ברוך יעקב ריזברג-פבזנר: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב ברוך יעקב הרב רִיזְבֶערג - פבזנר היה מלמד שימש מלמד בעיירה חאסלאוויטש

==קורות חיים==

נולד לאביו הרב [[שניאור זלמן פבזנר]], נכדו של הרב [[מרדכי פוזנר]] אח רבינו הזקן.

בהגיעו לגיל צבא שינה את שם משפחתו לשם משפחת חמיו רִיזְבֶערג על מנת להיפטר משרות צבאי שהיה ניתן לבנים יחידים,  

זה היה כחלק מהנודניה לחתונה.

הרב ברוך יעקב התיר רושם עמוק על תלמידו שהגיעו אף מבתים לטאים, והותיר בהם רושם חסידי עמוק.

בין תלמידו המפורסמים הינו הרב [[יוסף דב סולובייצ'יק]], שהיה מספר סיפורים רבים עליו, והותיר עליו רושם עצום, דבר שהביא את הרב סולובייצ'יק כל חייו לקריבה לדרך החסידות. דבר שבא לידי ביטוי בין חוג הגדול של תלמדיו.

כאשר ביקר אצל כ"ק מאדמו"ר הריי"צ בלנינגרד, קירבו הרבי מאוד.

==בעניי תלמידו==

"הנה דיוקן מלמדי לפני", תלמדו הרב סולבייציק כתב<ref>מובא בשמן ששון מחבריך, ח"ג, עמ' 189</ref> לרב [[משה דובער ריבקין]] תיאור מורהו "עוד אני רואה את ארשת פניו, שהפיקה פכחון לב ופקחות עין וגם דמיון ומעוף. עד היום הזה אני שומע את קולו בדממת בין השמשות נוגה ורווי עצב וגעגועים, ודבריו בוקעים מתוך המרחק, דברים מלאי התלהבות והתפעלות על דבר שבתו בליובאוויטש בנערותו.

עוד אני נושא בנבכי נפשי את דמות הרבי הזקן שהביטה עלינו, תינוקות של בית רבן, מכתלי החדר המסוידים – אותה הדמות, בעלת המצח הרחב, שליט השכל, והעיניים הגדולות המציצות במרחבי י-ה אין קץ, רתוקי חזון פלאים. הזקן היורד על פי מידותיו קסם אותנו, ילדים קטנים, בהדרתו וסודיותו.

 

"עוד עיניי רואות את תמונתו של הצמח צדק, לבוש לבנים, שנתגלגלה בפנטסיה הילדותית שלנו בדמות כהן גדול היוצא מבית קודש הקודשים. עוד אוזניי קולטות צלילים מוזרים אבל גם מלבבים ומושכים את הלב, ניבים מקוטעים, מילים מפוזרות שיצאו מפי ה"חוזרים" בערבי החורף הארוכים לאור נר כהה, על דבר אורות מקיפים ואורות חוזרים, העלם וגילוי, אהבה פנימית והנפש הישראלית אשר מכסא הכבוד חוצבה. ועוד אני חולם ואני רואה את זקני החסידים המרקדים בקצב מהיר בליל שמיני עצרת סחור סחור לאבא מרי, ז"ל.

 

 

ואכן, "השפעתם של מלמד מחונן זה ושל לימוד ספר התניא ניכרת גם בעשרות שנים לאחר מכן ב"הרב" (כפי שנודע הרב יוסף סולובייצי'ק ברבים). דרכה הגיע הצעיר למחשבת החסידות בפרט, ולהגותה ולתיאולוגיה היהודית בכלל"<ref>אמונה בזמנים משתנים, עמ' 19.</ref>

 

"שנות ילדותי עברו עלי בעיירה החסידית חסלוויטש.מדי שנה, בהגיע ערב ראש השנה, היתה ניכרת על פני המלמד החב"די שלי שמחה גדולה והתרגשות בלתי רגילה. פעם, כאשר ביקש לשתף אותנו, ילדי ה'חדר' בתחושותיו, אמר כך: 'היודעים אתם מה יהיה מחר בלילה? מחר יהיה ליל ההכתרה! מחר יונח שוב הכתר על ראשו של הקב"ה, ויודעים אתם מי הוא המניח את הכתר על ראשו? יענק'ל החייט ובערל הסנדלר'.

במשך השנים דרשתי דרשות הרבה וכתבתי מאמרים ארוכים בנושא ראש השנה, ואף אחד מהם לא גרם לי לחוש באמת את תוכנו העמוק של ראש השנה כפי עשו לי זאת דבריו של אותו מלמד. מדי ראש השנה, כאשר אני מתפלל ואומר: 'מלוך על כל העולם בכבודך', אני נזכר בהתרגשותו התמימה: 'מחר יהיה ליל ההכתרה!' ומתרגש מחדש".

 

[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=48104|ר' חיים אמר: "תמשיך ללמוד 'תניא' - תזדקק לזה מאוד"!]