ויקטור פרנקל

דוקטור פרנקל

ד"ר ויקטור אמיל פרנקל (י"ט אדר שני תרס"ה-ל' מנחם אב תשנ"ז) היה רופא נורולוג ופסיכיאטר וינאי יהודי מפורסם, ממציא שיטת ה'לוגותרפיה', ניצול שואה.

תולדות חיים

נולד בוינה להוריו אלזה וגבריאל פרנקל בשנת תרס"ה.

כבר מגיל צעיר התעניין ברפואה ופילוסופיה, ובעודו בתיכון שאף להיות רופא והחל להתעניין בפסיכיאטריה. בשנת תר"צ בהיותו כבן עשרים וחמש, השלים את לימודי הרפואה וקיבל תואר דוקטור לרפואה, ונמנה על מקורביו של הפסיכולוג והנוירולוג הידוע זיגמונד פרויד.

בין השנים ת"ש-תש"ב כיהן כמנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים של רוטשילד בוינה, ובתקופה זו אף נשא את רעייתו מרת טילי למשפחת גרוסר.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה קיבל אשרת כניסה לארצות הברית, אך נשאר בוינה למרות הסכנה כדי לגונן על הוריו. כאשר נכבשה אוסטריה על ידי הנאצים, הועבר בשנת תש"ב יחד עם בני משפחתו למחנה הריכוז טרזין. כשנתיים מאוחר יותר הועבר עם אשתו למחנה ההשמדה אושוויץ, ומשם נשלח למחנה הריכוז קאופרינג, בו עבד כחמישה חודשים בעבודות כפייה. לאחר מכן הועבר למחנה שהיה מסונף למחנה הריכוז דכאו, שם עבד כרופא עד שחרור המחנה על ידי כוחות בעלות הברית.

רוב משפחתו נספתה בשואה. לאחר המלחמה חזר לוינה, השלים תואר דוקטור בפילוסופיה, והחל לשמש כמרצה אורח באוניברסיטאות הרווארד, פיטסבורג, ס. דייגו ודאלאס.

שיטת הלוגותרפיה

לאורך שנות לימודי הפסיכיאטריה שלו, היה עמית צעיר של זיגמונד פרויד ושל אלפרד אדלר, אך נקט בגישה שונה והפוכה משלהם. בעוד שהם סברו שהדבר העיקרי שמניע את האדם הוא הצורך לספר לעצמו את הצרכים פיזיים שלו, "שאיפה להנאה", חלק פרנקל על משנתם וטען שהמין האנושי מונע בעיקר על ידי "השאיפה לפשר" והשאיפה למשמעות, והייחודיות של האדם הוא בכך שיש לו בחירה חופשית ויכולת להתעלות מעל עצמו, כשהחלק הדומיננטי בנפש הוא החלק העליון שבה ולא החלק הנמוך.

הרעיונות הללו התפתחו אצל פרנקל בהדרגה כבר לפני המלחמה, והוא החל לפרסם מאמרים שונים, והוא הלך וביסס את הרעיונות במהלך תקופת שהותו במחנות המוות הנאציים, בראותו כיצד אפילו בתוך הגהינם והזוועה הצליחו אסירים מסוימים לנצח את הרוע על ידי ששמרו על גישה חיובית לחיים והתמסרו למען מטרה ותחושת שליחות שפיעמה בהם. וכך כתב לימים על מחנות הריכוז בספרו 'האדם מחפש משמעות': "מי שחי במחנות הריכוז יכול לזכור את האנשים שהלכו דרך הצריפים וניחמו אחרים, בנותנם להם את פיסת לחמם האחרונה... הם מהווים הוכחה מספקת לכך, שאפשר לקחת מן האדם הכל חוץ מדבר אחד - היכולת לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונות".

לאחר המלחמה ד"ר פרנקל מצא את עצמו בודד במערכה עם רעיונותיו הייחודיים שלו, כשמכל העברים היה מוקף בתלמידים נאמנים של פרויד, שהוקיעו אותו והדירו רגליהם מהרצאותיו. בחלוף השנים הלך הלחץ והתגבר, עד שהוא הגיע למצב של ייאוש רגשי כשהוא ראה את מפעל חייו יורד לטמיון, והוא החליט לוותר על הרעיונות שלו ולעקור לאוסטרליה, ולהצטרף לאחותו ששרדה את השואה והתגוררה שם.

אורחות חייו ואחרית ימיו

על אף שחי חיי נישואין עם אשה נוצרית קתולית, נהג באופן אישי להתפלל תפילה מלאה בכל יום עם התפילין שלו.

על פי עדויותיהם של בני המשפחה, הוא הקפיד על התפילה, ואף בנסיעותיו מסביב לעולם לקח ויקטור את התפילין ובכל מקום, בכל בוקר, הוא התפלל. הוא אמר בעל-פה את מילות התפילה היהודיות ומזמורי התהלים.

בשנותיו האחרונות היה תורם בקביעות לבית חב"ד בוינה (בניהולו של השליח הרב מרדכי בידרמן).

ב-תשל"ה קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו וינה שבה נפטר ב-תשנ"ז.

העידוד מהרבי

פרנקל בצעירותו

באותה תקופה נכנסה לרבי ליחידות אשה ילידת וינה בשם מרגרט הייאס (חיות), שבסיום הפגישה הרבי ביקש ממנה טובה שכשתחזור לוינה תמלא שליחות עבורו:" "אנא מסרי דרישת-שלום ממני לד"ר פראנקל והעבירי לו את המסר הבא: שעליו להיות חזק ולהמשיך בעבודתו בנחישות גמורה. אסור לו לוותר, ויהי מה. אם ימשיך לפעול מתוך עצמה ומחויבות, הצלחתו מובטחת"."

כשהגיעה לוינה וביררה בבית-הרפואה, נאמר לה שהפרופסור נעדר כבר שבועיים, וכאשר הצליחה לאחר מאמצים לברר את כתובת ביתו של ד"ר פראנקל ולהגיע אליו, הבחינה בצלב התלוי במקום בולט על הקיר, וכאשר התעקשה להיפגש עם ד"ר פרנקל, הוא היה באמצע כתיבת טיוטה למסמכי ההגירה שלו, והיה נתון במצב רוח נרגז ולא גילה עניין רב. היא ביצעה את השליחות ופנתה לד"ר פרנקל: ""התבקשתי למסור לך דרישת שלום מאת הרב שניאורסאהן מברוקלין, ניו-יורק. הרב שניאורסאהן, הידוע בכינויו הרבי מליובאוויטש, שלח לך מסר כדלקמן: היה חזק! המשך בעבודתך בנחישות גמורה. אל תוותר. בסופו של דבר תצליח"."

ד"ר פרנקל החל לדמוע, וכעבור מספר רגעים הודה לאשה וסיפר לה שאכן חשב לנטוש את מאמציו להיאבק למען תורתו והפילוסופיה שלו, ולמעשה שקל לעזוב את ווינה – אך עכשיו הוא ישקול את העניין מחדש. ואכן הוא שב לעבודתו כפסיכיאטר.

שנים ספורות לאחר מכן, בשנת תשי"ט, תורגם לאנגלית ספרו של פראנקל "האדם מחפש אחר משמעות" והפך לרב-מכר שנמכר בעשרות מליוני עותקים וקיבע את מעמדו של ד"ר פרנקל כאבי שיטת הלוגותרפיה, וכזרם לגיטימי ומרכזי בפסיכיאטריה. הצלחת הספר העמידה אותו בקדמת הבמה הבינלאומית, והוא נעשה מרצה אורח באוניברסיטאות בחמש יבשות. בחייו חיבר 32 ספרים, שפורסמו ב-32 שפות (לעברית תורגמו 5 מספריו), והספיק להרצות ב-209 אוניברסיטאות בכל חמש היבשות. פראנקל קיבל 29 תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם, וכן פרסים לאומיים ובינלאומיים ומדליות על עבודתו החלוצית בתחום הפסיכותרפיה. האוניברסיטה האמריקנית הבינלאומית בקליפורניה הקימה קתדרה מיוחדת ללימודי לוגותרפיה, שיטה פסיכותרפית שאותה הגה פראנקל. לפני מותו ב-תשנ"ז תורגם ספרו העיקרי לעשרות שפות ונמכר במיליוני עותקים.

הרבי עצמו הזכיר את שיטתו של ד"ר פרנקל במכתב מיוחד שנכתב לנוירולוגית ד"ר שטרן-מירז:

"משתמש אני בהזדמנות זו להוסיף עוד נקודה, אף שזה במקצוע שלה, והוא שמהלך הענינים במצב בריאות . . . מוכיח (אם זקוקים להוכחה בזה) גודל כח האמונה, ובפרט הקשורה ומתבטאת במעשה בפועל, פעילות צבורית, קיום המצות וכולי, לביסוס שלוה הנפשית של האדם, להמעטת ולפעמים גם לביטולם של הקונפליקטים הפנימיים וכן ה"טענות" שישנן לסביבה וכולי, למרות השיטה שאמונה ודת דורשים מן האדם קבלת עול לרסן ולדכא האינסטינקטים והיצרים שלכן אינה רצוי' בכלל ובפרט במקרה של אישיות הזקוקה לטיפול עצבים וכיו"ב. התענינתי במיוחד במאמרי ד"ר פרנקל (וינה) בזה, אבל לתמהוני כנראה לא נתפשטה ונתקבלה השיטה שלו כפי הדרוש. ואף שכמה סיבות יש למצוא לתופעה זו שאין השיטה שלו מתקבלת כל כך, כולל גם כן שהרי זה קשור עם הדוגמא החי' של הרופא המטפל, בכל זה הקושי' עדין במקומה עומדת....".

— אגרות קודש, חלק כ"ו, עמ' קנח

נראה בבירור שהרבי מתייחס לד"ר פרנקל גם במכתב הבא מאייר תשכ"ב, בו הוא מכנהו "פרופסור אחד [ש]מצא עוז בנפשו": "ועוד להעיר בקשר לכתבו שהנ"ל נמצא בטפול אצל רופא העוסק בבריאות הנפש, אשר אף שאינו ברור כל כך לאיזה רופא מתכוון, אבל בכלל בעוונותינו הרבים סוג מיוחד ישנו מהנ"ל מתחילים הטיפול מדיבור על ה' וכבוד שמים וכבוד אב ואם וכו', וצריך עיון ובירור גודל השכר ואפילו אם חשוב הוא, האם אינו יוצא בהפסדו במשך הימים, פשוט שכמה רופאים מהנ"ל שהועילו וריפאו בדרכים ישרים, ובפרט מעת שפרופס[ו]ר אחד מצא עוז בנפשו להכריז ולהודיע אשר (היפך שיטת מייסד טיפול זה - הידוע [=כוונת הרבי לפרויד]) הרי האמונה בה', נטי' דתית בכלל המביא תוכן בחיים וכו' וכו' הרי זה מדרכים הכי יעילים לרפואה וכו' - הרי עדיין מכמה סיבות לא חדרה שיטה זו לחוגים רחבים של רופאים הנ"ל ובמילא מקום לבירור".

במכתב מטבת תש"כ כותב הרבי (תרגום מאנגלית): "בנוגע להתייחסות שלך למטרה בחיים, ואתה מביע התנגדות לפרויד, אף על פי שמתוך הטקסט של המכתב שלך נראה שאתה סבור התיאוריה של פרויד היתה נכונה ונוחה. הרשה לי לומר שלאחר בדיקה מדוקדקת וקרובה יותר, אכן מוצאים הרבה פרצות בתיאוריה שלו, ולמעשה ראוי לציין כי רבים מהתלמידים הכי בולטים שלו - התפזרו והתרחקו מהתיאוריות שלו והקימו תיאוריות משליהם, ואף על פי שהן עשויות להיות שונות זו מזו, יש לכולן דבר אחד משותף, והוא - ההכחשה של הגישה הבסיסית של פרויד. מספיק להזכיר רק את יונג, אדלר, ולאחרונה גם את פראנקל. הדבר מעניין במיוחד שד"ר ויקטור פראנקל, פרופסור באוניברסיטת וינה, עושה את המטרה בחיים לאבן הפינה של שיטתו הפסיכואנליטית"...

לקריאה נוספת

• בניה זית, בתוך 'קרוב אליך' גליון 297
• אדמור"י חב"ד ויהדות אוסטריה, עמ' 259-256.

קישורים חיצוניים

• מסר מהרבי, רגע לפני שד"ר ויקטור פראנקל התייאש