רוחות העולם: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''רוחות העולם''' הם ששת הקצוות (מזרח ומערב, צפון ודרום, מעלה ומטה) המגדירים את מציאות המקום הגשמי. הקצוות הגשמיים נמשכים מעניינם הרוחני, שהוא ששת המידות חסד גבורה וכו'{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ב' עמ' שצא.}}. | '''רוחות העולם''' הם ששת הקצוות (מזרח ומערב, צפון ודרום, מעלה ומטה) המגדירים את מציאות המקום הגשמי. הקצוות הגשמיים נמשכים מעניינם הרוחני, שהוא ששת המידות חסד גבורה וכו'{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ב' עמ' שצא.}}. | ||
== | ==הקב"ה מקומו '''של''' העולם== | ||
''' | לעיתים כשמדובר על "מקומו" של העולם '''לא''' מתכוונים לעולם עצמו, אלא ל'''שורש''' העולם, לדרגה באלוקות שהיא ה"מקום" '''שבתוכו''' נמצא העולם. ל"מקום" במובן זה ישנם כמה ביאורים - בתלות על איזה "עולם" מדברים. ככל שמדובר על דרגה גבוהה יותר מובן שה"מקום" המהווה שורש אליה הוא גבוה יותר. שורש הגדרה זו למקום הוא במדרש רבה{{הערה|ויצא פס"ח.}}, שם אומר ר' הונא בשם ר' אמי "מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו", ואדמו"ר הצ"צ מביא{{הערה|אוה"ת נביאים, יחזקאל עמ' תב ואילך.}} את הדיעות השונות בזה בתורת הקבלה, וכדלקמן (בסדר דמלמעלה למטה): | ||
'''האר"י ז"ל{{הערה|בשער ח' ( שער אדם קדמאה) רפ"ט, ובשער או"א פמ"ו דע"ט מע"ב}} ועמק המלך'''{{הערה|בש"א רפ"א דף א סע"א.}} פירשו, שהכוונה במקומו של הקב"ה היא | '''האר"י ז"ל{{הערה|בשער ח' ( שער אדם קדמאה) רפ"ט, ובשער או"א פמ"ו דע"ט מע"ב}} ועמק המלך'''{{הערה|בש"א רפ"א דף א סע"א.}} פירשו, שהכוונה במקומו של הקב"ה היא ל'''אור אין סוף''' הסובב את המקום הפנוי{{הערה|מקום החלל שלאחר הצמצום הראשון.}}. | ||
''' | '''הפרדס''' פירש{{הערה|בערכי הכינויים, ערך מקום}} שמקומו של הקב"ה הוא '''כתר''' (היינו, אריך אנפין), ונקרא מקומו של עולם כי הוא שורש הנאצלים ומקיף להם. | ||
''' | '''המאורי אור''' פירש{{הערה|אות מ' סעיף ק"ח.}} שמקומו של עולם הוא '''ספירת הבינה'''. היינו, "מקומו" הוא אותיות מקום וא"ו: המקום עצמו הוא הוא ספירת הבינה, ובינה היא מקום מחצב ז"א (שהם שש הקצוות המגדירים את בחינת המקום ברוחניות). | ||
'''הרמבם''' פירש{{הערה|במורה נבוכים פרק ח' ועוד.}}, שהקב"ה נקרא "מקום" משום שהוא מקור ושורש העולם, וכן הסכים אדמו"ר הזקן{{הערה|ד"ה כי על כל כבוד חופה ועוד.}}. | '''הרמבם''' פירש{{הערה|במורה נבוכים פרק ח' ועוד.}}, שהקב"ה נקרא "מקום" משום שהוא מקור ושורש העולם, וכן הסכים אדמו"ר הזקן{{הערה|ד"ה כי על כל כבוד חופה ועוד.}}. | ||
==מקום ''' | ==מקום וגדר העולם '''עצמו'''== | ||
אבל מקום '''העולם''' אינו המקום שבו "נמצא" העולם, אלא הוא גדר העולם '''עצמו'''{{הערה|והיינו, לא '''שורשו''' של העולם כבפסקה הקודמת, אלא הגדר '''שלו''' עצמו.}}. ומפרש אדמו"ר הזקן{{הערה|בתו"א בשלח ד"ה ואכלוהו היום, וזהו הפירוש המובא בכל מקום בתורת החסידות.}} ש"מקום" הוא ששת הקצוות (ששת המידות דעולם הבריאה{{הערה|שהרי כל גדר מקום וזמן אינם שייכים כלל באצילות, וראה תניא שעהיוה"א פרק ז'.}}), וכדלקמן. | אבל מקום '''העולם''' אינו המקום שבו "נמצא" העולם, אלא הוא גדר העולם '''עצמו'''{{הערה|והיינו, לא '''שורשו''' של העולם כבפסקה הקודמת, אלא הגדר '''שלו''' עצמו.}}. ומפרש אדמו"ר הזקן{{הערה|בתו"א בשלח ד"ה ואכלוהו היום, וזהו הפירוש המובא בכל מקום בתורת החסידות.}} ש"מקום" הוא ששת הקצוות (ששת המידות דעולם הבריאה{{הערה|שהרי כל גדר מקום וזמן אינם שייכים כלל באצילות, וראה תניא שעהיוה"א פרק ז'.}}), וכדלקמן. | ||
גרסה מ־22:39, 15 ביולי 2023
רוחות העולם הם ששת הקצוות (מזרח ומערב, צפון ודרום, מעלה ומטה) המגדירים את מציאות המקום הגשמי. הקצוות הגשמיים נמשכים מעניינם הרוחני, שהוא ששת המידות חסד גבורה וכו'[1].
הקב"ה מקומו של העולם
לעיתים כשמדובר על "מקומו" של העולם לא מתכוונים לעולם עצמו, אלא לשורש העולם, לדרגה באלוקות שהיא ה"מקום" שבתוכו נמצא העולם. ל"מקום" במובן זה ישנם כמה ביאורים - בתלות על איזה "עולם" מדברים. ככל שמדובר על דרגה גבוהה יותר מובן שה"מקום" המהווה שורש אליה הוא גבוה יותר. שורש הגדרה זו למקום הוא במדרש רבה[2], שם אומר ר' הונא בשם ר' אמי "מכנין שמו של הקב"ה וקוראין אותו מקום, שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו", ואדמו"ר הצ"צ מביא[3] את הדיעות השונות בזה בתורת הקבלה, וכדלקמן (בסדר דמלמעלה למטה):
האר"י ז"ל[4] ועמק המלך[5] פירשו, שהכוונה במקומו של הקב"ה היא לאור אין סוף הסובב את המקום הפנוי[6].
הפרדס פירש[7] שמקומו של הקב"ה הוא כתר (היינו, אריך אנפין), ונקרא מקומו של עולם כי הוא שורש הנאצלים ומקיף להם.
המאורי אור פירש[8] שמקומו של עולם הוא ספירת הבינה. היינו, "מקומו" הוא אותיות מקום וא"ו: המקום עצמו הוא הוא ספירת הבינה, ובינה היא מקום מחצב ז"א (שהם שש הקצוות המגדירים את בחינת המקום ברוחניות).
הרמבם פירש[9], שהקב"ה נקרא "מקום" משום שהוא מקור ושורש העולם, וכן הסכים אדמו"ר הזקן[10].
מקום וגדר העולם עצמו
אבל מקום העולם אינו המקום שבו "נמצא" העולם, אלא הוא גדר העולם עצמו[11]. ומפרש אדמו"ר הזקן[12] ש"מקום" הוא ששת הקצוות (ששת המידות דעולם הבריאה[13]), וכדלקמן.
כללות עניין ששת המידות
עניין ששת המידות הוא השפעה לזולת[15], כל פעולת המידות מתייחסת לזולת, ובאין זולת נאבדת כל פעולת המידה[16]. ונמצא, שה"מקום" הראשון בו "מדברים" על מציאות "זולת" (מחוץ לאלוקות) הן ששת המידות דבריאה – ולכן הן הן בחינת המקום הרוחני, המהווה שורש לבחינת המקום הגשמי.
וביאור עניינו של מקום רוחני: עניינו של מקום באופן כללי הוא שכל נברא תופס את מקומו, וממילא לא יכולים להיות באותו מקום שני נבראים (שהרי מקום זה כבר "תפוס"). אלא שברוחניות פירוש הדבר שבמקום שנמשכת יראה לא נמשכת אהבה וכיו"ב.[17]. מציאות זו (של מקום רוחני) מתחילה רק בעולם הבריאה, שורשה הוא במלכות דאצילות[18], ואילו המידות דאצילות הן מופשטות לגמרי אפילו מבחינת מקום רוחני.
בחינת המקום (הקצוות) שבמידות
נצח והוד הם מעלה ומטה (בהתאמה). מעלה ומטה אינם ההשפעה עצמה אלא רק "איכות השפע", היינו, כליות יועצות איך להשפיע. הנצח (ה"מעלה") הוא הגוזר אומר להוריד את השפע, וההוד (ה"מטה") יעצור את השפע שלא יתפשט כל כך.
חסד וגבורה הם ימין ושמאל (בהתאמה), שהם דרום וצפון[19]. חסד (ימין) הוא אור וחום – והוא שורש לצד דרום שהוא חם. ואילו גבורה (שבשמאל) היא צמצום והעלם – והיא שורש לצד הצפון הקר.
תפארת ומלכות הם קדימה ואחורה (בהתאמה), שהם מזרח ומערב. מזרח הוא תחילת ההשפעה. ההשפעה לזולת היא התכללות של חסד וגבורה, והתכללות זו מתאפשרת בכוחו של קו האמצעי (תפארת), כי בו מאירה בחינת "קדם"[20] שלמעלה משניהם. ומערב הוא קבלת השפע (של האורות דאצילות), הנעצרים ונסתרים במקבל שהוא המלכות[21].
וכדרך שהשפע דאצילות נמשך למלכות בשס"ה צינורות השפע[22], כך כללות ההשפעה הגשמית לעולם נמשכת בראש השנה, ואחר כך נפרטת לשס"ה (365) ימות השנה.
הערות שוליים
- ↑ מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ב' עמ' שצא.
- ↑ ויצא פס"ח.
- ↑ אוה"ת נביאים, יחזקאל עמ' תב ואילך.
- ↑ בשער ח' ( שער אדם קדמאה) רפ"ט, ובשער או"א פמ"ו דע"ט מע"ב
- ↑ בש"א רפ"א דף א סע"א.
- ↑ מקום החלל שלאחר הצמצום הראשון.
- ↑ בערכי הכינויים, ערך מקום
- ↑ אות מ' סעיף ק"ח.
- ↑ במורה נבוכים פרק ח' ועוד.
- ↑ ד"ה כי על כל כבוד חופה ועוד.
- ↑ והיינו, לא שורשו של העולם כבפסקה הקודמת, אלא הגדר שלו עצמו.
- ↑ בתו"א בשלח ד"ה ואכלוהו היום, וזהו הפירוש המובא בכל מקום בתורת החסידות.
- ↑ שהרי כל גדר מקום וזמן אינם שייכים כלל באצילות, וראה תניא שעהיוה"א פרק ז'.
- ↑ סנהדרין מ' א' במשנה.
- ↑ להבדיל מעניין המוחין – שהוא לעצמו. והיינו, בשביל להבין עניין שכלי אין צורך בזולת. ואדרבה, הזולת מבלבל ומפריע להעמקה. ולכן כשהיו צריכים הסנהדרין לפסוק בדיני נפשות היו מתבודדים לילה אחד בין הדיון לבין גמר הדין[14].
- ↑ ד"ה איתא במדרש תהילים.
- ↑ המאור שבתורה - ביאורי הרי"כ לתניא, בפרק ז' משער היחוד והאמונה.
- ↑ שער היחוד והאמונה פרק ז'.
- ↑ המושגים ימין ושמאל מתייחסים למקום זריחת השמש הנקרא "קדם", מלשון קדימה, לפנים. וממילא ימין הוא דרום ושמאל הוא צפון.
- ↑ בחינת ה"כתר" שלמעלה מהחכמה, המאיר ע"י הדעת במדת התפארת.
- ↑ וכשם שתחילת ההשפעה היא ע"י הקו האמצעי (שלמעלה מימין ושמאל), כך כוחה של המלכות לקבל את השפעת שני ההפכים (חסד וגבורה) הוא ע"י היסוד (שגם הוא בקו האמצעי, וגם בו מאירה הארת הכתר).
- ↑ שתחילתם בתפארת (מזרח) וסופם במלכות (מערב).