הכהן כמורה הוראה: הבדלים בין גרסאות בדף

לכהנים יש שייכות מיוחדת להוראה. בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים '''בית הדין של הכהנים'''.

בתורה, מתוארה הוראתו של כהן כפסק מוחלט ואמין<ref>שתי דוגמאת: "כאשר יערוך הכהן כן יקום", "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע" -דברים כא:ה</ref>. אולם, בסגנון ה[[משנה]] מובאת תורתם של הכהנים במקביל -ולפעמים בניגוד- להוראות של שאר שבטי ישראל.

סמכות לכהנים כמורי הוראה ולשפוט צדק בעניינים תורניים מיותדת גם בתורה שבכתב וגם בתורה שבעל פה. בחלק [[קבלה|הנסתר שבתורה]] מובאות מטרות אידאיליות הדורשות מהכהנים שינהגו כמורי דת, יהיו בעלי ידע תורני ברמה גבוהה, ויתנהגו עם הוראתם באופן של חסד ושלום.

 

ה[[רמב"ם]], בספרו משנה תורה, מסביר ש[[יעקב אבינו]] הבדיל את בנו [[לוי]] משאר בניו -ופיקד עליו ללמד ולהורות דרכי עבודת השם ומצוות [[אברהם אבינו|אברהם]] אל אחיו. הוא גם ציוה לבניו שישמרו על הסדר זו שיתקיים אצל בני לוי בהמשך הדורות<ref>רמב"ם הלכות עבודה זרה א, טו</ref>. ב[[מדרש תנחומא]] מובא, שבני לוי השתתפו גם את אחיהם בני ישראל בהרבצת התורה, עד כדי שהצליחו להפוך משכיניהם במחנה גם למרביצי הוראות בתורה<ref>כך דורשת התנחומא על הפסוק "אשרי לצדיק ואשרי לשכניו" -תנחומא במדבר יב</ref>

ב[[מדרש]], מובא ש[[עמרם]] בן [[קהת]] בן לוי היה מנהיג הרוחני של קהל בני יעקב ב[[גלות (יהדות)#גלות מצרים|גלות מצרים]]. התמנות זו, ירש בנו [[אהרן]] אחריו. אהרן, כמנהל החיים הרוחניים של בני ישראל בעת עבדותם במצרים -וגם אחרי ביאת משה וגאולת העם מעבדותם, היה מוכר בעיני העם כמורה הוראה, כאיש חסד, וכמטיל שלום בין בעלי ריב.

בעת הקמת ה[[משכן]] ציוה [[הקדוש ברוך הוא]] את [[משה]] לקרב את אהרן ובניו לכהן לו כתנאי להשראת [[שכינה|שכינתו]] במשכן ובתוך העם<ref>שמות כט מד-ו, מצוטט לקמן בפסקה "מקורות בחומש"</ref>, זאת לאחר שה[[בכור]]ים, שהיו המיועדים מראש לכהונה, נדחו בעקבות השתתפותם ב[[חטא העגל]].

בנוסף לציווי על כללות שמירת המקדש, התורה מצווה על הכהנים לשמור על קדושת ה[[מזבח]], והקטרת [[קטורת הסמים]]. בהתאם לכך, מובן שפעילות היום-יומי של בית המקדש היה מנוהל על ידי '''ועידה מיוחדת של כהנים'''{{מקור}}.  

מקור הראשון בחומש שנותנת סמכות לכהנים כבעלי הוראה מופיע בחומש ויקרא; "וידבר ה' אל אהרן לאמר..אתה ובניך אתך.. להבדיל בין הקדש ובין החל ובין הטמא ובין הטהור ולהורת את בני ישראל את כל החקים אשר דבר ה' אליהם ביד משה" (ויקרא י ח-יא).

בפירוש להחומש, ה[[אבן עזרא]] מעיר על סמכות מיוחדת שיש לכהנים להבחין בין דם [[נידה]] לדם [[טומאה וטהרה#טומאות היוצאות מגוף האדם|זיבה]]<ref>ויקרא טו, א</ref>, הוא גם מסביר -ככלל- שעיקר שמירת התורה נמצאת בידי הכהנים<ref>ויקרא כא, א | עוד שתי דוגמאות: על הפסוק "אלקים לא תקלל" האבן עזרא מפרש שההזהרת הקללה הולך גם על דייני העם וגם על הכהנים בני לוי ש"עמהם התורה" -אבן עזרא לספר שמות כז, כז, ואבן עזרא לספר דברים לא, ט -"שהם מורי התורה"</ref>, כלל שעליו מעיד גם ה[[ספורנו]]<ref>'''וידבר משה והכהנים הלוים'''; שיתף עמו הכהנים להזהיר על העיון בתורה בהיות מוטל על הכהנים ללמד דעת את העם .. -ספורנו לדברים כז, ט</ref>. ה[[רמב"ן]], בפירושו לחומש דברים, כותב שפעילות הכהנים בעבודתם -וגם בהוראתם- הייתה כעין התנהגות על-טבעי וגם בלתי טעויות<ref>רמב"ן לחומש דברים יז:ח</ref>. אכן, ה[[ספרי]] מדמה כהן בעת שהתורה יוצאה מפיו -כ[[מלאכי השרת]].

בחומש גם מובא מקראות המציינות שהכהנים תיפקדו כ[[דיין|דיינים]] על ענייני ריב ו[[נגע הצרעת|נגעים]]. על אף שתפקידם כמחליטי הדין ב'''נגע הצרעת''' ברור מן התורה<ref>דברים כא,ה</ref>, אין דרשת [[חז"ל]] משמעותית שמציינת שהוטל גם על הכהנים לדון בענייני [[דיני ממונות|ריב ממונות]]. ה[[ספורנו]], על פרשת [[עגלה ערופה]], מציין שהכהנים היו בקיאים בתכונות בני העם - בקרימינולוגיה - והיו מתעזרים בזה הידע להצליח בחקירתם למצוא שופך דם הנקי<ref>ספורנו דברים כא,ה</ref>.

בספרם של נביאי ישראל מצויין שהכהן ראוי להורות חוקי התורה ולדבר בו תמיד -ללמדם לעם<ref>ספר מלאכי ב, ז ובפירוש מצודת דוד שם</ref>, ולהוכיח להם את מעלות התורה והכדאייות לילך בדרכיה<ref>אבן עזרא לספר הושע ד,ד</ref>. לפי [[תרגום יונתן|תרגומו של יונתן]] ל[[ספר קהלת]], איש שמסרב לקבל אולפן תורה מכהן נחשב כטיפש<ref>קהלת ד יז ובתרגום שם</ref>. [[רש"י]], בפירושו לדברי הימים מסביר שהכהנים והלוים היו מלמדים ומורים, ושרי המלך היו עומדים איתם כדי שייכנס דבריהם באזני העם -ולא ימרו את פיהם<ref>דברי הימים ב יז,ח ברש"י</ref>.

 

[[הקדוש ברוך הוא]], בספר ירמיה, מבטיח שלא ייפסק בריתו עם בני הכהנים<ref>ספר ירמיה פרק לג</ref>, ואפילו בזמן חורבן הבית נחשב תלמודם של הכהנים -בענייני הקרבנות- כאילו מקריבים ומשיגים כפרה עבור החטא<ref>[[ילקוט שמעוני]] (דפוס "המאור") חלק ח דף תקמה (הובא מ[[מדרש ילמדנו]], ובפירוש ה[[זית רענן]] על הילקוט</ref>. בדמות המקראית, נחשב כהן מורה הוראות כברכה מן השמים. וככל הברכות שחוזרות עבור חטאת העם, גם כהן שיכולתו להורות צדק נמנע מן העם עבור החטא<ref>דברי הימים ב טו,ג</ref>.  

ב[[ספר תהילים]] ו[[דברי הימים]] מתואר שהכהנים שימשו כמורי צדק דווקא עם לבוש נקי שנקרא '''בגדי צדק'''<ref>תלים קלב, ט ובאבן עזרא שם</ref>. ב[[ספר זכריה]], דמותו של [[יהושע בן יהוצדק]] מתואר כלבוש '''בגדים קרועים''', ובכניסתו לכהן, זכה לבגד נקי לשמש בתפקידו. אולם, לא ברור אם הכהנים זקוקים לבגדים הללו כדי להורות או אפילו אם הם איכשהו קשורים עם [[בגדי כהונה]] הרגילים.  

ה[[תלמוד בבלי]] בבלי מביא את הסברא שהכהנים הם משונים משאר ישראל בזה שנקראים '''בני דעה'''<ref>מסכת עבודה זרה דף נד עמוד א</ref> עם סמכות להורות גם בהיותם צעירים<ref>אמר [[רבא]] "לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי .. לאסוקי שמעתא אליבא דהילכתא -מסכת יומא דף כו עמוד א</ref>. הוראתו של כהן היה חשוב בעיני הכלל ובפרט במצוות השייכות אל הכהונה<ref>כדוגמא: ה[[רבי יהודה הנשיא|נשיא רבי יהודה]] נשאל מ[[רבי טרפון]] על סכום המדוייק שעליו לתת תמורת פטר חמורו -מסכת בכורות דף יא עמוד א</ref>

בדברי [[חז"ל]], תולים '''דעת הרחבה''' של הכהנים בתורה על השתתפותם באכילת [[תרומה]] ושאר מאכלי קודש<ref>רש"י דברי הימים ב לא, ד -הובא מ[[מכילתא]]</ref>. הסיבה לכך היא אחת משתיים; יש סוברים שבגלל שלא היו צריכים לטרוח עבור פרנסתם היה להם '''פנאי''' לעסוק בתורה<ref>[[רלב"ג]] לסוף דברי הימים ב</ref>, ויש סוברים ש'''עצם''' התרומה וקדושתה גרמה גדלות הדעת לכהנים<ref>'''לחם פנים''' במספר קטן גימטריא '''גל''' שהיה מגלה להם רזי תורה -ש"ך על התורה חלק א דף תקז</ref>.

ב[[ספר הזוהר]], מתואר הכהן כשיא של איש חכם ובעל אחריות בענייני [[קדושה|קודש]]<ref>רעיא מהימנא לזוהר חלק ג דף לג. | זוהר חלק ג דף כג.</ref>. אכן בזוהר החדש, מובא מאמר של [[רבי יוחנן]] שהכהונה הולך יחד עם תלמוד תורה ו[[פרושים|פרישות]]<ref>מדרש הנעלם לזוהר חדש דף כב: | | זוהר חדש דף מב.</ref>, אולם ב'''זוהר חדש''' מתואר עבודת הכהן ותלמודו בתוך הציבור והקהל כעיקר של הקרבת הקרבן. בין שאר הדברים -עיקרתו מתבטא בכך שהוא צריך לכוון בסידור [[השם המפורש]] בנכונות המקובלת<ref>זוהר חדש לבפר רות דף פב.</ref>. ב'''השמטות''' לספר הזוהר הוסבר שנתינת דם המילואים על תנוך אוזן אהרן ובניו פעל עליהם שיהיו אזנם רכים -מוכן לקבל- אולפן התורה, ולשלב [[תורה שבכתב]] ו[[תורה שבעל פה]] יחד<ref>השמטות לזהר, %46 מהתחלת הספר</ref>.

לפי דעתו של [[רבי יצחק]], הכהן הוא מי שעושה את ה'''ניחוח''' בקרבן -דהיינו הנחת רוח ל'''הקדוש ברוך הוא''', וכיוון שהוא נצרך לכוון להכוונות הדרושות, הכהן צריך להיות חכם ובעל שכל רחבה בחכמת התורה יותר מאיש מכלל העם. בנוסף, לדעתו של רבי יצחק אם הכהן הוא [[עם הארץ]] -עבודתו פסולה<ref>זוהר חדש לרות פב., הובא ב[[מנחם רקנטי|רקנטי]]</ref>. בצורה יותר חריפה, [[רבי שמעון בן יוחאי]] משווה כהן עם הארץ אל חיה ובהמה<ref>ילקוט שמעוני לספר במדבר ד' שיא (הוצאת "המאור") הובא מ[[ספרי]] חלק ב דף קמח</ref> השוואה שגם [[רבי ינאי]] מסכים אליה<ref>מדרש רבי תנחומה לפרשת תרומה א</ref>.  

בספר '''רזיאל המלאך''' מתואר הכהן כמלמד תורה לעם ועבור לימודו מתברכים בשפע לחם ופרנסה, אכן המסרב להשתתף בקבלת תלמודם של הכהנים נענש בהמעטת לחמו<ref>ספר רזיאל המלאך דף לו-ז</ref>

בחסידות חב"ד נמצא ביאורים לרוב על מעלתם של שבט לוי בכלל ושל הכהונה בפרט. החל מ[[אדמו"ר הזקן]], שהאריך לתאר את מדת החסד של אהרן הכהן<ref>ספר ליקוטי תורה, מאמר "ויפרח מטה אהרן" לפרשת קרח</ref> וגם החכמה שניתן מלמעלה אל בני הכהנים בכל הדורות -אפילו לכהנים צעירים בשנותם<ref>ספר מאמרי אדמו"ר הזקן על התורה והמועדים חלק בראשית-שמות, דף ר"י ודך רנ"ג | ובדברי רבו [[המגיד ממזריטש]] בספר '''מגיד דברו ליעקב''' -חלק 'רמזי תורה' דף צא:.</ref>.

ה[[אדמו"ר האמצעי]] האריך להסביר מעלת תלמוד התורה של הכהנים עוד יותר מאביו<ref>וזאת בהתאם לאופיו להסביר באריכות את מאמרי אביו</ref>, הוא הסביר שהמשכת חכמת התורה נפעל על ידי הכהנים ותלמודם<ref>כך ניסח: וכל קדושה העליונה נמשך לבני ישראל -שהוא בחינת מלכות- על ידי הכהנים. וגם המשכת אור דתורה -שהוא שם מ"ה דחכמה עילאה- כמו שכתוב "יורו משפטיך ליעקב" -ספר מאמרי אדמו"ר האמצעי חלק בראשית</ref>, והוא גם הסביר שהעלאת נרות המנורה על ידי הכהן והקטרת הקטרת מסמל את כחו של הכהונה להמשיך רוב עונג במדת החכמה, המשכה שמביאה על העם כולו רוב שפע גשמי<ref>מאמרי אדמו"ר האמצעי "דרושי חתונה" חלק א דף קמה | ובספר מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר חלק ג דף תתקכ"ו מוסיף שכח זו לא ניתן לשאר שבטי ישראל</ref>, וגם בעת הגלות בזמן שאין בית המקדש<ref>מאמרי אדמו"ר האמצעי לספר במדבר חלק ג דף תתקעב.</ref>.

[[אדמו"ר מהר"ש]], בשנת [[תרכ"ז]], מסר מאמר שמסיברה את כח המיוחד שיש לשבט לוי בענייני הוראת בתורה<ref>ספר מאמרי אדמור המהר"ש תרכז דף שי.</ref>.

גם בין שאר כתבים של אסיפת גדולי חסידי חב"ד מתואר הכהנים כבעלי יכולת נפלאה בהוראתה של תורה<ref>ספר פלח הרימון ל[[הלל מפאריץ']] שמות דף תכז.</ref>.

[[הרבי מליובאוויטש]], בשיחותיו, מסביר שעבודת בני שבט לוי היא יותר קשה מעבודת שאר בני ישראל ולכן הם צריכים לחינוך ארוכה כדי להצליח בה<ref>שיחות קודש מכ"ה במר-חשוון, שנת תשל"ג</ref>. הרבי גם מתאר את ניצוץ הכהונה שנקשר עם אהרן ובניו הכהנים באותו אופן שנקשר '''ניצוץ היהדות''' בתוך כל יהודי ויהודי<ref>ליקוטי שיחות חלק כח דף קיא.</ref>.

מובא בפרשני התורה שעל העם לבקש דברי הוראות מן הכהנים כדי למנוע תקלות נפוצות טרם שהן צומחות<ref>כלי יקר ויקרא יד, ב. | דברי הימים ב טו,ג וברש"י |מלאכי ב, ז ובמצודת דוד</ref>. אולם יש דעות שעל הכהן לצאת ממסגרת הקודש ולחזור אחרי העם כדי ללמדם תורה<ref>ילקוט שמעוני לספר שמות דף ת"ע (דפוס "המאור")</ref>

*ספר '''תקנת השבים''' להרב [[צדוק הכהן מלובלין]] (מדף י"א והלאה)

*ספר '''מאיר עיני ישרים''' מאת הרב [[מאיר שורצמן]] -[[וויניפג]], קנדה תש"י (דף מז)

* ספר '''גבורת יצחק''' -ארה"ב תשנ"ז (דף שפ"ז)

== הערות שוליים==