מנחם נחום מצ'רנוביל: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
[[אדמו"ר הזקן]] ישב פעם עם החברייא קדישא ב[[מעזריטש]] והם שוחחו ביניהם. לפתע החל אדמוה"ז לרעוד, עד שהכסא שישב עליו אף הוא רעד. כאשר שאלוהו חבריו לסיבת הרעדה הצביע על ר' נחום. אמרו לו חבריו: והלא ר' נחום רחוק מכאן? אמר להם: בכוח ר' נחום להטיל [[אימה]] גם ממרחק. <ref>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35561&st=&pgnum=136 קובץ 'תפארת אבות', הוצאת מכון אהבת ישראל שע"י [[חסידות ויז'ניץ]], [[בני ברק]], [[תשנ"ג]].]</ref> | [[אדמו"ר הזקן]] ישב פעם עם החברייא קדישא ב[[מעזריטש]] והם שוחחו ביניהם. לפתע החל אדמוה"ז לרעוד, עד שהכסא שישב עליו אף הוא רעד. כאשר שאלוהו חבריו לסיבת הרעדה הצביע על ר' נחום. אמרו לו חבריו: והלא ר' נחום רחוק מכאן? אמר להם: בכוח ר' נחום להטיל [[אימה]] גם ממרחק. <ref>[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=35561&st=&pgnum=136 קובץ 'תפארת אבות', הוצאת מכון אהבת ישראל שע"י [[חסידות ויז'ניץ]], [[בני ברק]], [[תשנ"ג]].]</ref> | ||
[[הריי"צ]] כותב | [[אדמו"ר הריי"צ]] כותב בספר [[היום יום]]: אאמו"ר [[הרש"ב]] כותב באחד ממאמריו: בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית "אמן יהא-שמיה-רבא". | ||
נפטר בי"א [[מר חשוון]] [[תקנ"ח]]. | |||
[[אדמו"ר הזקן]] ציווה לקרא לנכדו, בן בנו [[אדמו"ר האמצעי]] [[מנחם נחום]] ע"ש חברו. | |||
== ספריו == | == ספריו == | ||
מאור עינים על התורה | *מאור עינים על התורה | ||
ישמח לב על אגדות הש"ס | *ישמח לב על אגדות הש"ס | ||
==מקורות== | ==מקורות== | ||
<references/> | <references/> | ||
[[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]] | [[קטגוריה:תלמידי הבעל שם טוב]] | ||
[[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש]] | [[קטגוריה:תלמידי המגיד ממזריטש]] | ||
גרסה מ־20:20, 7 בינואר 2010
האדמו"ר הרב הקדוש רבי מנחם נחום מצ'רנוביל (טשערנאבלער) נולד בשנת ת"צ לאביו הרב ר' צבי, בנו של ר' נחום גאון, המכונה רבי אדם בעל שם. בילדותו נתגדל אצל דודו ר' נחום העיור.
רבותיו
באחד השנים, כאשר שימש ר' מנחם נחום כבר לתלמידים באחת העעיירות, שמע על הבעל שם טוב, הוא הגיע לבעל שם טוב לשבת. לפני שהגיע, אמר הבעש"ט לרעייתו, הרבנית רחל לאה, שתיזהר מהאורח כיון שהוא גנב. כאשר הגיע האורח תמהה הרבנית "הזהו גנב?", ענה לה הבעש"ט "גנב גדול הוא, במעשיו הטובים גונב את העולם הבא כולו".
לאחר ביקור זה, בו נתרשם עד מאד מהבעש"ט, דבק בבעל שם טוב והי' לתלמידו המובהק.
לאחר פטירת הבעל שם טוב, הגיע ר' נחום להמגיד ממזריטש. המגיד שמח נמכך שר' נחום הגיע אליו, ומינהו להסתובב בין העיירות ולהפיץ חסידות.
אדמו"ר הזקן ישב פעם עם החברייא קדישא במעזריטש והם שוחחו ביניהם. לפתע החל אדמוה"ז לרעוד, עד שהכסא שישב עליו אף הוא רעד. כאשר שאלוהו חבריו לסיבת הרעדה הצביע על ר' נחום. אמרו לו חבריו: והלא ר' נחום רחוק מכאן? אמר להם: בכוח ר' נחום להטיל אימה גם ממרחק. [1]
אדמו"ר הריי"צ כותב בספר היום יום: אאמו"ר הרש"ב כותב באחד ממאמריו: בתענוג נפשי על אלוקות יכול להיות מזה שמנונית בגוף. אומרים על הר' נחום מטשרנאביל שהיה שמן בגופו מעניית "אמן יהא-שמיה-רבא".
אדמו"ר הזקן ציווה לקרא לנכדו, בן בנו אדמו"ר האמצעי מנחם נחום ע"ש חברו.
ספריו
- מאור עינים על התורה
- ישמח לב על אגדות הש"ס