יסוד דנוקבא

יסוד דנוקבא הוא משל גשמי לכלי הקיבול של מקבל השפע, כיון שבכל השפעה שתהיה לא מספיק שהמשפיע ירצה לתת את השפע, ומוכרח קודם לכן שהמקבל יכין את עצמו ויעשה כלי לקבלת השפע.

ביאור המושג

על יסוד הפסוק 'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו', שהאדם נברא בדוגמת אדם העליון, לומדת החסידות פרטים רבים מגוף האדם ופעולותיו כמשל לאופן פעולת והשפעת האור האלוקי, כמו שכתוב 'מבשרי אחזה אלוקה'.

בהקדמת הזוהר נמשלה ספירת היסוד ל'סיומא דגופא', איברי ההולדה אצל האיש, שמהותה הוא התקשרות המשפיע במקבל.

ספירת המלכות לעומת זאת, משולה לאשה המקבלת את השפע מבעלה, וכאשר היא מקבלת את השפע כראוי ומתאחדת עמו - נמשך השפע ל'ילדים', שהם המשל לתוצאות השפע שנפרדים מהם ויורדים למטה.

האשה מצד עצמה 'לית לה מגרמה כלום' בהמשכת השפע, וכל מה שהיא מולידה בא רק מההתקשרות שלה עם בעלה, אלא שאת מה שמקבלת ממנו היא מרחיבה ומפתחת והופכת לדבר בעל ממשות, ובה עצמה, הבחינה שהיא מקבלת מבעלה נקרא בשם 'יסוד דנוקבא', שהם איברי ההולדה אצל האשה שבהם נפעל הייחוד.

בדומה לכך, אצל כל מקבל מוכרח שיהיה לו 'יסוד דנוקבא', ושיכין כלי לקבלת השפע, כי בלי הכנה ראויה - לא יהיה היכן להשפיע וההשפעה תאבד.

כיון שעיקר מהות בחינה זו היא ההשתוקקות של המקבל אל המשפיע, נקראת בחינה זו לעיתים גם בשם 'ה' גבורות דנוקבא', כי ענין הגבורה הוא העלאה והשתוקקות (וביסוד דדכורא, הוא 'ה' חסדים דדכורא'), והוא בחינת ביטול וכלי ריקן.

בחינה זו נקראת גם בשם 'שולחן' שיכול להיות שולחן לעניני קדושה וגם לענינים של לעומת זה, והכל תלוי עבור מה משתמש בו.

בעבודת השם, בקליפה ובקדושה

כתב המאורי אור "גיא נקרא יסוד דנוקבא. דקדושה - ירושלים גיא חזיון. ויסוד נוקבא דקליפה - גיהנם גיא צלמות גיא ההריגה. גיא גימטריה י"ד – סוד הידות שביסוד."

ומסביר אדמו"ר מהר"ש ש"גיא" בכלל הוא עניין הביטול והשפלות, ועניין זה קיים הן בקדושה והן (כנגדו) בקליפה. בקדושה עניינו, "שעושה עצמו חלל שוקע לקבל אור הגילוי" – שמבטל את עצמו וע"י כך מתעורר בהשתוקקות והתקשרות לאלוקות.

ובקליפה הוא "כוס התרעלה, שמקבלת הגבורות הקשות". היינו, שהגהינום אינו עונש אלא תוצאה של מעשי האדם. שע"י התקשרות בתאוות רעות עושה עצמו כלי קיבול לגבורות הקשות, וממשיך אותן על עצמו.