ביטול תורה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "ע"י" ב־"על ידי") |
|||
| (6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ביטול תורה''' הוא שם לחטא של ביטול [[מצוות עשה]] - [[לימוד התורה]]. חטא זה הוא מהחטאים הידועים והמפורסמים עד שאמרו חז"ל במסכת ברכות, כי אדם שיסורים באים עליו, יתלה בביטול תורה, וכן לפי דברי אדה"ז על איסור זה תיקנו בכל יום ברכת סלח לנו, כי חטא זה | '''ביטול תורה''' הוא שם לחטא של ביטול [[מצוות עשה]] - [[לימוד התורה]]. חטא זה הוא מהחטאים הידועים והמפורסמים עד שאמרו חז"ל במסכת ברכות, כי אדם שיסורים באים עליו, יתלה בביטול תורה, וכן לפי דברי אדה"ז על איסור זה תיקנו בכל יום ברכת סלח לנו, כי חטא זה אין אדם ניצול ממנו בכל יום והוא במקום התמיד שהיה מכפר על מצוות עשה. | ||
==מקור האיסור== | ==מקור האיסור== | ||
[[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] הלכות תלמוד תורה קובע כי חיוב תלמוד תורה חל בכל רגע ושעה. הוא לומד זאת מהפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". על סמך פסוק זה מוסיף אדמו"ר הזקן חידוש הלכתי חשוב וקובע כי החיוב הוא לא רק לעסוק בתורה, אלא גם להוציא את הדברים מהפה, בדיבור, אלא אם כן הוא עוסק בעיון - שאז אינו יכול לעסוק בלימוד התורה. | [[אדמו"ר הזקן]] ב[[שולחן ערוך (אדמו"ר הזקן)|שולחן ערוך]] הלכות תלמוד תורה קובע כי חיוב תלמוד תורה חל בכל רגע ושעה. הוא לומד זאת מהפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". על סמך פסוק זה מוסיף אדמו"ר הזקן חידוש הלכתי חשוב וקובע כי החיוב הוא לא רק לעסוק בתורה, אלא גם להוציא את הדברים מהפה, בדיבור, אלא אם כן הוא עוסק בעיון - שאז אינו יכול לעסוק בלימוד התורה. | ||
==גדר האיסור== | ==גדר האיסור== | ||
ב[[ספר התניא]] פרק ח' אומר אדמו"ר הזקן כי איסור ביטול תורה הוא לכל מי שמסוגל לעסוק ובשעה שמסוגל לעסוק בתורה, אך איסור דברים בטלים "ודברת בם" הוא איסור מיוחד, וההנאה מאיסור דברים בטלים כרוך בחיבוט הקבר. | ב[[ספר התניא]] פרק ח' אומר אדמו"ר הזקן כי איסור ביטול תורה הוא לכל מי שמסוגל לעסוק ובשעה שמסוגל לעסוק בתורה, אך איסור [[דברים בטלים]] "ודברת בם" הוא איסור מיוחד, וההנאה מאיסור דברים בטלים כרוך בחיבוט הקבר. | ||
לא זאת בלבד, אלא שאפילו על דברים בטלים בהיתר כגון [[עם הארץ]] שאינו יכול ללמוד צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו על ידי גלגולה בכף הקלע{{הערה|אבל לדיבורים אסורים כמו ליצנות ולשון הרע וכיוצא בהם שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש רק צריכה לירד לגיהנם}}. וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי לכל ביטול מ"ע מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במ"א. | לא זאת בלבד, אלא שאפילו על דברים בטלים בהיתר כגון [[עם הארץ]] שאינו יכול ללמוד צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו על ידי גלגולה בכף הקלע{{הערה|אבל לדיבורים אסורים כמו [[ליצנות]] ולשון הרע וכיוצא בהם שהן משלש קליפות הטמאות לגמרי אין כף הקלע [לבדו] מועיל לטהר ולהעביר טומאתו מהנפש רק צריכה לירד לגיהנם}}. וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי לכל ביטול מ"ע מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במ"א. | ||
מוסיף אדמו"ר הזקן על כך, כי גם העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמ"ש בהלכות תלמוד תורה. ובעבירה זאת יש טומאה מיוחדת, כי בדברים בטלים האדם רק [[לבושים|מלביש]] ומטמא את ה[[מדות]] מיסוד ה[[רוח]] הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת [[קליפת נוגה]] שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל, ולא בחינת [[חב"ד]] שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארצות יכולים לדבר כן. | מוסיף אדמו"ר הזקן על כך, כי גם העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמ"ש בהלכות תלמוד תורה. ובעבירה זאת יש טומאה מיוחדת, כי בדברים בטלים האדם רק [[לבושים|מלביש]] ומטמא את ה[[מידות (ספירות)|מדות]] מיסוד ה[[רוח (חלק הנפש)|רוח]] הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת [[קליפת נוגה]] שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל, ולא בחינת [[חב"ד]] שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארצות יכולים לדבר כן. מה שאין כן בחכמת האומות עובדי גלולים הוא מלביש ומטמא בחינת חב"ד [[נפש אלוקית|שבנפשו האלהית]] בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו שנפלו שמה ב[[שבירת הכלים]] מבחינת [[אחוריים]] של [[חכמה]] דקדושה כידוע ליודעי חן, אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה' או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו וזהו טעמו של ה[[רמב"ם]] ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן. | ||
בספר התניא פרק א' קובע אדה"ז כי כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק אינו נקרא [[בינוני]], שהרי עליו דרשו רז"ל כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו', ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן וא"כ ע"כ הבינוני אין בו אפי' עון ביטול תורה ומש"ה טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני. | בספר התניא פרק א' קובע אדה"ז כי כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק אינו נקרא [[בינוני]], שהרי עליו דרשו רז"ל כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו', ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן וא"כ ע"כ הבינוני אין בו אפי' עון ביטול תורה ומש"ה טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני. | ||
{{הערות שוליים | {{הערות שוליים}} | ||
[[קטגוריה:לימוד התורה]] | [[קטגוריה:לימוד התורה]] | ||
גרסה אחרונה מ־22:30, 2 ביוני 2024
ביטול תורה הוא שם לחטא של ביטול מצוות עשה - לימוד התורה. חטא זה הוא מהחטאים הידועים והמפורסמים עד שאמרו חז"ל במסכת ברכות, כי אדם שיסורים באים עליו, יתלה בביטול תורה, וכן לפי דברי אדה"ז על איסור זה תיקנו בכל יום ברכת סלח לנו, כי חטא זה אין אדם ניצול ממנו בכל יום והוא במקום התמיד שהיה מכפר על מצוות עשה.
מקור האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך הלכות תלמוד תורה קובע כי חיוב תלמוד תורה חל בכל רגע ושעה. הוא לומד זאת מהפסוק "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך". על סמך פסוק זה מוסיף אדמו"ר הזקן חידוש הלכתי חשוב וקובע כי החיוב הוא לא רק לעסוק בתורה, אלא גם להוציא את הדברים מהפה, בדיבור, אלא אם כן הוא עוסק בעיון - שאז אינו יכול לעסוק בלימוד התורה.
גדר האיסור[עריכה | עריכת קוד מקור]
בספר התניא פרק ח' אומר אדמו"ר הזקן כי איסור ביטול תורה הוא לכל מי שמסוגל לעסוק ובשעה שמסוגל לעסוק בתורה, אך איסור דברים בטלים "ודברת בם" הוא איסור מיוחד, וההנאה מאיסור דברים בטלים כרוך בחיבוט הקבר.
לא זאת בלבד, אלא שאפילו על דברים בטלים בהיתר כגון עם הארץ שאינו יכול ללמוד צריך לטהר נפשו מטומאה זו דקליפה זו על ידי גלגולה בכף הקלע[1]. וכן מי שאפשר לו לעסוק בתורה ועוסק בדברים בטלים אין כף הקלע לבדו מועיל לנפשו למרקה ולזככה, רק עונשים חמורים שמענישים על ביטול תורה בפרטות מלבד עונש הכללי לכל ביטול מ"ע מחמת עצלות בגיהנם של שלג כמבואר במ"א.
מוסיף אדמו"ר הזקן על כך, כי גם העוסק בחכמות אומות עובדי גלולים בכלל דברים בטלים יחשב לענין עון ביטול תורה, כמ"ש בהלכות תלמוד תורה. ובעבירה זאת יש טומאה מיוחדת, כי בדברים בטלים האדם רק מלביש ומטמא את המדות מיסוד הרוח הקדוש שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבדברים בטלים הבאים מיסוד הרוח הרע שבקליפה זו בנפשו הבהמית כדלעיל, ולא בחינת חב"ד שבנפשו, מאחר שהם דברי שטות ובורות, שגם השוטים ועמי הארצות יכולים לדבר כן. מה שאין כן בחכמת האומות עובדי גלולים הוא מלביש ומטמא בחינת חב"ד שבנפשו האלהית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחינת אחוריים של חכמה דקדושה כידוע ליודעי חן, אלא א"כ עושה אותן קרדום לחתוך בהן דהיינו כדי להתפרנס מהן בריוח לעבוד ה' או שיודע להשתמש בהן לעבודת ה' או לתורתו וזהו טעמו של הרמב"ם ורמב"ן ז"ל וסיעתן שעסקו בהן.
בספר התניא פרק א' קובע אדה"ז כי כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק אינו נקרא בינוני, שהרי עליו דרשו רז"ל כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו', ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן וא"כ ע"כ הבינוני אין בו אפי' עון ביטול תורה ומש"ה טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני.