גאונים: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " " ב־" ") תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
(ביטול גרסה 629107 של 109.207.76.147 (שיחה)) תגית: ביטול |
||
(4 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{קשר חב"די}} | |||
'''גאונים''' זהו כינוי לחכמי הדור שהיו אחרי תקופת ה[[סבוראים]] ולפני תקופת ה[[ראשונים]]. הגאונים היו לרוב ראשי ישיבות [[ישיבת סורא|סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]], עיסוקם העיקרי של הגאונים היה בפירוש ה[[תלמוד]]{{הערה|בתקופת הגאונים עוד לא התחילו בפירוש התלמוד}} ופסיקת הלכות. תקופת הגאונים נמשכה כ450 שנה משנת ד'שמ"ט ועד שנת ד'תשצ"ח. מראשוני הגאונים ניתן למנות את [[רב חנניה גאון מפומבדיתא]] [[רב אחאי]], ועוד. | '''גאונים''' זהו כינוי לחכמי הדור שהיו אחרי תקופת ה[[סבוראים]] ולפני תקופת ה[[ראשונים]]. הגאונים היו לרוב ראשי ישיבות [[ישיבת סורא|סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]], עיסוקם העיקרי של הגאונים היה בפירוש ה[[תלמוד]]{{הערה|בתקופת הגאונים עוד לא התחילו בפירוש התלמוד}} ופסיקת הלכות. תקופת הגאונים נמשכה כ450 שנה משנת ד'שמ"ט ועד שנת ד'תשצ"ח. מראשוני הגאונים ניתן למנות את [[רב חנניה גאון מפומבדיתא]] [[רב אחאי]], ועוד. | ||
שורה 6: | שורה 7: | ||
סיום תקופת הסבוראים החלה עם התחזקות הגזירות של שלטונות בבל ופרס על היהודים, וכך נטרדה מנוחתם של אחרוני ה[[סבוראים]], ורבנים חשובים מרבני הסבוראים שלימדו ב[[ישיבת פומבדיתא]] ברחו ונסו ל[[ישיבת נהרדעא]]{{הערה|ראה הערה קודמת}}. רבנים אלה היוו את תחילתה של תקופת הגאונים. | סיום תקופת הסבוראים החלה עם התחזקות הגזירות של שלטונות בבל ופרס על היהודים, וכך נטרדה מנוחתם של אחרוני ה[[סבוראים]], ורבנים חשובים מרבני הסבוראים שלימדו ב[[ישיבת פומבדיתא]] ברחו ונסו ל[[ישיבת נהרדעא]]{{הערה|ראה הערה קודמת}}. רבנים אלה היוו את תחילתה של תקופת הגאונים. | ||
שמם המלא של הגאונים היה '''ראש ישיבת גאון יעקוב''', שם זה נקרא כך על שם הפס' "יבחר לנו את נחלתנו את '''גאון יעקב אשר אהב סלה'''"{{הערה|[[ | שמם המלא של הגאונים היה '''ראש ישיבת גאון יעקוב''', שם זה נקרא כך על שם הפס' "יבחר לנו את נחלתנו את '''גאון יעקב אשר אהב סלה'''"{{הערה|[[תהלים]], פרק מ"ז, פס' ה'}}. | ||
הגאונים נקראו "גאון" גם כי גאון זה בגימטריא 60, וזה מרמז על בקיאותם של הגאונים בכל 60 מסכתות ה[[ש"ס]]. | הגאונים נקראו "גאון" גם כי גאון זה בגימטריא 60, וזה מרמז על בקיאותם של הגאונים בכל 60 מסכתות ה[[ש"ס]]. | ||
שורה 17: | שורה 18: | ||
הרגל תמוה לכאורה שהיה בתקופתם זה שהם כלל לא עסקו בפירוש התלמוד, הסיבה לכך שהגאונים לא עסקו בפירוש ה[[תלמוד]] הייתה מפני שני סיבות: הראשונה הייתה שאז זה היה מס' שנים מעטות מחתימת התלמוד{{הערה|סוף חתימת התלמוד היה בתקופת ה[[סבוראים]]}} והם חששו להוסיף או לגרוע דברים מה[[תלמוד]], והסיבה השנייה הייתה בעקבות כך שבדורם לא היה נהוג לכתוב את התלמוד, אלא היה נהוג ללמוד אותו בעל-פה בשיטה של בקיאות, ורוב היהודים שידעו בתקופתם [[תלמוד]] ידעו אותו בעל-פה ועל כן לא היה צורך בכתיבת פירוש על ה[[תלמוד]]. | הרגל תמוה לכאורה שהיה בתקופתם זה שהם כלל לא עסקו בפירוש התלמוד, הסיבה לכך שהגאונים לא עסקו בפירוש ה[[תלמוד]] הייתה מפני שני סיבות: הראשונה הייתה שאז זה היה מס' שנים מעטות מחתימת התלמוד{{הערה|סוף חתימת התלמוד היה בתקופת ה[[סבוראים]]}} והם חששו להוסיף או לגרוע דברים מה[[תלמוד]], והסיבה השנייה הייתה בעקבות כך שבדורם לא היה נהוג לכתוב את התלמוד, אלא היה נהוג ללמוד אותו בעל-פה בשיטה של בקיאות, ורוב היהודים שידעו בתקופתם [[תלמוד]] ידעו אותו בעל-פה ועל כן לא היה צורך בכתיבת פירוש על ה[[תלמוד]]. | ||
הרגל שהשתרש לתקופת הגאונים עוד מתקופת ה[[אמוראים]] היה ה[[ירחי כלה]], פעמיים בשנה בחודש [[אלול]] וחודש [[אדר]] היו רבבות יהודים מגיעים לישיבות [[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] ו[[ישיבת סורא|סורא]] לשיעורים כלליים בעניינים שהזמן גרמא שנמסרו לכלל בית ישראל | הרגל שהשתרש לתקופת הגאונים עוד מתקופת ה[[אמוראים]] היה ה[[ירחי כלה]], פעמיים בשנה בחודש [[אלול]] וחודש [[אדר]] היו רבבות יהודים מגיעים לישיבות [[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] ו[[ישיבת סורא|סורא]] לשיעורים כלליים בעניינים שהזמן גרמא שנמסרו לכלל בית ישראל על ידי גדולי הגאונים. | ||
==בתורת רבותינו נשיאנו== | ==בתורת רבותינו נשיאנו== |
גרסה אחרונה מ־00:50, 27 באוגוסט 2023
ערך זה דורש הקשר חב"די: בדף זה חסר מידע שמבהיר את ההקשר או נקודת המבט של חסידות חב"ד לבין נושא או נשוא הערך | |||
אתם מוזמנים לסייע על ידי הוספת פרטים אנציקלופדיים רלוונטים. אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
גאונים זהו כינוי לחכמי הדור שהיו אחרי תקופת הסבוראים ולפני תקופת הראשונים. הגאונים היו לרוב ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא, עיסוקם העיקרי של הגאונים היה בפירוש התלמוד[1] ופסיקת הלכות. תקופת הגאונים נמשכה כ450 שנה משנת ד'שמ"ט ועד שנת ד'תשצ"ח. מראשוני הגאונים ניתן למנות את רב חנניה גאון מפומבדיתא רב אחאי, ועוד.
היסטוריה[עריכה | עריכת קוד מקור]
את תחילת תקופת הגאונים נהוג להעריך לסוף שנת ד'שמ"ח, וזאת על-פי עדותו של רב שרירא גאון[2]. תקופת הגאונים החלה לאחר סיום תקופת הסבוראים, והסתיימה בשנת ד'תשצ"ח עם סגירת ישיבות פומבדיתא וסורא.
סיום תקופת הסבוראים החלה עם התחזקות הגזירות של שלטונות בבל ופרס על היהודים, וכך נטרדה מנוחתם של אחרוני הסבוראים, ורבנים חשובים מרבני הסבוראים שלימדו בישיבת פומבדיתא ברחו ונסו לישיבת נהרדעא[3]. רבנים אלה היוו את תחילתה של תקופת הגאונים.
שמם המלא של הגאונים היה ראש ישיבת גאון יעקוב, שם זה נקרא כך על שם הפס' "יבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה"[4].
הגאונים נקראו "גאון" גם כי גאון זה בגימטריא 60, וזה מרמז על בקיאותם של הגאונים בכל 60 מסכתות הש"ס.
כיום ידועים לנו על 55 גאונים שחיו בסורא ובפומבדיתא שבבבל. אחד המפורסמים שבהם הוא רב סעדיה גאון.
מאפייני התקופה[עריכה | עריכת קוד מקור]
תפקידם העיקרי של הגאונים היה לענות תשובות בהלכה, באגדה, בשאלות אמונה ועוד, לכל תפוצות ישראל. ופחות בפירוש התלמוד.
הרגל תמוה לכאורה שהיה בתקופתם זה שהם כלל לא עסקו בפירוש התלמוד, הסיבה לכך שהגאונים לא עסקו בפירוש התלמוד הייתה מפני שני סיבות: הראשונה הייתה שאז זה היה מס' שנים מעטות מחתימת התלמוד[5] והם חששו להוסיף או לגרוע דברים מהתלמוד, והסיבה השנייה הייתה בעקבות כך שבדורם לא היה נהוג לכתוב את התלמוד, אלא היה נהוג ללמוד אותו בעל-פה בשיטה של בקיאות, ורוב היהודים שידעו בתקופתם תלמוד ידעו אותו בעל-פה ועל כן לא היה צורך בכתיבת פירוש על התלמוד.
הרגל שהשתרש לתקופת הגאונים עוד מתקופת האמוראים היה הירחי כלה, פעמיים בשנה בחודש אלול וחודש אדר היו רבבות יהודים מגיעים לישיבות פומבדיתא וסורא לשיעורים כלליים בעניינים שהזמן גרמא שנמסרו לכלל בית ישראל על ידי גדולי הגאונים.
בתורת רבותינו נשיאנו[עריכה | עריכת קוד מקור]
אדמו"ר הזקן מרבה להביא[6] בספר השולחן ערוך את פסקי הגאונים, כשבדרך כלל הגאונים היו מחמירים יותר באיסוריהם.
תקופות ביהדות | |
---|---|
|