אמא אוזיפת מאנהא לברתא: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "מקור המושג בזוהר{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
הביטוי '''אמא אוזיפת מאנהא לברתא''' הוא מושג שמקורו ב[[ספר הזוהר]]{{הערה|זח"א ב' א'}} ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל ל[[ספירת הבינה]] ו[[ספירת המלכות]], ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה. | |||
==מבשרי אחזה – המשל בחסידות{{הערה|העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.}}== | ==מבשרי אחזה – המשל בחסידות{{הערה|העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.}}== | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
אך למרות ההבדל בין אותיות הדיבור למחשבה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר ולדבר באופן שונה ממה שהוא '''יודע, מרגיש ומאמין''' - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא '''חושב'''. לדוגמא: הוא יכול לומר שתים ועוד שתים שווה חמש, אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו. | אך למרות ההבדל בין אותיות הדיבור למחשבה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור '''זהים''' לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר ולדבר באופן שונה ממה שהוא '''יודע, מרגיש ומאמין''' - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא '''חושב'''. לדוגמא: הוא יכול לומר שתים ועוד שתים שווה חמש, אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן '''הן הן''' שעוברות גם במחשבתו. | ||
והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור ( | והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי [[חמש מוצאות הפה]]). | ||
==הנמשל בספירות למעלה== | ==הנמשל בספירות למעלה== | ||
גרסה מ־06:15, 28 בספטמבר 2022
הביטוי אמא אוזיפת מאנהא לברתא הוא מושג שמקורו בספר הזוהר[1] ותרגומו המילולי - "האם משאילה כלים לביתה". האם והבת הם משל לספירת הבינה וספירת המלכות, ופירוש הפתגם הוא שישנו עניין מסויים שספירת המלכות (הבת) מקבלת ("כלים") מבינה.
מבשרי אחזה – המשל בחסידות[2]
הדיבור כולל שני הופכים: הוא מתהווה מאותיות ותנועות חלוקות זו מזו, אבל יש לו משמעות דווקא ע"י צירופן למילים ומשפטים. חלוקת האותיות נעשית ע"י ה' מוצאות הפה[3] אבל צורת האותיות וצירופן הוא מ[קדמות השכל]][4]
והנה, ישנו הבדל בין אותיות הדיבור לאותיות המחשבה, דיבור אינו אפשרי בלי אותיות - מחשבה כן. וביאור העניין: אכן, בשעת הדיבור אותן אותיות ומילים שמדבר עוברות גם במחשבתו. אבל בשעה שמתייגע האדם להבין דבר-שכל אינו חושב ב"אותיות" ומילים (אלא מתבונן ומעמיק בעצם הרעיון השכלי). ומכאן, שחלוקת האותיות מגיעה רק אחרי ההבנה, כשרוצים "להוריד" אותה לדיבור או לכתיבה. ל"מנגנון" האחראי על חלוקת ההבנה לאותיות המחשבה קוראת התורה "ה' גבורות מנצפ"ך".
אך למרות ההבדל בין אותיות הדיבור למחשבה, ניכר בחוש שצירופי אותיות הדיבור זהים לצירופי אותיות המחשבה. אדם יכול לשקר ולדבר באופן שונה ממה שהוא יודע, מרגיש ומאמין - אבל אינו יכול לדבר אחרת ממה שהוא חושב. לדוגמא: הוא יכול לומר שתים ועוד שתים שווה חמש, אבל בשעה שאומר זאת מילים אלו עצמן הן הן שעוברות גם במחשבתו.
והמסקנה, אותו "מנגנון" שאחראי על חלוקת האותיות במחשבה הוא הוא אשר יורד ומחלק גם את אותיות הדיבור (על ידי חמש מוצאות הפה).
הנמשל בספירות למעלה
ספירת הבינה כלולה מכל שאר עשר הספירות וביניהן ה' הספירות שבקו השמאל - הנקראות ה' גבורות (בינה, גבורה, הוד, יסוד ומלכות[5]), והן הנקראות ה' גבורות מנצפ"ך[6]. גבורות אלו הן גבורות ממותקות, גבורות שתכליתן חסד[7], והיינו – גילוי. כלומר, כשם שכדי לגלות לזולת את ההבנה יש לצמצם אותה ולחלק אותה למשפטים, מילים ואותיות, כך כדי שיוכל האור האלוקי להתגלות בעולמות ולברוא נבראים יש לצמצמו ולחלקו לאותיות המחשבה האלוקית.
אלא שבינה היא רק "אם הבנים", אמנם היא "מולידה"; אבל רק את המידות, את הספירות דז"א דאצילות – ולא נבראים. כדי שיתהוו נבראים "משאילה" ספירת הבינה את ה' הגבורות שלה לספירת המלכות, ואו אז, ע"י הדיבור האלוקי (שהוא עניינו של ספירת המלכות) נבראים הנבראים.
הערות שוליים
- ↑ זח"א ב' א'
- ↑ העניין מוסבר בחסידות במספר מקומות, וביניהם: אמרי בינה שער הקריאת שמע עמ' 200, מאמרי אדמו"ר הזקן תק"ע עמ' כ"ה ועוד.
- ↑ שינים, שפתיים, חיך, לשון וגרון.
- ↑ תניא, אגה"ק ה' – ויעש דוד שם.
- ↑ מאורי אור אות ה' סעיף י'.
- ↑ ע"ח שער כח דרוש ב מ"ק בתחילתו, אוה"ת נ"ך עמ' א'רו.
- ↑ בשעה שהקדימו ה'עתר, בהוצאה הישנה עמ' תרצ"ה, בחדשה תתקמ"ג.