פרזידנט 1304: הבדלים בין גרסאות בדף
(הסרת תווים בלתי נראים, קידוד קישורים, הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים) |
|||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
בחלק השלישי, הפנימי יותר של הקומה, היה שולחן אוכל נוסף שלידו היו [[הרבי]] ו[[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] סועדים בימות החול, בעיקר בשעות הערב. | בחלק השלישי, הפנימי יותר של הקומה, היה שולחן אוכל נוסף שלידו היו [[הרבי]] ו[[חיה מושקא שניאורסון (אשת אדמו"ר שליט"א)|הרבנית]] סועדים בימות החול, בעיקר בשעות הערב. | ||
בפינת חדר האוכל, בין זה לחדר האוכל הגדול, ניצב מעמד בעבור הטלפון, ועליו קופת [[צדקה]]. כאשר הגיע [[הרבי]] לאכול ארוחת ערב, הוא לקח קודם את קופת הצדקה, הציבה על השולחן ושלשל לתוכה מטבע של חמישה סנט וגם נתן מטבע לרבנית על מנת שתשלשל לקופה{{הערה|סיפר ה[[משב"ק]] הרב [[חס"ד הלברשטאם]], כי בשנים מאוחרות יותר, כשבנו, הק' [[אהרן יוסף הלברשטאם]] היה במקום, נתן הרבי גם לו מטבע על מנת לתתו לצדקה".}}. | בפינת חדר האוכל, בין זה לחדר האוכל הגדול, ניצב מעמד בעבור הטלפון, ועליו קופת [[צדקה]]. כאשר הגיע [[הרבי]] לאכול ארוחת ערב, הוא לקח קודם את קופת הצדקה, הציבה על השולחן ושלשל לתוכה מטבע של חמישה סנט וגם נתן מטבע לרבנית על מנת שתשלשל לקופה{{הערה|סיפר ה[[משב"ק]] הרב [[חס"ד הלברשטאם]], כי בשנים מאוחרות יותר, כשבנו, הק' [[ארי הלברשטם|אהרן יוסף הלברשטאם]] היה במקום, נתן הרבי גם לו מטבע על מנת לתתו לצדקה".}}. | ||
על מעמד זה היה מונח גם [[חומש]] של הרבי, שבסופו נכרך סידור ("רוסטובער סידור"), ובו בירך הרבי לאחר הסעודה. ב[[ליל שבת]] לאחר הסעודה נהג הרבי לשבת במקומו ולומר 'שנים מקרא ואחד תרגום' מחומש זה. | על מעמד זה היה מונח גם [[חומש]] של הרבי, שבסופו נכרך סידור ("רוסטובער סידור"), ובו בירך הרבי לאחר הסעודה. ב[[ליל שבת]] לאחר הסעודה נהג הרבי לשבת במקומו ולומר 'שנים מקרא ואחד תרגום' מחומש זה. | ||
גרסה מ־12:36, 23 בפברואר 2021
בית מס' 1304 ברחוב פרזידנט שבשכונת קראון הייטס הינו ביתו הפרטי של הרבי. בבית זה התגוררו הרבי והרבנית עד פטירתה בכ"ב שבט תשמ"ח.
במשך השנים
בשנת תשט"ו, קנו הרבי והרבנית את הבית[1], לאחר שהתגוררו עד אז בבניין הדירות שבצומת הרחובות ניו-יורק ופרזידנט, 346 ניו יורק אוועניו בקומה העליונה.
אנ"ש והחסידים לא נכנסו אל הבית שהיה סגור בפני קהל החסידים, מלבד מי אשר הוזמן אל הקודש על ידי הרבנית לביקור שבהחלט נחשב לביקור פרטי. לאחר הסתלקות הרבנית בליל כ"ב בשבט תשמ"ח, שהה הרבי בביתו לאורך כל שנת האבל, כשהתפילות ומעמדי חלוקת הדולרים נעשים שם. או אז נפתח הבית לראשונה לפני קהל החסידים.
הקומה הראשונה
הכניסה אל הבית היא לתוך חדר צר דרכו נכנסים אל סלון גדול שתופס שטח נכבד מהקומה הראשונה של הבית, אותו סלון הפך בתשמ"ח למקום בו התפלל הרבי ונשא שיחות קודש.
במשך כל השנים עמדו במרכז הסלון שתי ספות אירוח מעוגלות, שם הייתה הרבנית מקבלת את אורחיה. מלבד הספות כמעט ולא היה ריהוט נוסף בסלון. בקצה הימני, עמדה וויטרינה בה היו מדליות שונות שקיבל הרבי לאות הוקרה.
החדר יותר פנימה היא חדר האוכל, שם עומד שולחן אוכל רחב ידיים ומסביבו שמונה כסאות. רוב החלל היה ריק מרהיטים.
לצד חדר האוכל עומד קיטון ובו ארונות אכסון לכלי החמץ וכלי הפסח, ארון פינתי נוסף (בו אוכסנו תבלינים בכל ימות השנה, ובו נעל הרבי את ה'חמץ בעין' שמכר בחג הפסח), חדר שירותים ולצדו כיור, וכן מעלית. החלק הפנימי של הבית
בבית יש שני גרמי מדרגות, הראשון מהסלון המרכזי אל הקומה השניה, והאחורי במקביל לחדר האוכל הגדול, כשבינו לבין חדר האוכל חוצצת דלת.
בחלק השלישי, הפנימי יותר של הקומה, היה שולחן אוכל נוסף שלידו היו הרבי והרבנית סועדים בימות החול, בעיקר בשעות הערב.
בפינת חדר האוכל, בין זה לחדר האוכל הגדול, ניצב מעמד בעבור הטלפון, ועליו קופת צדקה. כאשר הגיע הרבי לאכול ארוחת ערב, הוא לקח קודם את קופת הצדקה, הציבה על השולחן ושלשל לתוכה מטבע של חמישה סנט וגם נתן מטבע לרבנית על מנת שתשלשל לקופה[2].
על מעמד זה היה מונח גם חומש של הרבי, שבסופו נכרך סידור ("רוסטובער סידור"), ובו בירך הרבי לאחר הסעודה. בליל שבת לאחר הסעודה נהג הרבי לשבת במקומו ולומר 'שנים מקרא ואחד תרגום' מחומש זה.
בפינה ממול, באמצע הפתח שבין חדר האוכל הגדול לחדר האוכל הקטן, הדליק הרבי את החנוכייה.
בהמשך, מצדו של חדר האוכל הפנימי, עומד המטבח, כמעט דל"ת על דל"ת, מדהים בפשטותו וביושנו (עשרות שנים לא החליפו בו רהיטים או שיפצוהו). במטבח יש משטחי שיש וארונות משני צידי המטבח. בפינה עומד המקרר, ישן ופשוט, בתווך עמד תנור ולא הרחק ממנו שולחן חלבי. מול המקרר עומד הכיור, בו נטל הרבי את ידיו לסעודות שבת.
במרפסת של המטבח, עמד מקרר עתיק, שבעבר הופעל באמצעות בלוקי-קרח, ושנים אחר-כך שימש כארון איחסון לצרכים שונים. בשנת האבילות, היו החתנים ובני משפחותיהם מקבלים מהרבי את הסידור לתפילת מנחה, במקום זה.
במטבח יש פתח כניסה/יציאה נוסף אל החצר האחורית. האכסדרה המובילה החוצה, שימשה גם כסוכה פרטית עבור הרבי והרבנית, משנת תשל"ח ואילך (בשנים שלפני זה היו מקימים את הסוכה במרפסת הקומה השלישית). מאז שנת תשמ"ב, עברו הרבי והרבנית להתגורר בשבתות ובימים טובים בבניין הספרייה הסמוך ל-770, אך אף על פי כן, הורה הרבי למשב"ק ר' שלום בער גנזבורג, להמשיך ולהקים את הסוכה כל השנים.
הדלת האחורית המובילה מהמטבח אל כעין מרפסת קטנה, וממנה כמה מדרגות אל החצר האחורית של הבית, שהייתה ירוקה ומטופחת.
בליל הסתלקותה של הרבנית, פונו מהקומה הראשונה כל חפציהם האישיים של הרבי והרבנית שהיו מונחים דרך קבע בקומה.
קומה השניה
בין הקומה הראשונה לשניה היו שני גרמי מדרגות פנימיים, האחד מהסלון הגדול והשני בסמוך לחדר האוכל. בשנת האבילות הרבי ירד תמיד דרך גרם המדרגות המרכזי אל הסלון, שם כבר המתין לו הקהל.
סמוך לחדר הלינה יש את חדר השירות והרחצה, ואחריו חדר שירותים נוסף המחובר לחדר העבודה של הרבי. בשניהם עומד כיור.
בהמשך המסדרון, בסמוך לחדר הרחצה והשירות, מן העבר השני, נמצא חדר עבודתו של הרבי, שאף הוא חדר גדול ורחב מימדים. בקירות חדרו של הרבי, קבועים ארבעה 'בתי מנורה' עם נרות בארבעה מקומות בחדר. שני 'בתים' קבועים בקיר שבצד מזרח, ושניים נוספים בקיר שבצד מערב. אחר הסתלקות הרבנית, הורה הרבי למשב"ק להשאיר את אחד המנורות הקבועים בקיר שבצד מערב, דולק תמיד.
בחדר זה ישב הרבי ולמד, כמו גם עסק בעבודתו הק'. פעמים רבות הרבי הלך לביתו בשעות הערב כשעמו שק מכתבים, וכששב למחרת בבוקר, העביר הרבי את תשובותיו על המכתבים שהחזיר עמו מביתו. הרבי שהה בחדרו כאשר הדלת סגורה, והוא עסוק בענייני קודשו. במשך הלילה יצא הרבי מפעם לפעם מחדרו לחדר אחר בבית, וכשהיה משאיר את דלת החדר פתוחה, היה זה לסימן עבור המשב"ק שיש לו הרשות להיכנס פנימה אם היה זקוק לדבר מה.
בתום הפרוזדור של הקומה השניה, נמצא סלון נוסף וספרייה. במרכז הסלון ספה רחבה ולידה שולחן מיוחד שנבנה ביד-אמן על ידי ר' יעקב ליפסקר, מי שזכה לבנות גם (באותו סגנון מיוחד) את ארון הקודש ורהיטים נוספים ב-770. הקירות עטופים בספריות עמוסים ספרים שעמדו לשימושו של הרבי.
בשנותיה האחרונות של הרבנית, כאשר התקשתה לרדת במדרגות, הובא לסלון שולחן-אוכל עם כיסאות, והרבי והרבנית סעדו את ארוחותיהם על שולחן זה.
באותן שנים היו פעמים רבות שהרבי נשאר בסלון לאחר הסעודה, ועבר על מכתבים שקיבל. בלילות שבת ישב הרבי ולמד בסלון לקוטי תורה.
בסלון זה הייתה תמונת הרבי כשהוא מסדר קידושין בחתונת ר' בערל יוניק. ככל הנראה, זו התמונה היחידה של הרבי שהייתה בבית[3], בנוסף לתמונה הזו, היו בבית הרבי רק שתי תמונות של הרבי הריי"צ, שעמדו גלויות בחדר השינה.
קומה השלישית
הקומה השלישית של הבית, הייתה ריקה מאדם. אמנם אף היא הייתה רחבה וגדולה כקודמותיה, והיו בה חדרי אורחים. אורחים כמובן לא נטו ללון בבית הרבי והרבנית, מלבד דוד הרבנית, הרב בן ציון שניאורסון ואחייניתו של הרבי, מרת דליה רויטמן, בת רבי ישראל אריה לייב, שכשהייתה מגיעה לניו יורק, הייתה מתארחת במקום ברוב כבוד.
לאחר שנת תשכ"ה, עם פטירתה של הרבנית חנה שהתגוררה אף היא ברחוב 'פרזידנט', מרחק של שני 'בלאקים', אוחסנו בקומה זו רהיטים וחפצים שהיו בביתה, והם למעשה נמצאים שם עד עצם היום הזה.
בראשית שנות המ"מים, לאחר שהמשב"ק ר' שלום בער גנזבורג היה צריך לסייע לרבנית לעיתים קרובות יותר, הוא קבע את דירתו בקומה השלישית של בית הרבי.
המעלית
המעלית היא אחד השינויים המהותיים היחידים שנערכו בבית הרבי והרבנית מאז שנקנה הבית. היא הותקנה לאחר שהרבנית חשה ברגליה והתקשתה לעלות במדרגות הפנימיות שבתוך הבית.
בתחילה הובא כיסא מיוחד ה'מתלבש' על גרם המדרגות שבתוך הבית, ובאמצעותו יכלה הרבנית לעלות ולרדת באופן אוטומטי. אולם הכיסא לא היה לנחת רוחו של הרבי, ולכן הוצע לבנות מעלית במקום מעלית אחרת שהייתה בבית, שבה היה ניתן רק להעלות ולהוריד חפצים.
כמה מבאי הבית סברו שלא ניתן יהיה לבנות במקום הצר הזה מעלית המיועדת לבני אדם באופן שאלה השוהים בה ירגישו בנוח, כיוון שהמקום קטן מאוד. המשב"ק ר' שלום בער גנזבורג חשב שאכן כן ניתן לבנות את המעלית. על מנת להוכיח זאת, בנה 'מעלית לדוגמה' מעץ, והעמידה, אז ניתן היה להבחין בבירור שהמקום אכן רחב מספיק על מנת שאפשר יהיה לעלות ולרדת באמצעות המעלית בצורה נוחה.
כשהגיע הרבי הביתה, ראה את 'מעלית' העץ שנבנתה, נתן את הסכמתו לבניית מעלית אמיתית. ר' מענדל גאנזבורג, שהיה בין המשב"קים, הביא פועלים, וביחד בנו מעלית חדשה.
מאז הרבנית אכן נהגה לעלות ולרדת באמצעות מעלית זו.
הבית כיום
סמוך לי' בשבט תשנ"ב, קרא הרבי למשב"ק ר' שלום בער גנזבורג, והורה לו למכור את הבית ברחוב פרזידנט ואת כל תכולתו, עד יו"ד שבט. את כסף המכירה, אמר הרבי, יש להעביר לטובת אחד המוסדות ("איינע פון די מוסדות").
ר' שלום בער גנזבורג נבהל מאוד מההוראה הלא-שגרתית, ומכיוון שהיה אמון על שמירת הסוד, לא יכול היה לשתף אף אחד בסוד הכמוס.
הוא לא ידע האם מתכוון הרבי למכור ממש את כל תכולת הבית, או שיש חפצים שברצונו להשאיר. ואם אכן ירצה הרבי להשאיר חלק מהחפצים - היכן יישארו? ובכלל, איך יקבלו החסידים את הידיעה שהרבי מעוניין למכור את ביתו הפרטי?!
בהזדמנות הראשונה שנוצרה, פנה ר' שלום בער גנזבורג לרבי ואמר שיש דברים רבים שהוא אינו יודע כיצד לנהוג בהם. הרבי השיב כי אם יהיו חפצים אישיים שיהיה ספק לגביהם, תבוא ותשאל אותי. הרבי גם הוסיף ואמר לר' שלום בער גנזבורג שהוא יכול לצרף אליו חסיד נוסף, שאף הוא היה מהמשמשים בקודש בבית הרבי.
השניים ערכו רשימה של חפצים אודותם הסתפקו, האם יימכרו אף הם, או יישארו ברשות הרבי, ור' שלום בער גנזבורג ניגש אל הרבי בשלישית. הוא היה נרגש מאוד לנוכח הנושא העדין שעליו לדבר עם הרבי, אולם להפתעתו הגדולה, עוד בטרם החל לדבר פתח הרבי ואמר בזה הלשון:
"אני רואה שאינך מרוצה מכך. גם אני לא מרוצה מזה, ואף באים אלי בטענות על כך. הנך יודע מה? שיישאר כך עד ביאת המשיח, כמו שזה". והוסיף "וכאשר יגיע הזמן ויצטרכו להרחיב וליפות, שלא יחששו מהכסף ויעשו כל מה שצריך".
ר' שלום בער גנזבורג לא הבין למה ירמזו דבריו האחרונים של הרבי. הוא עמד מבולבל, והרבי פנה אליו שוב ואמר: "מה אתה דואג? אתה דואג איפוא תהיה? במקום שאני אהיה - שם אתה תהיה".
במשך השנים נשאר ר' שלום בער גנזבורג לדור בביתו של הרבי[4]. בשנת תשס"ד, על פי פסק בית המשפט, עברה השליטה בבית לרשות אגודת חסידי חב"ד ומרכז לענייני חינוך. כיום ר' שלום בער גנזבורג ישן בקומה השניה של 770[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים
- הביאני המלך חדריו מנחם זיגלבוים סוקר בשבועון בית משיח את ביתו של הרבי: הקומה הראשונה, סקירה על הקומה השניה והשלישית -
- הרבי בשריפת חמץ במרפסת ביתו - תשמ"ח -
- השלג מכסה את ביתו הפרטי של הרבי
- הרבי מתפלל ערבית בביתו - עשרה בטבת תשמ"ט
- בבית המלך, מגזין 'במחנה צבאות השם' שבט תשע"ז
- המשב"ק מספר: זכרונות מבית הרבי והרבנית, זכרונות מאת ר' שמשון אהרון יוניק , מתוך שבועון בית משיח ערב כ"ב שבט תשפ"א
- תפילת מנחה בבית הרבי - תשעה באב נדחה, תשמ"ח
הערות שוליים
- ↑ זמן מה לאחר שעברו הרבי והרבנית אל ביתם זה, סיפרה הרבנית לאחד מנאמני הבית, ר' יעקב צבי הולצמן: "אבא הרבי הריי"צ אמר תמיד שצריך לחפש בית צנוע מבחוץ, גם אם מקשטים את הבפנים".
- ↑ סיפר המשב"ק הרב חס"ד הלברשטאם, כי בשנים מאוחרות יותר, כשבנו, הק' אהרן יוסף הלברשטאם היה במקום, נתן הרבי גם לו מטבע על מנת לתתו לצדקה".
- ↑ על הגעת התמונה לסלון הרבי, סיפר פעם ר' בערל: "כמה שנים לאחר חתונתנו, מסגרתי את אחת התמונות מחתונתנו ונתתי במתנה לרבנית חיה מושקא. בתמונה הזו נראה הרבי תחת החופה, כשהרב חודקוב קורא את הכתובה. הרבנית הניחה את התמונה בחדר הספרייה של הרבי. (בית משיח גיליון 508).
- ↑ לטענתו, הוא קיבל על כך כמה רמזים מהרבי.