ניגון ושמחת בחגך: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''ושמחת בחגך''' הינו [[ניגון]] [[שמח]] ועליז אותו שרים ה[[חסידים]] בימי השמחה ובפרט ב[[שלושת הרגלים]].
'''ושמחת בחגך''' הינו [[ניגון]] [[שמח]] ועליז אותו שרים ה[[חסידים]] בימי השמחה ובפרט ב[[שלושת הרגלים]].


מילות הניגון: "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
מילות הניגון (דברים טז, יד-טו) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".


ניגון זה הוא ניגון רכ"ח ב[[ספר הניגונים]].
ניגון זה הוא ניגון רכ"ח ב[[ספר הניגונים]].


המפיק הרב יוסף משה כהנא טוען כי את השיר חיבר "ר' מאניש חזנס"{{הערה|'קוראי עונג' בהעלתוך ס"ז, ללא מקור מדויק}} [[בעל מנגן]] בשפיקוב, הידוע יותר כ"ה[[שליח ציבור|חזן]] מ[[טשורטקוב]]" לשם עבר לאחר העיר שפיקוב. גם בספר 'די גאלדענע פאווע'{{הערה|תוי הניגון מובאים בספר, הוצאת (1970) (עמ' 101). ומקורו מובא בספר הנ"ל, במקורות שבסוף הספר}}, כניגונו של 'משה אחילאה' יליד צ'ורטקוב. בישיבת סלבודקא היו ששרו מנגינה זו על הפיוט 'מנוחה ושמחה'.
המפיק הרב יוסף משה כהנא טוען כי את השיר חיבר "ר' מאניש חזנס"{{הערה|'קוראי עונג' בהעלותך ס"ז, ללא מקור מדויק}} [[בעל מנגן]] בשפיקוב, הידוע יותר כ"ה[[שליח ציבור|חזן]] מ[[טשורטקוב]]" לשם עבר לאחר העיר שפיקוב. גם בספר 'די גאלדענע פאווע'{{הערה|תוי הניגון מובאים בספר, הוצאת (1970) (עמ' 101). ומקורו מובא בספר הנ"ל, במקורות שבסוף הספר}}, כניגונו של 'משה אחילאה' יליד צ'ורטקוב. בישיבת סלבודקא היו ששרו מנגינה זו על הפיוט 'מנוחה ושמחה'.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־20:13, 27 בספטמבר 2021

ושמחת בחגך הינו ניגון שמח ועליז אותו שרים החסידים בימי השמחה ובפרט בשלושת הרגלים.

מילות הניגון (דברים טז, יד-טו) "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".

ניגון זה הוא ניגון רכ"ח בספר הניגונים.

המפיק הרב יוסף משה כהנא טוען כי את השיר חיבר "ר' מאניש חזנס"[1] בעל מנגן בשפיקוב, הידוע יותר כ"החזן מטשורטקוב" לשם עבר לאחר העיר שפיקוב. גם בספר 'די גאלדענע פאווע'[2], כניגונו של 'משה אחילאה' יליד צ'ורטקוב. בישיבת סלבודקא היו ששרו מנגינה זו על הפיוט 'מנוחה ושמחה'.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. 'קוראי עונג' בהעלותך ס"ז, ללא מקור מדויק
  2. תוי הניגון מובאים בספר, הוצאת (1970) (עמ' 101). ומקורו מובא בספר הנ"ל, במקורות שבסוף הספר