דברי סופרים: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) (←מקור הביטוי: עריכה,) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
== מקור הביטוי == | == מקור הביטוי == | ||
ב[[מסכת עבודה זרה]]{{הערה|דף לה, א'.}} | ב[[מסכת עבודה זרה]]{{הערה|דף לה, א'.}} לומד רב דימי מהפסוק "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א, ב.) שחביבים דברי הסופרים על כנסת ישראל יותר מעיקרי התורה שבכתב. | ||
ב[[מסכת עירובין]]{{הערה|דף כ"א, ב'.}} כתוב מימרתו של [[רבא]] שלמד מהפסוק (קהלת, י"ב, י"ב.) "יותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו'", שהפסוק הוא אזהרה לעם ישראל להיזהר מלזלזל בדברי סופרים, משום שלא כל עבירה על איסור דאורייתא ישנו חיוב מיתה, מה שאין כן באיסור דרבנן שישנו חיוב מיתה הנלמד מהפסוק (קהלת י) "ופורץ גדר ישכנו נחש". | |||
==בתורת חב"ד== | |||
{{להשלים}} | |||
== דוגמאות לדברים שהינם "דברי סופרים" == | == דוגמאות לדברים שהינם "דברי סופרים" == | ||
גרסה מ־15:13, 28 באוקטובר 2021
"דברי סופרים" הוא כינוי למצוות, הלכות, סייגים, גזרות ועניינים שחידשו חז"ל במהלך הדורות.
החיוב לשמוע לדברי סופרים ולקבלם הוא מהפסוק "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל" [1], כלומר- מצווה לשמוע לתורות והמשפטים שיתחדשו במהלך הדורות ע"פ הצדיקים האמתיים.
הביטוי "דברי סופרים" נפוץ בעיקר במאמרי חז"ל העוסקים בחשיבות התורה שבכתב כגון: "חביבים דברי סופרים יותר מיינה של תורה", וכן : "חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה".
מקור הביטוי
במסכת עבודה זרה[2] לומד רב דימי מהפסוק "כי טובים דודיך מיין" (שיר השירים א, ב.) שחביבים דברי הסופרים על כנסת ישראל יותר מעיקרי התורה שבכתב.
במסכת עירובין[3] כתוב מימרתו של רבא שלמד מהפסוק (קהלת, י"ב, י"ב.) "יותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו'", שהפסוק הוא אזהרה לעם ישראל להיזהר מלזלזל בדברי סופרים, משום שלא כל עבירה על איסור דאורייתא ישנו חיוב מיתה, מה שאין כן באיסור דרבנן שישנו חיוב מיתה הנלמד מהפסוק (קהלת י) "ופורץ גדר ישכנו נחש".
בתורת חב"ד
דוגמאות לדברים שהינם "דברי סופרים"
"דברי סופרים" הם בעיקרון כל מצווה או הלכה (או גזירה וכדומה) שאינה כתובה במפורש בתורה שבכתב, ישנם גם דברים שאינם כתובים במפורש במקרא אך חז"ל למדו מהפסוק את ההלכה בדרך רמז (כלומר חז"ל לימדו כי בפסוק הזה רמז הקב"ה שההלכה צריכה להיות כך וכך, כדרך התושב"ע.), דבר זה נקרא בשם "אסמכתא", וכן בשם "דברי סופרים".
דוגמאות לדברים שהינם "דברי סופרים":
- מצוות קריאת מגילה בפורים, הינה חידוש שהתחדש בימי מרדכי ואסתר, ואינו כתוב במפורש בחומש. אך אעפ"כ אנו מברכים בקריאת המגילה "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" אע"פ שהקב"ה לא ציווה אותנו בשום מקום לשמוע מגילה, הוא כן ציווה עלינו לשמוע לדברי חכמים (כנ"ל).
- הרחקה והפרדה בין בשר וחלב. אמנם שאין ציווי מפורש בתורה להמתין בין אכילת בשר לחלב, ובטח שלא לייחד סט כלים נפרד, למדו חז"ל עניינים רבים מייתור הפסוקים (שנכתבו שלוש פעמים) וכן חידשו דינים נוספים בנושא (ואין כאן המקום) ע"מ להיזהר ולהישמר מאיסור אכילת בשר וחלב, ותקנות וגדרים אלו הינם חיוב ממשי וממילא מוייבים אנו לשמוע בקולם.