מוחין ומידות: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "דביקות " ב־"דביקות ") |
|||
(25 גרסאות ביניים של 10 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
ערך זה עוסק בהשוואה וביחס שבין ה'''[[מוחין]]''' שבאדם ל'''[[מידות]]''' שבו. | ערך זה עוסק בהשוואה וביחס שבין ה'''[[מוחין]]''' שבאדם ל'''[[מידות (ספירות)|מידות]]''' שבו. | ||
המוחין - שכל האדם הוא הכח להשיג ולהבין עניינים שכליים כמו כן ההנחות וההשקפות השכליות של האדם נכללים בתואר מוחין, ואילו המידות עוסקים ברגש האדם כלפי הזולת (אם ברגש עצמו | המוחין - שכל האדם הוא הכח להשיג ולהבין עניינים שכליים כמו כן ההנחות וההשקפות השכליות של האדם נכללים בתואר מוחין, ואילו המידות עוסקים ברגש האדם כלפי הזולת (אם ברגש עצמו כ[[אהבה]] ושנאה או ברגש להשפיע כחסד ו[[רחמים]] וכו'). | ||
==המוחין לעצמו מדות לזולת== | ==המוחין לעצמו מדות לזולת== | ||
שורה 7: | שורה 7: | ||
אמנם קיים בין שני הכוחות הבדל עד שהם הפוכים זה מזה. | אמנם קיים בין שני הכוחות הבדל עד שהם הפוכים זה מזה. | ||
המוחין אינם יוצרים "קשר" בין האדם לזולת, | המוחין אינם יוצרים "קשר" בין האדם לזולת, מה שאין כן המדות שכל עניינם יצירת "קשר". | ||
דהיינו ב"מוחין" גישתו הוא האם אני מבין או לא. ודבר שאינו מובן בשכלו אינו קיים מבחינתו. יוצא שמציאות הזולת מצד עצמו אינו תופס מקום, (ולכן אינו מכריח אותו בכלום לא להבין ולא רגש | דהיינו ב"מוחין" גישתו הוא האם אני מבין או לא. ודבר שאינו מובן בשכלו אינו קיים מבחינתו. יוצא שמציאות הזולת מצד עצמו אינו תופס מקום, (ולכן אינו מכריח אותו בכלום לא להבין ולא רגש וכיוצא בזה). | ||
מה שאין כן ה"מדות" מתחילים בזולת. כלומר: היסוד למדות הוא זה שהזולת תופס מקום אצלו, ו"הזולת" הוא זה שיוצר אצל האדם את הרגש וכן את סוג הרגש אם קירוב או ריחוק וכיוצא בזה. | |||
ונמצא ההבדל: במדות האדם קשור ל"זולת" והזולת פועל בו, | ונמצא ההבדל: במדות האדם קשור ל"זולת" והזולת פועל בו, מה שאין כן במוחין הוא "מובדל" מהזולת. שהזולת אינו תופס מקום וגם ההשכלה שהשיג קיים רק בגלל ש"הוא" הבין אותו ואילולי היה מבין אותו לא היה תופס מקום כלל.{{הערה|שם= ל"ט 53|ראה לקו"ש חלק לט עמוד 53 ואילך ובהערה 18 שם ועוד}} | ||
שינוי זה מתבטא בכמה עניינים כדלקמן. | שינוי זה מתבטא בכמה עניינים כדלקמן. | ||
*"מהות המוחין" שהאדם עצמו יבין."מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו. | *"מהות המוחין" שהאדם עצמו יבין."מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו. | ||
*"פעולת המוחין" בכדי להבין אין צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו ואילו הזולת מבלבלו.{{הערה|בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי [[תש"ל]] פרק ד}} "פעולת המדות" (השפעת החסד וכדומה) דווקא לזולת, למי שיוכל להשפיע בפועל. ויתירה מזו אלא שגם "התעוררות המידות" (כאברהם אבינו שציפה לאורחים) דווקא | *"פעולת המוחין" בכדי להבין אין צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו ואילו הזולת מבלבלו.{{הערה|בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי [[תש"ל]] פרק ד}} "פעולת המדות" (השפעת החסד וכדומה) דווקא לזולת, למי שיוכל להשפיע בפועל. ויתירה מזו אלא שגם "התעוררות המידות" (כאברהם אבינו שציפה לאורחים) דווקא אם ישנו זולת בעולם (שייך להתעורר ברצון להשפיע לו) וכשאין זולת במציאות לא שייך להתעורר במידה. ויתירה מזה שכל זמן שהמידה היא רק בהתעוררות בלי ההשפעה לזולת בפועל, חסר במידה (כאברהם אבינו ש"הצטער" שאין לו אורחים בפועל){{הערה|אלה פקודי תש"ל}} | ||
בגדר "זולת" נחשב לא רק מציאות שחוץ לאדם אלא אף באדם עצמו כל שאינו מוחין הרי הוא זולת שמפריע למוחין | בגדר "זולת" נחשב לא רק מציאות שחוץ לאדם אלא אף באדם עצמו כל שאינו מוחין הרי הוא זולת שמפריע למוחין | ||
שורה 30: | שורה 30: | ||
המשכה זו יכולה לבוא באופן של העלאה - תשוקה ו[[רצוא]], ויכולה לבוא באופן של המשכה. זה תלוי בדבר שאליה התקשרה אם היא גורמת רגש העלאה או המשכה. | המשכה זו יכולה לבוא באופן של העלאה - תשוקה ו[[רצוא]], ויכולה לבוא באופן של המשכה. זה תלוי בדבר שאליה התקשרה אם היא גורמת רגש העלאה או המשכה. | ||
אמנם בין העלאה של המוחין למדות יש הבדל שמהות העלאה של המוחין הבדלה והתנתקות, ושל המדות עניינם רצון ומשיכה {{הערה|ראה המשך תרס"ו עמוד קיד}} | אמנם בין העלאה של המוחין למדות יש הבדל שמהות העלאה של המוחין הבדלה והתנתקות, ושל המדות עניינם רצון ומשיכה{{הערה|ראה המשך תרס"ו עמוד קיד}} | ||
===מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות=== | ===מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות=== | ||
ההתאחדות בין האדם למושכל, הוא שהאדם "נדבק" בהשכלה. כאילו הוא וההשכלה הם דבר אחד (שההשכלה עצמה היא היא הבנתו שלו לכן מציאותו דבוקה בהשכלה). | ההתאחדות בין האדם למושכל, הוא שהאדם "נדבק" בהשכלה. כאילו הוא וההשכלה הם דבר אחד (שההשכלה עצמה היא היא הבנתו שלו לכן מציאותו דבוקה בהשכלה). | ||
משאין כן במדות אף שגם הם נמשכים ומתפעלים מהדבר (וזה מורה על הקשר הרגשי שיש להם לדבר, שלכן נמשכים | משאין כן במדות אף שגם הם נמשכים ומתפעלים מהדבר (וזה מורה על הקשר הרגשי שיש להם לדבר, שלכן נמשכים אליו) הרי זה לא באופן שדבוקים בו ומיוחדים עם הדבר רק הם כדבר הנמשך לזולתו (זה המשמעות "התפעלות" הנפש מתפעלת ומשנה על ידי הזולת שחוץ ממנו). | ||
(לכן הדבקות היא חרישית, מה שאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.{{מקור}}) | |||
(לכן הדבקות היא חרישית | |||
===השפעת המוחין=== | ===השפעת המוחין=== | ||
שורה 47: | שורה 46: | ||
:ב. גם השכל שמתגלה אין ענינו לפעול ולהתגלות בזולת. אלא הוא בדוגמת [[אור]], שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור "להאיר" כ"א הוא התפשטות המאור). | :ב. גם השכל שמתגלה אין ענינו לפעול ולהתגלות בזולת. אלא הוא בדוגמת [[אור]], שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור "להאיר" כ"א הוא התפשטות המאור). | ||
ולכן הולדת המדות מהמוחין הוא ללא התעסקות מהמוחין להוליד אלא בדרך ממילא {{הערה|מאמר גדול יהיה כבוד הבית [[תשכ"ב]] ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד שלו ואילך}} | ולכן הולדת המדות מהמוחין הוא ללא התעסקות מהמוחין להוליד אלא בדרך ממילא{{הערה|מאמר גדול יהיה כבוד הבית [[תשכ"ב]] ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד שלו ואילך}} | ||
וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות ([[מדות]] שבלב או [[מחשבה]][[דיבור]]ו[[מעשה]]) הוא נשאר בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום. | וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות ([[מדות]] שבלב או [[מחשבה]][[דיבור]]ו[[מעשה]]) הוא נשאר בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום. | ||
שורה 56: | שורה 55: | ||
אמנם המדות של [[עולם האצילות]] [[חסד]] [[גבורה]] וכו'. מכיוון שכל ענין המדות הוא דווקא לזולת לכן עניינם הוא שיהיה עולם. ואדרבה לולי העולם לא היה שייך מדות. | אמנם המדות של [[עולם האצילות]] [[חסד]] [[גבורה]] וכו'. מכיוון שכל ענין המדות הוא דווקא לזולת לכן עניינם הוא שיהיה עולם. ואדרבה לולי העולם לא היה שייך מדות. | ||
(לכן בריאת העולם | (לכן בריאת העולם הייתה על ידי המדות כנרמז בפסוקים ראה ערך [[מדות]]) | ||
(אמנם גם המוחין יש איזה שייכות לעולם, אבל זה רק באור שמאיר חוץ מהמוחין - "מוחין שבמדות" שהוא חיצוניות בלבד, (ולא בהתלבשות) כנ"ל{{הערה|ספר המאמרים [[תש"ח]] עמוד 272}}). | (אמנם גם המוחין יש איזה שייכות לעולם, אבל זה רק באור שמאיר חוץ מהמוחין - "מוחין שבמדות" שהוא חיצוניות בלבד, (ולא בהתלבשות) כנ"ל{{הערה|ספר המאמרים [[תש"ח]] עמוד 272}}). | ||
שורה 72: | שורה 71: | ||
==="בשם הוי"ה"=== | ==="בשם הוי"ה"=== | ||
{{ערך מורחב|הוי"ה}} | {{ערך מורחב|הוי"ה}} | ||
[[עשר הספירות]] נרמזים בארבעת האותיות של שם [[הוי"ה]] המוחין באותיות [[י"ה]] (י'-חכמה, ה-בינה) והמדות באותיות [[ו"ה]] (ו-ששת המידות, ה-מלכות) ההבדל בין המוחין למדות "מוחין לעצמן והמדות לזולתן" מתבטא אף בזה | [[עשר הספירות]] נרמזים בארבעת האותיות של שם [[הוי"ה]] המוחין באותיות [[י"ה]] (י'-חכמה, ה-בינה) והמדות באותיות [[ו"ה]] (ו-ששת המידות, ה-מלכות) ההבדל בין המוחין למדות "מוחין לעצמן והמדות לזולתן" מתבטא אף בזה על פי המבואר ששם הוי"ה מתחלק לשניים שאותיות י"ה מרמזים על האור הנסתר והנעלם ועליו נאמר "הנסתרות לה' אלוקינו"{{הערה|תקוני זהר דף סג עמוד ב ודף קכט עמוד א וראה גם לקוטי תורה בעלותך דף כ"ח עמוד ד}} ועל האותיות ו"ה נאמר "והנגלות לנו ולבננו" - "וה-נגלות" שהאור שבדרגה זו מתגלית אל הנבראים והוא האור של המדות העליונות. | ||
==בנפש האדם== | ==בנפש האדם== | ||
שורה 80: | שורה 79: | ||
אמנם בשונה מהספירות למעלה שהמדות נחשבים כ"הנגלות" ומרומזים באות "ו" של שם הוי"ה. באדם לעומת זאת מבואר בתניא (אגרת התשובה פרק ד) שמדות האדם שייכים לאות "ה" הראשונה של שם הוי'ה והיא מוגדרת כ"נסתרות" ורק [[מחשבה]] דיבור ומעשה נחשבות אצלו כנגלות. | אמנם בשונה מהספירות למעלה שהמדות נחשבים כ"הנגלות" ומרומזים באות "ו" של שם הוי"ה. באדם לעומת זאת מבואר בתניא (אגרת התשובה פרק ד) שמדות האדם שייכים לאות "ה" הראשונה של שם הוי'ה והיא מוגדרת כ"נסתרות" ורק [[מחשבה]] דיבור ומעשה נחשבות אצלו כנגלות. | ||
הסיבה, נפשו של האדם מלכתחילה שייכת לזולת לכן זה שהרגש מתייחס ומושפע מהזולת אינו מגדיר אותו כנגלות מכוון שבסופו של דבר זה רגש שלו (ואינו כדיבור שהוא עניין חיצוני לגמרי) | הסיבה, נפשו של האדם מלכתחילה שייכת לזולת לכן זה שהרגש מתייחס ומושפע מהזולת אינו מגדיר אותו כנגלות מכוון שבסופו של דבר זה רגש שלו (ואינו כדיבור שהוא עניין חיצוני לגמרי) מה שאין כן למעלה הרי [[הקב"ה]] עצמו מובדל באין ערוך לעולם ולכן המדות שמתייחסים לזולת הרי זה נחשב כנגלות{{הערה|שם= ל"ט 53}} | ||
===רוח ו[[נשמה]] - רוח ואש === | ===רוח ו[[נשמה]] - רוח ואש === | ||
ה[[נשמה]] מחולקת לחמש דרגות [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] [[נשמה]] [[חיה]] [[יחידה]]. דרגת ה[[נשמה]] נקראת גם "[[אש]]" כלשון הפסוק "נר ה' נשמת אדם". ענינה של דרגה זו היא כאש שמסתלקת למעלה כך ה[[נשמה]] בדרגה זו נמצאת בעליה ובהסתלקות, לעומת דרגת ה"רוח" שהיא כרוח שמתפשטת עולה למעלה וגם יורדת למטה. | ה[[נשמה]] מחולקת לחמש דרגות [[נפש]] [[רוח (חלק הנפש)|רוח]] [[נשמה]] [[חיה (חלק הנפש)|חיה]] [[יחידה]]. דרגת ה[[נשמה]] נקראת גם "[[אש]]" כלשון הפסוק "נר ה' נשמת אדם". ענינה של דרגה זו היא כאש שמסתלקת למעלה כך ה[[נשמה]] בדרגה זו נמצאת בעליה ובהסתלקות, לעומת דרגת ה"רוח" שהיא כרוח שמתפשטת עולה למעלה וגם יורדת למטה. | ||
ה[[נשמה]] מתלבשת במוח ("ה[[נשמה]] שבמוחי") והרוח בלב במידות ולכן ה[[נשמה]] היא כאש מפני שענין המוחין הוא בעליה ו[[הסתלקות]] והמידות הן בהעלאה והן בהמשכה כנ"ל.{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו שם}} | ה[[נשמה]] מתלבשת במוח ("ה[[נשמה]] שבמוחי") והרוח בלב במידות ולכן ה[[נשמה]] היא כאש מפני שענין המוחין הוא בעליה ו[[הסתלקות]] והמידות הן בהעלאה והן בהמשכה כנ"ל.{{הערה|ספר המאמרים תרס"ו שם}} | ||
שורה 92: | שורה 91: | ||
*"מוחין בהבדלה ומדות בהמשכה" המוחין מובדלים מהכוחות לכן אינם מביאים חיות בפעולות האדם (גם אדם שמבין את החשיבות שבמעשיו אין בזה לבד להביא חיות במעשה בפועל מפני שהמוחין הם בהבדלה מכוחות האדם) משאין כן המדות שהם קרובים למעשה ונמשכים בו ומביאים חיות גדולה בקיום המצוות. | *"מוחין בהבדלה ומדות בהמשכה" המוחין מובדלים מהכוחות לכן אינם מביאים חיות בפעולות האדם (גם אדם שמבין את החשיבות שבמעשיו אין בזה לבד להביא חיות במעשה בפועל מפני שהמוחין הם בהבדלה מכוחות האדם) משאין כן המדות שהם קרובים למעשה ונמשכים בו ומביאים חיות גדולה בקיום המצוות. | ||
ולכן קיום המצוות וחיותן באמת היא על ידי המדות שבלב דווקא{{הערה| ראה [[תניא]] פרק ד}} | ולכן קיום המצוות וחיותן באמת היא על ידי המדות שבלב דווקא{{הערה|ראה [[תניא]] פרק ד}} | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
שורה 99: | שורה 98: | ||
==לקריאה נוספת== | ==לקריאה נוספת== | ||
* מאמר ד"ה איתא במדרש [[ | * מאמר ד"ה איתא במדרש [[תהלים]] ספר המאמרים תרל"ד עמוד נד ואילך | ||
* ספר המאמרים תרס"ו עמוד קי"א ואילך | * ספר המאמרים תרס"ו עמוד קי"א ואילך | ||
* ספר המאמרים מלוקט ח"ה עמוד ר ואילך - מאמר ד"ה אלה פקודי תש"ל | * ספר המאמרים מלוקט ח"ה עמוד ר ואילך - מאמר ד"ה אלה פקודי תש"ל | ||
שורה 107: | שורה 106: | ||
* [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=31621&st=&pgnum=275 ספר המאמרים [[תש"ח]] עמוד 272] | * [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=31621&st=&pgnum=275 ספר המאמרים [[תש"ח]] עמוד 272] | ||
{{ספירות}} | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:תורת החסידות]] | |||
[[קטגוריה:ספירות]] | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:תורת החסידות]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:קבוצות מושגים בחסידות]] |
גרסה אחרונה מ־22:37, 2 ביוני 2024
ערך זה עוסק בהשוואה וביחס שבין המוחין שבאדם למידות שבו.
המוחין - שכל האדם הוא הכח להשיג ולהבין עניינים שכליים כמו כן ההנחות וההשקפות השכליות של האדם נכללים בתואר מוחין, ואילו המידות עוסקים ברגש האדם כלפי הזולת (אם ברגש עצמו כאהבה ושנאה או ברגש להשפיע כחסד ורחמים וכו').
המוחין לעצמו מדות לזולת[עריכה | עריכת קוד מקור]
הן המוחין והן המדות משמשים את האדם לתקשר עם סביבתו.
אמנם קיים בין שני הכוחות הבדל עד שהם הפוכים זה מזה. המוחין אינם יוצרים "קשר" בין האדם לזולת, מה שאין כן המדות שכל עניינם יצירת "קשר".
דהיינו ב"מוחין" גישתו הוא האם אני מבין או לא. ודבר שאינו מובן בשכלו אינו קיים מבחינתו. יוצא שמציאות הזולת מצד עצמו אינו תופס מקום, (ולכן אינו מכריח אותו בכלום לא להבין ולא רגש וכיוצא בזה).
מה שאין כן ה"מדות" מתחילים בזולת. כלומר: היסוד למדות הוא זה שהזולת תופס מקום אצלו, ו"הזולת" הוא זה שיוצר אצל האדם את הרגש וכן את סוג הרגש אם קירוב או ריחוק וכיוצא בזה.
ונמצא ההבדל: במדות האדם קשור ל"זולת" והזולת פועל בו, מה שאין כן במוחין הוא "מובדל" מהזולת. שהזולת אינו תופס מקום וגם ההשכלה שהשיג קיים רק בגלל ש"הוא" הבין אותו ואילולי היה מבין אותו לא היה תופס מקום כלל.[1]
שינוי זה מתבטא בכמה עניינים כדלקמן.
- "מהות המוחין" שהאדם עצמו יבין."מהות המדות" הם ההתייחסות של האדם לזולתו.
- "פעולת המוחין" בכדי להבין אין צורך בזולת, גם האדם לעצמו ללא זולת יכול להשכיל השכלות. ואדרבה בכדי לעמוד על דבר שכל על בוריו הוא דווקא כשהאדם לבדו ואילו הזולת מבלבלו.[2] "פעולת המדות" (השפעת החסד וכדומה) דווקא לזולת, למי שיוכל להשפיע בפועל. ויתירה מזו אלא שגם "התעוררות המידות" (כאברהם אבינו שציפה לאורחים) דווקא אם ישנו זולת בעולם (שייך להתעורר ברצון להשפיע לו) וכשאין זולת במציאות לא שייך להתעורר במידה. ויתירה מזה שכל זמן שהמידה היא רק בהתעוררות בלי ההשפעה לזולת בפועל, חסר במידה (כאברהם אבינו ש"הצטער" שאין לו אורחים בפועל)[3]
בגדר "זולת" נחשב לא רק מציאות שחוץ לאדם אלא אף באדם עצמו כל שאינו מוחין הרי הוא זולת שמפריע למוחין כגון, המדות שבאדם וכן הרצון שלו אינם מועילים להשגה[4] ומפריעים לה ולכן בשעת פעולת המוחין הם מתעלמים.
מוחין העלאה (הבדלה) מדות העלאה והמשכה[עריכה | עריכת קוד מקור]
טבע המוחין הוא להתרכז, להתנתק ולהתעלות משאר כוחות הנפש. זו הסיבה שאדם שהתעסקותו בעניינים שכליים הוא מובדל ומנותק מהסביבה שלו ואינו מתפעל ומתבלבל משום דבר, לפי שטבע המוחין בהבדלה כנ"ל.
המדות לעומת זאת עניינם, הן העלאה והן המשכה. מפני שעצם התייחסות הנפש לזולת הרי זה כבר "המשכה" - הנפש מתקשרת לדבר שחוץ ממנה.
המשכה זו יכולה לבוא באופן של העלאה - תשוקה ורצוא, ויכולה לבוא באופן של המשכה. זה תלוי בדבר שאליה התקשרה אם היא גורמת רגש העלאה או המשכה. אמנם בין העלאה של המוחין למדות יש הבדל שמהות העלאה של המוחין הבדלה והתנתקות, ושל המדות עניינם רצון ומשיכה[5]
מוחין דבקות מדות התפעלות והתלהבות[עריכה | עריכת קוד מקור]
ההתאחדות בין האדם למושכל, הוא שהאדם "נדבק" בהשכלה. כאילו הוא וההשכלה הם דבר אחד (שההשכלה עצמה היא היא הבנתו שלו לכן מציאותו דבוקה בהשכלה).
משאין כן במדות אף שגם הם נמשכים ומתפעלים מהדבר (וזה מורה על הקשר הרגשי שיש להם לדבר, שלכן נמשכים אליו) הרי זה לא באופן שדבוקים בו ומיוחדים עם הדבר רק הם כדבר הנמשך לזולתו (זה המשמעות "התפעלות" הנפש מתפעלת ומשנה על ידי הזולת שחוץ ממנו).
(לכן הדבקות היא חרישית, מה שאין כן ההתפעלות היא ברעש והתלהבות לפי שאין ההתפעלות דבקות וייחוד לגמרי.[דרוש מקור])
השפעת המוחין[עריכה | עריכת קוד מקור]
מכיוון שטבע המוחין לעצמו, לכן גם כשהאדם ישפיע מהמוחין הוא ישאר בהבדלה מהזולת (גם ההשפעה עצמה) לפי:
- א. השכל שמגלה הוא רק חיצוניות ועצם השכל (שענינו לעצמו) נשאר בהעלם.
- ב. גם השכל שמתגלה אין ענינו לפעול ולהתגלות בזולת. אלא הוא בדוגמת אור, שמאיר בכל מקום (שאין ענין האור "להאיר" כ"א הוא התפשטות המאור).
ולכן הולדת המדות מהמוחין הוא ללא התעסקות מהמוחין להוליד אלא בדרך ממילא[6]
וכן כשהמוחין פועלים על שאר הכוחות (מדות שבלב או מחשבהדיבורומעשה) הוא נשאר בהבדלה מהם. משום שכל ההשפעה עליהם היא בדרך אור שמאיר בכל מקום.
מוחין לעצמו ומדות לזולתו בספירות[עריכה | עריכת קוד מקור]
"בעולם האצילות"[עריכה | עריכת קוד מקור]
המוחין בעולם האצילות הם הספירות חכמה בינה ודעת האור האלוקי שבהם הוא למעלה משיכות לעולם, מבחינתם אין מקום לעולם כי בדרגה זו אין מקום לזולת, (גדר העולם הוא זולת לקב"ה בורא העולם).
אמנם המדות של עולם האצילות חסד גבורה וכו'. מכיוון שכל ענין המדות הוא דווקא לזולת לכן עניינם הוא שיהיה עולם. ואדרבה לולי העולם לא היה שייך מדות. (לכן בריאת העולם הייתה על ידי המדות כנרמז בפסוקים ראה ערך מדות)
(אמנם גם המוחין יש איזה שייכות לעולם, אבל זה רק באור שמאיר חוץ מהמוחין - "מוחין שבמדות" שהוא חיצוניות בלבד, (ולא בהתלבשות) כנ"ל[7]).
המוחין שרש לתורה שהרי "אורייתא מחכמה נפקא" וזהו מעלת התורה שקדמה לעולם ששרש התורה מהאור האלוקי שמובדל מהעולם ומובדל מהזולת.
"בכל דרגה בעולמות"[עריכה | עריכת קוד מקור]
כל עילה עלולה מעילתה כלומר על אף שהיא עילה לדרגה שתחתיה היא עצמה גם כן עלולה מדרגה שמעליה ובכל דרגה יש את החלק שבה היא דבוקה לעילתה וחלק שבה היא המשפיעה לעלול ממנה.
דרגת המוחין הוא החלק שבו מורגש (בעלול) הדבקות לדרגה שמעליה (העילה) והמידות דבכל דרגה הוא החלק (בעילה) שמשפיעה ושייכת לדרגה שתחתיה (העלול).
ביום השבת מאיר בכל דרגה המוחין שלה לכן כל העולמות נמצאים בעליה ובששת ימי החול מאיר השש מידות.[8]
"בשם הוי"ה"[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – הוי"ה |
עשר הספירות נרמזים בארבעת האותיות של שם הוי"ה המוחין באותיות י"ה (י'-חכמה, ה-בינה) והמדות באותיות ו"ה (ו-ששת המידות, ה-מלכות) ההבדל בין המוחין למדות "מוחין לעצמן והמדות לזולתן" מתבטא אף בזה על פי המבואר ששם הוי"ה מתחלק לשניים שאותיות י"ה מרמזים על האור הנסתר והנעלם ועליו נאמר "הנסתרות לה' אלוקינו"[9] ועל האותיות ו"ה נאמר "והנגלות לנו ולבננו" - "וה-נגלות" שהאור שבדרגה זו מתגלית אל הנבראים והוא האור של המדות העליונות.
בנפש האדם[עריכה | עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – נשמה |
כמו שלמעלה בספירות ישנם עשר ספירות ומתחלקים למוחין ומדות כך באדם ישנם העשר כוחות וגם הם מתחלקים למוחין ומדות. ואף הם מרומזים בשם הוי"ה, שמאיר ונמצא בנפשו של כל יהודי. (והוא לפי שנפש האדם נמשכה מהספירות לכן נמצא בה כל עניני הספירות).
אמנם בשונה מהספירות למעלה שהמדות נחשבים כ"הנגלות" ומרומזים באות "ו" של שם הוי"ה. באדם לעומת זאת מבואר בתניא (אגרת התשובה פרק ד) שמדות האדם שייכים לאות "ה" הראשונה של שם הוי'ה והיא מוגדרת כ"נסתרות" ורק מחשבה דיבור ומעשה נחשבות אצלו כנגלות.
הסיבה, נפשו של האדם מלכתחילה שייכת לזולת לכן זה שהרגש מתייחס ומושפע מהזולת אינו מגדיר אותו כנגלות מכוון שבסופו של דבר זה רגש שלו (ואינו כדיבור שהוא עניין חיצוני לגמרי) מה שאין כן למעלה הרי הקב"ה עצמו מובדל באין ערוך לעולם ולכן המדות שמתייחסים לזולת הרי זה נחשב כנגלות[1]
רוח ונשמה - רוח ואש[עריכה | עריכת קוד מקור]
הנשמה מחולקת לחמש דרגות נפש רוח נשמה חיה יחידה. דרגת הנשמה נקראת גם "אש" כלשון הפסוק "נר ה' נשמת אדם". ענינה של דרגה זו היא כאש שמסתלקת למעלה כך הנשמה בדרגה זו נמצאת בעליה ובהסתלקות, לעומת דרגת ה"רוח" שהיא כרוח שמתפשטת עולה למעלה וגם יורדת למטה.
הנשמה מתלבשת במוח ("הנשמה שבמוחי") והרוח בלב במידות ולכן הנשמה היא כאש מפני שענין המוחין הוא בעליה והסתלקות והמידות הן בהעלאה והן בהמשכה כנ"ל.[10]
"בעבודה"[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשביל חיות המצוות נדרש האדם לעורר את המדות דווקא לפי שמהמוחין לא יגיע לחיות בקיום המצוות ומהמדות כן
- "מוחין דבקות מדות התפעלות" מצד המוחין אין דרישה לקיום המצוות לפי שבמוחין נרגש דביקות עם הענין האלוקי המושג בשכל ולכן לא נרגש שחסר משהו, לעומת זאת במדות מכיוון שהיא בהבדלה מאלוקות והיא רק מתפעלת ממנו כדבר שחוץ ממנו היא מרגישה שהיא בריחוק ומביאה דרישה חזקה לקיום מצוות רצון ה'.
- "מוחין בהבדלה ומדות בהמשכה" המוחין מובדלים מהכוחות לכן אינם מביאים חיות בפעולות האדם (גם אדם שמבין את החשיבות שבמעשיו אין בזה לבד להביא חיות במעשה בפועל מפני שהמוחין הם בהבדלה מכוחות האדם) משאין כן המדות שהם קרובים למעשה ונמשכים בו ומביאים חיות גדולה בקיום המצוות.
ולכן קיום המצוות וחיותן באמת היא על ידי המדות שבלב דווקא[11]
ראו גם[עריכה | עריכת קוד מקור]
לקריאה נוספת[עריכה | עריכת קוד מקור]
- מאמר ד"ה איתא במדרש תהלים ספר המאמרים תרל"ד עמוד נד ואילך
- ספר המאמרים תרס"ו עמוד קי"א ואילך
- ספר המאמרים מלוקט ח"ה עמוד ר ואילך - מאמר ד"ה אלה פקודי תש"ל
- לקוטי שיחות חלק לט עמוד 53 ואילך
קישורים חיצוניים[עריכה | עריכת קוד מקור]
- ספר המאמרים תש"ח עמוד 272
ספירות | ||
---|---|---|
סדר ההשתלשלות | עשר ספירות הגנוזות · עולם העקודים · עולם הנקודים · עולם הברודים · בי"ע | |
עשר הספירות | כתר · חכמה · בינה · דעת · חסד · גבורה · תפארת · נצח · הוד · יסוד · מלכות | |
חלוקת הספירות | קו הימין · קו השמאל · קו האמצעי · מוחין · מידות | |
ספירות-זוגות | כתר וחכמה · כתר ובינה · כתר ודעת · חכמה ובינה · בינה ומידות · חכמה ומלכות · בינה ומלכות · נצח והוד · יסוד ומלכות |
הערות שוליים
- ↑ 1.0 1.1 ראה לקו"ש חלק לט עמוד 53 ואילך ובהערה 18 שם ועוד
- ↑ בספר המאמרים תרס"ו משמע שענין זה הוא ראיה לעצם המוחין וראה ד"ה אלה פקודי תש"ל פרק ד
- ↑ אלה פקודי תש"ל
- ↑ לבד הרצון להתחכם שדווקא על ידי יתחכם מכל מקום עליו להיות בהעלם שבהתגלות הוא סתירה לשכל. תרס"ו שם
- ↑ ראה המשך תרס"ו עמוד קיד
- ↑ מאמר גדול יהיה כבוד הבית תשכ"ב ספר המאמרים מלוקט חלק ד עמוד שלו ואילך
- ↑ ספר המאמרים תש"ח עמוד 272
- ↑ תרס"ו עמוד קיב
- ↑ תקוני זהר דף סג עמוד ב ודף קכט עמוד א וראה גם לקוטי תורה בעלותך דף כ"ח עמוד ד
- ↑ ספר המאמרים תרס"ו שם
- ↑ ראה תניא פרק ד