אנחה

אנחה (ביידיש: א קרעכץ) היא נשיפה היוצאת מן הפה בדרך כלל בגלל צער ולאות.

בתורה

וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה

— שמות ב, כג

בגמרא

לגבי אנחה יש מחלוקת עד כמה היא הורסת את הגוף, רב אמר "אנחה שוברת חצי גופו של אדם שנאמר "ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח"" ורבי יוחנן אמר "אף כל גופו של אדם שנאמר והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח... ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים"

הקדוש ברוך הוא מתאנח כאשר בני ישראל שרויים בצער שנאמר "וַהֲנִיחוֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי"

בתורת החסידות

בחסידות מודגש הרבה שאין די רק בלאנח אלא צריכים לעבוד בפועל, וכפתגם המפורסם: "טובה פעולה אחת מאלף אנחות".

"	באנחות לבד לא נושע. האנחה היא רק כפת המנעול לפתוח את הלב ולפקוח את העינים שלא לשבת בחבוק ידים, רק לסדר עבודה ופועל, איש איש באשר יוכל לפעול ולעשות בתעמולה לחיזוק התורה הרבצת התורה ושמירת המצות, זה בכתבו וזה בנאומו וזה בכספו.	"
– היום יום כ"ג טבת

אדמו"ר הריי"צ כותב שהסיבה שפעולה אחת טובה יותר מאלף אנחות היא כי על ידי אנחה לא יזוז שום דבר ועל ידי פעולה יש תועלת כפולה, גם נעשה דבר בפועל וגם זה מוסיף לו כח להמשיך לעבוד.

וכפי שאומר אדמו"ר הריי"צ במקום אחר: "טובה פעולה אחת מאלף אנחות, אלקינו חי ותורה ומצות נצחיים המה, עזוב את האנחה ושקוד בעבודה בפועל ויחנך האלקים".

"	הרי גם ענין התשובה נעשה כבר, וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר (גם בשם הגאון הרגוצ'ובי) שאנחה של יהודי ("אַ אידישער קרעכץ") היא תשובה עילאה	"
– משיחת שבת פרשת עקב תשי"ג

אך יחד עם מעלת המעשה בפועל, צריכה להיות גם האנחה, ויש בה מספר מעלות על מעשה הפעולה. כאשר יהודי נאנח מתוך עומק ליבו באמת, הוא עושה תשובה עילאה, ואנחה זו מעלה את כל הענינים שעשה במשך כל השנה

"	אבי אדוני זקני מורי ורבי אמר: אנחה יהודית המגיעה בסיבה של לא טוב גשמי הוא גם תשובה גדולה, בפרט אנחה בסיבה של לא טוב רוחני. ודאי וודאי תשובה מעולה. האנחה מושכת מעומק רע ומעמידה במעמד טוב.	"
– היום יום ג' תמוז

ואדרבה, הרבי אומר שכדי לעזור ליהודי זה לא רק בפעולת החסד שבעזרה אלא צריכה להיות גם אנחה, וכאשר ישנה האנחה וצער הזולת נוגע לו דוקא אז הוא עוזר לחבירו. "כאשר יושב על כסא... והולך משלימות אל שלימות... אבל ללא אנחה ("אָן אַ קרעכץ"), כיון שאין זה ענין שכואב לו, אזי העצה שלו אינה עצה, והחסד שלו אינו חסד, ואין זה אפילו ענין סתמי, אלא זהו ענין של "חטאת", שזהו היפך הטוב והקדושה והאמת!!".

גם ידוע הסיפור שהרז"א שיחק עם אחיו האדמו"ר הרש"ב (בצעירותם) ב'רבי וחסיד' הרז"א היה ה"רבי" והרש"ב היה החסיד, ה'חסיד' הגיע ל'רבי' וביקש תיקון על שפיצח אגוזים בשבת ואחר כך ראה בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן שזה אסור, הרז"א הציע לרש"ב דרך תיקון אך הרש"ב ענה לו: "אינך יכול להיות רבי, רבי כשהוא נותן דרך תשובה הוא נאנח".