ידיעת המציאות: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(←באדם) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''ידיעת המהות''' היא כשמכיר במהות הדבר. דהיינו, כשההבנה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אין שייך כלל לשכנעו בשום הסבר. | '''ידיעת המהות''' היא כשמכיר במהות הדבר. אחד הכינויים לזה בחסידות, הוא ראיית המהות. דהיינו, כשההבנה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אין שייך כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו, את האובייקט. | ||
מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אנחנו קולטים רק שהם קיימים. | מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אנחנו קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים. | ||
==בעבודת ה'== | ==בעבודת ה'== | ||
גרסה מ־11:13, 18 במרץ 2021
ידיעת המציאות היא כשיודע על מציאות הדבר, וידיעת המהות היא כשמכיר את הדבר - את מהותו[1].
באדם
ידיעת המציאות פירושה שיודע אודות מציאות מסויימת שהיא קיימת, אך אין לו הכרה במהותה. כלומר, כשההבנה הבאה על ידי שמיעה שייך שיבוא חכם גדול ממנו ויסתור את סברתו (וכמו ר"מ שהיה מטהר את השרץ בק"נ טעמים[2], וכמו שבשכל אפשר להוכיח שעובר אינו יכול לחיות - שהרי פיו סגור ובטנו פתוחה – ואיך חי?).
ידיעת המהות היא כשמכיר במהות הדבר. אחד הכינויים לזה בחסידות, הוא ראיית המהות. דהיינו, כשההבנה באה על ידי ראיה (שרואה את העניין בעצמו) אין שייך כלל לשכנעו בשום הסבר. הוא לא מגיע לכך מתפיסה סובייקטיבית של העניין, אלא הוא פשוט רואה את הדבר עצמו, את האובייקט.
מבחינתנו, כיוון שאנחנו חיים בעולם מגושם, הדבר היחיד שאפשר לקלוט את מהותו זה דברים גשמיים שנמצאים בעולמינו. דברים רוחניים - אנחנו קולטים רק את מציאותם, את העובדה שהם קיימים.
בעבודת ה'
הידיעה שלנו היום באלוקות היא ידיעת המציאות בלבד, וזהו שהתורה מצווה על המצוות בלשון שמיעה: שמע ישראל[3], ועתה שמע אל החוקים[4] - ולא כפי שביקש משה אעברה נא ואראה[5].
אך לעתיד לבוא (וכן עכשיו בגן עדן) תהיה הכרה אמיתית במהות האלוקות באופן של ראיה ממש כמו שכתוב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות[6].