יצחק אבינו

יצחק אבינו הוא השני באבות, בנו של אברהם אבינו.

מאחר שנשמות האבות נמשכות מהמדות העליונות בעולם האצילות ודבקות בהן, לכן התכונות שבנשמותיהם תואמות את המידות מהן נמשכו.

נשמת יצחק נמשכת מספירת הגבורה, ולכן עבודתו את ה' מצטיינת במידת היראה והפחד. וכמש"כ: "ופחד יצחק" כשהכונה "אלקי יצחק", דהיינו שעיקר עבודתו את ה' אלקיו היתה ביראה וביטול מפני גדולת ה' והדר גאונו, היא יראת הרוממות.

מאחר שיראת הרוממות מתאפיינת בביטול האדם כלפי רוממות האור אין סוף, לכן עבודת ה' המתבקשת ממדה זו היא ביטול הישות והזיכוך העצמי, בכדי להתעלות ולדבוק בה', שהיא התעלות האדם מלמטה למעלה.

ונרמז בתורה - ש"יצחק היה חופר בארות, שהוא בחינת גילוי ממטה למעלה - מהעלם לגילוי, כמשל הבאר אשר המים שם בהעלם, וע"י החפירה נגלו המים כו'".

ולכן גם עסק במאבק נגד הרע והסרת המונעים והמפריעים לגילוי אלקות בעולם.

וגם זה רמוז בתורה בעבודת יצחק שבחפירת הבארות, אשר חפר והסיר את החומר הגס כדי לגלות באר מים חיים, "אין מים אלא תורה", ו"ה' אלקים אמת הוא אלקים חיים".

משום כך, הנה לעתיד יאמרו ישראל ליצחק דוקא - "כי אתה אבינו", כי אז תתגלה מעלת העבודה מלמטה למעלה, שהיא עיקר פנימיות הכונה העליונה - ד"נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים", ועוד זאת, שעיקר הרצון הוא - שהדירה תעשה בידי התחתונים.