נטילת ידיים: הבדלים בין גרסאות בדף

גרסה אחרונה מ־16:48, 1 ביולי 2024

נטילת ידיים לפני אכילת לחם היא מצווה מדרבנן.

ר' בערל יוניק מגיש לרבי את הספל לנטילת ידים לסעודה

תקנת הנטילה[עריכה | עריכת קוד מקור]

אודות סיבת התקנה, כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך: כל האוכל פת שמברכין עליו המוציא צריך ליטול ידיו תחלה, אף על פי שאינן מלוכלכות ואינו יודע להם טומאה, לפי שסתם ידים שהסיח מהם דעתו משמירתן, הן שניות לטומאה ופוסלות את התרומה מדברי סופרים עד שירחצם במים כהלכתן, ותקנו אף באכילת חולין משום סרך תרומהח שירגילו ליטול ידיהם בכל אכילה ולא ישכחו ליטול לתרומה, ולא רצו לחלק בין כהנים לישראלים שאין אוכלים תרומה.

וגם עכשיו שאין הכהנים אוכלין תרומה מפני הטומאה לא בטלה תקנה זו כדי שיהיו רגילים בני ישראל כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו לאכול בטהרהיא.

מיני האוכל שלפניו תיקנו נטילת ידיים[עריכה | עריכת קוד מקור]

ולא תקנו אלא בפת לפי שרוב התרומות הן בפת, שמן התורה אין תרומה נוהגת אלא בדגן תירוש ויצהר, שנאמר "ראשית דגנך תירושך ויצהרך". הדגן שהוא ה' מיני תבואה^[1], דרך אכילתו הוא לעשות ממנו פת, ותירוש ויצהר הם יין ושמן - דרך שתייתן הם בכלי, ואין אדם עשוי ליגע בהם בידיו לפיכך לא הצריכו בהם נטילת ידים אפילו בתרומה ואין צריך לומר בחולין.

וגם בפת חולין לא הצריכו אלא בפת שרגילין בה תדיר לקבוע סעודה עליהם, אבל פת הבאה בכיסנין ולחמניות דקות שאין מברכין עליהם המוציא לפי שאין רגילין לקבוע סעודה עליהם, אין צריך נטילת ידים כמו שאין צריך לדגן קודם שנעשה פת, אף על פי שתרומתו היא מן התורה, אלא שאינה רגילה ומצויה כל כך בבית לפיכך לא גזרו בשבילה בחולין.

אדמו"ר הרש"ב כותב באחד ממכתביו: "על פי הגהות אשרי - נטילת ידים לסעודה ג' פעמים רצופות, כן היה עושה אדמו"ר (מהר"ש נ"ע) ומניח השפיכה הג' מעט מים בכף ידו השמאלית ובזה משפשף שתי ידיו." ומכל מקום אם קבע סעודתו על פת הבאה בכיסנין ולחמניות דקות, כשם שמועלת קביעות זו לענין המוציא, כך מועלת לענין נטילת ידים שלא לחלוק ביניהם לפת גמורה כיון שקובע עליהם כמו על פת גמורה ויברך גם כן ברכת על נטילת ידים^[2].

מנהגי חב"ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

בנטילת ידיים - מנהגנו: בודקים תחילה ומוודאים את נקיות הידיים.

לוקחים את הכלי ביד ימין ומושיטים אותו ליד שמאל. נזהרים מרטיבות בידיים. מנהגנו לאחוז את הכלי במגבת^[3], ומנהג זה פשט בימינו גם בין נשי ובנות חב"ד. שופכים ברציפות שלש פעמים מים מהכלי (על יד ימין ואחר כך על יד שמאל). בכף היד השמאלית משאיר מעט מים מהשפיכה השלישית. מגביהים את הידים ומשפשפים אותן יפה.

ברכת "על נטילת ידים" מתחילים לאחר תחילת השפשוף, לאחר מכן גומרים את הברכה ומנגבים היטב את הידיים^[4].

קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]

איך נוטלים ידיים לפני אכילת לחם? בהפקת ערוץ יהדותון

הערות שוליים

↑ חמשת מיני דגן.
↑ אורח חיים סימן קנ"ט סעיף א'.
↑ נטילת ידיים עם מגבת, קובץ הערות 'לאפשא לה' תות"ל קווינס גליון כ"ו, כ' אב תשפ"ב עמוד 80
↑ חוברת פסח חסידי, הרב אברהם שמואל בוקיעט

[1] חמשת מיני דגן.

[2] אורח חיים סימן קנ"ט סעיף א'.

[3] נטילת ידיים עם מגבת, קובץ הערות 'לאפשא לה' תות"ל קווינס גליון כ"ו, כ' אב תשפ"ב עמוד 80

[4] חוברת פסח חסידי, הרב אברהם שמואל בוקיעט

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''נטילת ידיים''' לפני אכילה [[לחם]] היא [[מצווה מדרבנן]].[[קובץ:יוניק.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' בערל יוניק מגיש לרבי את הספל לנטילת ידים]]
+'''נטילת ידיים''' לפני אכילת [[לחם]] היא [[מצווה מדרבנן]].[[קובץ:יוניק.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ר' בערל יוניק מגיש לרבי את הספל לנטילת ידים לסעודה]]
 [[קובץ:נטילת ידיים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כלי לנטילת ידיים]]
 ==תקנת הנטילה==
 אודות סיבת התקנה, כותב [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך הרב|שולחן ערוך]]: כל האוכל פת שמברכין עליו [[המוציא]] צריך ליטול ידיו תחלה, אף על פי שאינן מלוכלכות ואינו יודע להם טומאה, לפי שסתם ידים שהסיח מהם דעתו משמירתן, הן שניות לטומאה ופוסלות את התרומה מדברי סופרים עד שירחצם ב[[מים]] כהלכתן, ותקנו אף באכילת חולין משום סרך תרומהח שירגילו ליטול ידיהם בכל אכילה ולא ישכחו ליטול לתרומה, ולא רצו לחלק בין כהנים לישראלים שאין אוכלים תרומה.
@@ שורה 10: / שורה 11: @@
 וגם בפת חולין לא הצריכו אלא בפת שרגילין בה תדיר לקבוע סעודה עליהם, אבל פת הבאה בכיסנין ולחמניות דקות שאין מברכין עליהם המוציא לפי שאין רגילין לקבוע סעודה עליהם, אין צריך נטילת ידים כמו שאין צריך לדגן קודם שנעשה פת, אף על פי שתרומתו היא מן התורה, אלא שאינה רגילה ומצויה כל כך בבית לפיכך לא גזרו בשבילה בחולין.
+[[אדמו"ר הרש"ב]] כותב באחד ממכתביו: {{ציטוטון|על פי הגהות אשרי - נטילת ידים לסעודה ג' פעמים רצופות, כן היה עושה אדמו"ר ([[אדמו"ר המהר"ש|מהר"ש]] נ"ע) ומניח השפיכה הג' מעט מים בכף ידו השמאלית ובזה משפשף שתי ידיו.}}
 ומכל מקום אם קבע סעודתו על פת הבאה בכיסנין ולחמניות דקות, כשם שמועלת קביעות זו לענין המוציא, כך מועלת לענין נטילת ידים שלא לחלוק ביניהם לפת גמורה כיון שקובע עליהם כמו על פת גמורה ויברך גם כן [[ברכת על נטילת ידים]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/sh/sh1/13/159/15&search=%D7%9E%D7%99+%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D אורח חיים סימן קנ"ט סעיף א'].}}.
@@ שורה 15: / שורה 17: @@
 בנטילת ידיים - מנהגנו: בודקים תחילה ומוודאים את נקיות הידיים.
-לוקחים את הכלי ביד ימין ומושיטים אותו ליד שמאל. נזהרים מרטיבות בידיים. מנהגנו לאחוז את הכלי במגבת, ומנהג זה פשט בימינו גם בין נשי ובנות חב"ד. שופכים ברציפות שלש פעמים [[מים]] מהכלי (על יד ימין ואחר כך על יד שמאל). בכף היד השמאלית משאיר מעט [[מים]] מהשפיכה השלישית. מגביהים את הידים ומשפשפים אותן יפה.
+לוקחים את הכלי ביד ימין ומושיטים אותו ליד שמאל. נזהרים מרטיבות בידיים. מנהגנו לאחוז את הכלי במגבת{{הערה|1='''[https://drive.google.com/file/d/1peopmhwK4b1qynlTM8PyS_vmbev4gJn4/view נטילת ידיים עם מגבת]''', קובץ הערות 'לאפשא לה' תות"ל קווינס גליון כ"ו, כ' אב תשפ"ב עמוד 80}}, ומנהג זה פשט בימינו גם בין נשי ובנות חב"ד. שופכים ברציפות שלש פעמים [[מים]] מהכלי (על יד ימין ואחר כך על יד שמאל). בכף היד השמאלית משאיר מעט [[מים]] מהשפיכה השלישית. מגביהים את הידים ומשפשפים אותן יפה.
 ברכת "על נטילת ידים" מתחילים לאחר תחילת השפשוף, לאחר מכן גומרים את הברכה ומנגבים היטב את הידיים{{הערה|