|
|
| (15 גרסאות ביניים של 7 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| [[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]] | | [[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]] |
| [[תמונה:בעל_שם_טוב.jpg|left|thumb|250px|ציון הבעל שם טוב במז'יבוז']] | | [[תמונה:בעל_שם_טוב.jpg|left|thumb|250px|ציון הבעל שם טוב במז'יבוז']] |
| רבי '''ישראל 'בעל שם טוב'''' (נכתב ב[[ראשי תיבות]] '''בעש"ט'''), ראש [[מחנה הנסתרים|מחנה הצדיקים הנסתרים]] בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ו[[תורת החסידות]], ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.
| | '''רבי ישראל בעל שם טוב''' (מכונה: '''הבעל שם טוב''', נכתב גם ב[[ראשי תיבות]]: '''הבעש"ט'''; [[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]], יום א' של [[חג השבועות]], [[תק"כ]]) היה מייסד [[תנועת החסידות]] ומנהיגה עד ל[[הסתלקות]]ו. |
|
| |
|
| נולד ב[[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]] (24 באוגוסט 1698) נפטר ב[[ו' בסיוון]] (יום א' של [[חג השבועות]]) [[ה'תק"כ]] (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה [[מזי'בוז']].
| | תחילה היה הבעל שם טוב [[צדיק נסתר]], ובהוראת רבו רבי [[אדם בעל שם]] החל לשמש כראש [[מחנה הנסתרים]], עד שבהוראת רבו [[אחיה השילוני]] התגלה ב[[י"ח באלול]] [[תצ"ד]], וקבע את מושבו תחילה ב[[טלוסט]] ומשם עבר ל[[מז'יבוז']], בה התגורר עד ל[[הסתלקות]]ו. |
|
| |
|
| רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ]] ע' 106}}.
| | הבעל שם טוב קיבץ תלמידים רבים, מ[[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] ועד ל[[יהודי פשוט|יהודים פשוטים]]; ממשיכו היה תלמידו [[המגיד ממעזריטש]]. |
|
| |
|
| ==תולדות חייו== | | ==תולדות חייו== |
| [[תמונה:ביכנ בעשט מזיבוז.jpg|left|thumb|250px|בית הכנסת של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז']]
| | ===הרקע ללידתו=== |
| | | {{הועבר|ל=הבעל שם טוב}} |
| ===תקופת לידתו===
| |
| | |
| בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ ה[[מרד]] הקוזקי באצילים ה[[פולין|פולנים]], כשבמהלכם בוצעו ב[[יהודי|יהודים]] פוגרומים רבים המכונים [[פרעות ת"ח ות"ט]].
| |
| | |
| כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני ב[[עם ישראל]] היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה ב[[חסידות]] "[[עילפון]]", כדוגמת [[אדם (מין)|אדם]] שהתעלף ושקוע בתרדמה.
| |
| | |
| ר' [[פנחס מקוריץ]] אמר{{הערה|[[ספר המאמרים אדמו"ר הרש"ב|ספר המאמרים]] תרס"ג עמ' קמ"ב}} שנשמת הבעל שם טוב ירדה ל[[עולם (בחסידות)|עולם]], כדי להעיר את [[נשמות ישראל]] מעילפונם.
| |
|
| |
| [[הרבי]] מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ש[[שם]] האדם מגיע מ[[עצם הנפש]], כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' ו[[הקב"ה]] הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה '''ישראל''') לעולם, כדי לעורר את [[עצם הנפש]] בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 471.}}.
| |
| | |
| ===לידתו===
| |
| | |
| על הנסיבות שקדמו ללידתו סיפר תלמידו [[המגיד ממעזריטש]]{{הערה|שיחת ליל א' דחג הסוכות [[תרצ"ז]]}}: הוריו שהיו עקרים מלידה, עם [[פרנסה]] בשפע, הקדישו את מירב [[ממון|כספם]] ל[[הכנסת אורחים]], כמו כן בכל [[שבת]] היו מזמינים עשרות [[אורח|אורחים]] לשבת.
| |
| משמיים רצו לבדוק עד כמה חזקה [[מידות טובות|מידת]] ההכנסת אורחים שלהם. באחד השבתות, לקראת סוף [[סעודת שבת|סעודת]] יום השבת, נכנס לביתם אורח תמהוני ולמרות ש[[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|ר' אליעזר]] בטוח היה שהאורח [[חילול שבת|חילל]] את השבת{{הערה|כיוון שהיה זה ישוב קטן, האפשרות היחידה להגיע באמצע שבת היא מ[[חוץ לתחום]]}}, כיבדו ואירחו כראוי גם לאחר ה[[ביקורת]] שמתחו עליו האורחים האחרים.
| |
| לאחר ה[[שבת]] גילה ה"[[אורח]]" לר' אליעזר אשר הינו [[אליהו הנביא]] שנשלח מהשמיים לנסותו, וכיוון שעמד ב[[ניסיון]] יזכה לבן ש[[נשמה אלוקית|נשמתו]] תאיר את העולם. מ[[ברכה]] זו נולד רבי ישראל בעש"ט.
| |
| | |
| רבי ישראל נולד בעיר טלוסט{{הערה|[[אדמו"ר הרש"ב]] סיפר בשם [[אדמו"ר הזקן]] שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" ([[התמים]] חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוטס היתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אוקפ" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).}} לאביו ר' [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] ולאמו שרה ביום שני [[י"ח באלול]] שנת [[תנ"ח]]{{הערת שוליים|על פי [[הגניזה החרסונית]]. במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים.}} (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים{{הערה|[[לקוטי דיבורים]] כרך א עמ' לא ואילך}}).
| |
| | |
| ===חינוכו===
| |
| היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מ[[הקב"ה]] בעצמו" ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 594}}. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.
| |
| | |
| בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר הלימודיו אצל מלמדו{{הערה|ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567}}, ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מה[[מחנה הנסתרים|צדיקים הנסתרים]] אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש ב[[אליהו הנביא]].
| |
| ===נישואיו===
| |
| בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את הישוב אוקופ ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד ה[[חיידר|חדרים]] ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו [[בגד|בגדי]] איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו ב[[התבודדות]] ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת [[ת"צ]] עברו לטלוסט שבגליציה והחל שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.
| |
| | |
| ==פעליו==
| |
| ===התעסקותו בחינוך ילדי ישראל===
| |
| לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילידם חוויות רוחנית, בין היתר על ההקפדה בעניית [[אמן]], וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים{{הערה|שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. [[אגרות קודש]] חי"ט עמ' ע וש"נ.}}.
| |
| | |
| עבודתו זו היה עושה בשמחה ו[[אהבה]] אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, [[המגיד ממזריטש]] התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את [[ספר התורה]] באותה [[אהבה]] שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק כ"ד עמ' מז}}.
| |
| | |
| בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מה[[מחנה הנסתרים]], דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.
| |
| | |
| ===ראש מחנה הנסתרים===
| |
| בהיותו בן 14 (ה'[[תע"ב]]) נכנס לחבורת [[מחנה הנסתרים]], אשר היתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי [[אדם בעל שם|אדם מרופשיץ]].
| |
| | |
| לפני פטירתו של מנהיג [[מחנה הנסתרים]] רבי [[אדם בעל שם]], הודיעו לו ב[[חלום]] למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש מוארך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר ה[[נישואין]]{{הערה|על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת [[פורים]] תשי"ח).}}.
| |
| | |
| בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.
| |
| | |
| ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו [[אחיה השילוני]], ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שב[[תורת הנגלה]] והקבלה כפי שנלמד בגן עדן{{הערה|במכתב לתלמידו רבי [[יעקב יוסף הכהן]], מתאר הבעל שם טוב: {{ציטוטון|אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י [[אלול]] בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה ב[[פרשת בראשית]], וכאשר גמרנו ה[[תורה]] ה[[קדוש]]ה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי}}}}. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.
| |
| | |
| ===התגלותו===
| |
| ביום [[י"ז באלול]] שנת [[תצ"ד]], הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו [[אחיה השילוני]] להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ו[[יראת שמים]] והפצת [[פנימיות התורה]]. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.
| |
| | |
| במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.
| |
| | |
| בשנת [[ת"ק]], עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי [[חסיד]]ים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור ב[[גמרא]]. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את ה[[רמב"ם]], הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים ל[[אידיש]].
| |
| | |
| באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות ל[[ארץ ישראל]], שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.
| |
| | |
| ===עלייתו להיכל המשיח===
| |
| ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה הבעש"ט עליית [[נשמה]] לעולמות העליונים. בעליה זו אמר לו [[מלך המשיח]] כי [[ביאת המשיח|ביאתו]] תלויה [[הפצת המעיינות|בהפצת מעיינות החסידות]], תיאור העליה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' [[גרשון מקיטוב]], וזה לשונו:
| |
| {{ציטוט|תוכן=בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית ה[[נשמה]] כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי...ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד...ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.|מרכאות=כן|מקור=ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24560&st=&pgnum=207 'בן פורת יוסף' בסופו], נדפס גם בתחילת ספר '[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/1.htm כתר שם טוב]'.}}
| |
| | |
| בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות.{{הערה|[[תורת שלום]] עמ' 113.}}
| |
| | |
| ===הניצחון על ה'פרנקיסטים'===
| |
| ב[[כ"ו בתמוז]] שנת [[תקי"ט]] ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]] נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' [[כסלו]] [[תש"כ]] עונה [[הרבי]] לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת [[תק"כ]]).
| |
| | |
| ==תורתו==
| |
| ===כתיבת והדפסת דבריו===
| |
| הבעש"ט היה גאון עצום ב[[נגלה]] ו[[בנסתר]]{{הערה|1=ראה בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34286&st=&pgnum=9 סיפורים נוראים] לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.}}. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה}}. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת ה[[אידיש]], אך מעולם לא כתב בעצמו את תורתו ואימרותיו.
| |
| תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:
| |
| *[[תולדות יעקב יוסף]] - נכתב על ידי תלמידו רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]], הודפס בשנת [[תק"מ]].
| |
| *[[צוואת הריב"ש]] - מכיל גם מתורתו של הבעש"ט כפי שנאסף על ידי רבי [[ישעיה מיאנוב]] ויצא ב[[תשל"ה]], מחדש על ידי [[קה"ת]], בהוראת [[הרבי]].
| |
| *[[כתר שם טוב]] - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר [[כתר שם טוב]] וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים.
| |
| | |
| בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט ב[[גניזה החרסונית]], שנרכשו על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], ופורסמו בגליונות [[התמים]].
| |
| | |
| [[ביאת המשיח]] תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה עליית [[נשמה]] והגיע עד להיכלו של מלך ה[[משיח]]. שאל הבעל שם טוב את [[מלך המשיח]]: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: [[הפצת מעיינות|"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"]],{{הערה|[[כתר שם טוב]] בתחילתו.}} כשכוונתו על מעיינות תורת ה[[חסידות]], אותה גילה ולימד ה[[בעל שם טוב]] וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא ה[[גאולה]].
| |
| | |
| ===שבע התורות===
| |
| {{ערך מורחב|ערך=[[שבע התורות]]}}
| |
| שבע התורות של הבעל שם טוב שנתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר מורנו הבעש"ט בגן עדן בשנת תרנ"ב. בשמיני עצרת תרנ"ג סיפר אדמו"ר הרש"ב פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר במשך יותר מארבעים שנה, ובשנת תרצ"ז נתגלה ונתפרסם לרבים על ידי אדמו"ר הריי"צ.
| |
| | |
| ==שיטתו==
| |
| ===השגחה פרטית===
| |
| {{ערך מורחב|ערך=[[השגחה פרטית]]}}
| |
| דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם [[אלופו של עולם]]", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של [[פרעה]] - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת נח}}.
| |
| | |
| משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו ה[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת וילך}} אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.
| |
| | |
| משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת וילך}}.
| |
| | |
| לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא יתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.
| |
| | |
| ===קירוב היהודים הפשוטים===
| |
| ב[[י"ז אלול]] [[תע"ד]] בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו [[אליהו הנביא]] לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את [[הקב"ה]] ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.
| |
| | |
| ===כח המחשבה===
| |
| חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"{{הערה|[[דגל מחנה אפרים]] פרשת שמות ד"ה ותעל}}. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.
| |
| | |
| מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, ב[[סעודת שבת]]. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר [[מעזיבוז]] היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל ה[[בעל שם טוב]] בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לעצוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם ב[[לבוש]] [[חומרי]], או [[רוחני]], שאפשר לתופסו רק [[חוש|בחושים]] נעלים ועדינים יותר{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי]]}}.
| |
| | |
| ===העלאת הרע לטוב===
| |
| לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.
| |
| | |
| בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.
| |
| | |
| בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי [[יתרון האור מן החושך]], מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.
| |
| | |
| מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם{{הערה|וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה}}.
| |
| | |
| למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב{{הערה|כתר שם טוב ח"א קצח, ב}}.
| |
| | |
| ==הנהגה ניסית ומופתית==
| |
| ===סיפורי הבעש"ט===
| |
| סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר [[שבחי הבעש"ט]] ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?
| |
| | |
| הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי [[אמונה פשוטה]] באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.
| |
| ===קפיצת הדרך===
| |
| בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם ליסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להתשמש בקפיצת הדרך.
| |
| | |
| ==הסתלקותו==
| |
| [[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]]]
| |
| ב[[חג הפסח]] שנת [[תק"כ]] חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל [[חג השבועות]] התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"[[חברה קדישא]]" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי [[נחמן מהורודנקא]] כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".
| |
| | |
| כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי [[לייב קסלר]] סיפר שראה את יציאת ה[[נשמה]] "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"[[נשמה]] היתירה".
| |
| | |
| ב[[ו' סיוון]] [[תק"כ]] - יום רביעי ראשון ל[[חג השבועות]], כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.
| |
| | |
| ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך [[אדמו"ר הזקן]], שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נ'''ט'''לו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.
| |
| | |
| ===פולמוס סביב התאריך המדויק===
| |
| בדורות האחרונים התעורר פולמוס בנוגע ליום המדויק בו הסתלק הבעש"ט - האם ביום הראשון של [[חג השבועות]] (ו' סיון) או ביום השני של חג השבועות (ז' סיון){{הערת שוליים|מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.}}. בספר "[[שמועות וסיפורים]]" מובא הסיפור, כי בשנה אחת ב[[חג השבועות]] התארח [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בביתו של [[אדמו"ר הרש"ב]], ודיברו ביניהם אודות הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר אודות הדעה כי הבעל שם טוב הסתלק בז' סיון. ויאמר [[אדמו"ר הרש"ב]] בפסקנות, כי הבעש"ט הסתלק בו' סיון, ודוד המלך הסתלק בז' סיון. וישאל ר' לוי יצחק, אם כן יום הקבורה של הבעש"ט היה ביום טוב, ובקבורתו יכלו להתעסק רק הגויים! והאם אכן ראוי כי בקבורת גופו הקדוש יתעסקו אינם יהודים?! ויענהו אדמו"ר הרש"ב, כי גופו הקדוש של הבעש"ט לא היה צריך התעסקות כלל וכלל{{הערת שוליים|דהיינו שהוא קבר את עצמו}}. ואכן, בספר "[[היום יום]]" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש".
| |
| | |
| ==תמונתו==
| |
| [[קובץ:לא הבעש''ט.jpg|שמאל|ממוזער|200px|התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית "קישורים חצוניים" אודות התמונה.]]
| |
| בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה ל[[שבתאות|שבתאי]] מסוים. [[הרבי]] אמר שתמונה זו שייכת לבעל-שם אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה){{הערת שוליים|מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' ד[[חג הסוכות]] [[תשכ"ו]] במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('[[המלך במסיבו]]', כרך א, עמ' קד).}}, אך לא לבעל שם טוב{{הערת שוליים|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54830 סקירה באתר חב"ד אינפו].}}.
| |
| | |
| ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה{{הערת שוליים|כך כתב הרבי ב[[אגרות קודש]], כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' [[תשרי]]... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר [[דמויות גדולי החסידות]] (להרב שצרנסקי, נדפס ב[[תל אביב]] שנת [[תש"ה]] עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...}}, ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום ש[[אדמו"ר מוהריי"צ]] אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב{{הערת שוליים|[[שיחות קודש]] [[תשכ"ו]] עמ' 621.}}.
| |
| | |
| נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה צריך להיות [[י"ג תיקוני דיקנא]] ניכר בהזקן{{הערת שוליים|[[ליקוטי שיחות]], כרך י"ט, עמ' 531.}}.
| |
| | |
| ==תלמידיו==
| |
| *[[המגיד ממזריטש]]
| |
| *רבי [[יעקב יוסף כ"ץ|יעקב יוסף מפולנאה]]
| |
| *רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]]
| |
| *רבי [[זאב וולף קיצס]]
| |
| *רבי [[חיים מקראסנא]]
| |
| *רבי [[נחמן מהורדנקא]]
| |
| *רבי [[אריה לייב משפולי]]
| |
| *רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]
| |
| *רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]]
| |
| *רבי [[פנחס מקוריץ]]
| |
| *רבי [[שמואל מקמינקא]]
| |
| *רבי [[אברהם אבא מקריבוש]]
| |
| *רבי [[דוד לייקס]]
| |
| *רבי [[לייב שרה'ס]]
| |
| *רבי [[יהודה לייב מפיסטין]]
| |
| *רבי [[זלמן מלוצק]]
| |
| *רבי [[אברהם מפודולסק]]
| |
| *רבי [[מנחם מענדל מפרימשלן]]
| |
| | |
| ==משפחתו==
| |
| לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:
| |
| *בנו, [[רבי צבי]],
| |
| *בתו, [[אדל]].
| |
| | |
| בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:
| |
| *רבי [[משה חיים אפרים מסדילקוב]]
| |
| *רבי [[ברוך ממז'יבוז']].
| |
| *נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי [[נחמן מברסלב]].
| |
| | |
| צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:
| |
| *הרב [[אהרן זסלבסקי]], רבה של [[קרמנצ'וג]], נכד [[אדמו"ר הזקן]] (בן בתו, [[הרבנית פריידא]]) וחתן [[אדמו"ר האמצעי]], נשא בזיווג שני את [[מרת חיה]], בת ר' נחמן מברסלב, ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק רבי נחמן מברסלב.
| |
| | |
| ==לקריאה נוספת==
| |
| * '''[[ספר הזכרונות]]''' - [[אדמו"ר הריי"צ]].
| |
| * '''[[ספר התולדות|ספר התולדות הבעש"ט]]''' - [[חנוך גליצנשטיין]].
| |
| * '''[[המאירים לארץ]]''' - [[יצחק אלפסי]].
| |
| * '''[[שבחי הבעש"ט]]''' - [[תקע"ה]].
| |
| * '''[[נזר הבעש"ט]]''' - [[אברהם שמואל בוקיעט]].
| |
| | |
| | |
| {{הערות שוליים}} | | {{הערות שוליים}} |
| {{סדרה|הקודם=-|רשימה=נשיאי ה[[חסידות הכללית]]|שנה=[[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]] [[תק"כ]]|הבא=[[המגיד ממזריטש]]}}
| |
| [[קטגוריה:נשיאי חב"ד|1]]
| |
| [[קטגוריה:חסידות הכללית]]
| |
| [[קטגוריה:משפחת הבעל שם טוב|*]]
| |
| [[קטגוריה:אחרונים]]
| |
| [[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]
| |
