות בעיר [[סעננא]].


לאחר [[הסתלקות אדמו"ר האמצעי]] הוא התנגד ל[[אדמו"ר הצמח צדק]], הגם שהיה אצלו כמה פעמים.
לאחר שרבי פרץ חן קיבל את רבנות [[נעוול]], אז הכתירו בני העיר את רבי אהרן מביישנקוביץ' לרבם, והיה שם [[משפיע]] ב[[נגלה]] ו[[חסידות]].


באותה עת היה רב בעירו בייעשינקוויץ החסיד רבי [[פרץ חן]] שהיה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הצמח צדק, ולכן הייתה ביניהם מחלוקת.
מסופר עליו שכשהיה זקן בן תשעים שנה אמר "ריבונו של עולם, הריני בן תשעים שנה, ולא עבר עלי יום שכולנו אמת, חנני זכני לכל הפחות ביום אחד בחיי שכולו אמת"{{הערה|רשימות דברים ג' עמ' שיט.}}.


לאחר מכן עבר מעירו בייעשינקוויץ, מכיון שקיבל את משרת הרבנות בעיר סעננא.
מסופר שלפני הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי, ר' אהרן רשם את כל המילים שיצאו מפי קדשו של הרבי, ובשנים שלאחר מכן ראה כיצד הדברים התממשו במלואם. אחד מהדברים שרשם היו  "פרץ סמיליאנער איזה א פיינער מענטש" (פרץ מסמיליאן הוא אדם הגון) ובשנים שלאחר מכן כשהגיע ר' פרץ חן לכהן כרב בעיירתו הבין את פשר הדברים{{הערה|'סיפורים חסידיים' מאת הרב ישראל אלפנביין ב, עמ' 105. רשימות דברים עמ' 117. שמועות וסיפורים עמ' 49.}}.


לאחר שרבי פרץ חן קיבל את רבנות [[נוול]], אז הכתירו בני העיר את רבי אהרן מבייעשינקוויץ לרבם, והיה שם [[משפיע]] ב[[נגלה]] ו[[חסידות]].
==לקריאה נוספת==
*הרב [[אליהו יוחנן גוראריה]], '''[[אוצר חסידי חב"ד (סדרת ספרים)|אוצר חסידי חב"ד]]''' חלק ב' עמ' 11-13


== קישורים חיצוניים ==
== קישורים חיצוניים ==
* [hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=229 בית רבי עמ' קו]
* [https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=3751&st=&pgnum=229 בית רבי עמ' קו]


{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חסידי סטרשלה]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר האמצעי]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הצמח צדק]]
[[קטגוריה:אישים בביישנקוביץ']]

גרסה אחרונה מ־04:11, 15 בספטמבר 2024

ר' אהרן מבייעשינקוויץ, (כונה ארקע צעסליוויצער), היה מחסידי אדמו"ר האמצעי, למדן גדול בנגלה והבנתו העמוקה בתורת החסידות הייתה מפורסמת.

תולדות חיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

מתחילה ר' אהרן היה מחסידיו של רבי אהרן מסטראשלע. לאחר שנזדמן לו לשמוע חסידות מאדמו"ר האמצעי, הוא התלהב מאוד והתקשר אליו.

לאחר הסתלקות אדמו"ר האמצעי הוא התנגד לאדמו"ר הצמח צדק, הגם שהיה אצלו כמה פעמים.

באותה עת היה רב בעירו ביישנקוביץ' החסיד רבי פרץ חן שהיה מחסידיו הגדולים של אדמו"ר הצמח צדק, ולכן הייתה ביניהם מחלוקת.

לאחר מכן עבר מעירו ביישנקוביץ', מכיון שקיבל את משרת הרבנות בעיר סעננא.

לאחר שרבי פרץ חן קיבל את רבנות נעוול, אז הכתירו בני העיר את רבי אהרן מביישנקוביץ' לרבם, והיה שם משפיע בנגלה וחסידות.

מסופר עליו שכשהיה זקן בן תשעים שנה אמר "ריבונו של עולם, הריני בן תשעים שנה, ולא עבר עלי יום שכולנו אמת, חנני זכני לכל הפחות ביום אחד בחיי שכולו אמת"[1].

מסופר שלפני הסתלקותו של אדמו"ר האמצעי, ר' אהרן רשם את כל המילים שיצאו מפי קדשו של הרבי, ובשנים שלאחר מכן ראה כיצד הדברים התממשו במלואם. אחד מהדברים שרשם היו "פרץ סמיליאנער איזה א פיינער מענטש" (פרץ מסמיליאן הוא אדם הגון) ובשנים שלאחר מכן כשהגיע ר' פרץ חן לכהן כרב בעיירתו הבין את פשר הדברים[2].

לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

הערות שוליים

  1. רשימות דברים ג' עמ' שיט.
  2. 'סיפורים חסידיים' מאת הרב ישראל אלפנביין ב, עמ' 105. רשימות דברים עמ' 117. שמועות וסיפורים עמ' 49.