|
|
| (7 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| ר' ישראל נולד בט”ו מנ”א תרמ”ה בעיירה החסידית [[נעוועל]], בן להרה”ח ר’ דוד-אבא’לע לוין ומרת חנה-עלקא ונקרא שמו ישראל, ואשר נודע לימים בשם “ר’ ישראל נעוולער”.
| | #הפניה[[ישראל לוין]] |
| | |
| ר’ ישראל הלוי לעווין מנעוול, או בקיצור “ר’ ישראל נעוולער”, היה “איש אשכולות” נדיר - גם “למדן” בנגלה, גם “משכיל” בחסידות, גם “עובד ומאריך בתפילה” מלמד בר-פועל ששום רדיפות, חקירות ועינויי מאסר של הג.פ.או. לא יכלו להניאו מנחישותו להמשיך ולהקים בכל עיר ועיירה שהגיע אליהן עוד ‘חדר’ מחתרתי, עוד מקדש נסתר ליהדות אנשים סביבו חשו תמיד באהבתו אליהם - גם כשהשתמש בחריפתו ובשנינותו הקשות כדי לנזוף בהם ולהצליף בהם בשבט-לשונו.
| |
| | |
| אחד-עשר ילדים נולדו לו, לר’ ישראל, אך רק שלושה מהם נשארו בחיים.
| |
| | |
| בט’ באייר תש”ח השיב את נשמתו לבוראו.
| |
| | |
| ==בישיבה בליובאוויטש==
| |
| | |
| בהתאם לחינוך החסידי שספג בבית ההורים, ערגה נפשו מצעירותו לנסוע לרבי. כשהגיע לגיל בר-מצוה ושמע שהרבי יסד ישיבה ב[[ליובאוויטש]], ביקש מיד לעזוב את הבית ולנסוע ללמוד ב”[[תומכי-תמימים]]”. הוריו חששו לשלוח אותו מהבית בגיל כה צעיר, אך ישראל התמיד בהתעקשותו לנסוע, וזמן-מה לאחר-מכן הגשים את שאיפתו, הגיע לליובאוויטש והיה בין צעירי התמימים שלמדו בישיבה.
| |
| | |
| כעשר שנים למד בתומכי-תמימים, הוגה בה יומם וליל פשוטו כמשמעו. כשלמד את שיעורי הנגלה, היה מעמיק לדעת סברתו של כל אחד ואחד - הן בדבריהם של התנאים והאמוראים - כל סוגיא בסברא, קושיה ופירוק - והן בדברי רש”י, תוספות ומפרשים - מה ביקשו לפרש ולהקשות ומה להשיב. גם בלימודי הדא”ח ביקש תמיד לרדת לשורשי הדברים כדי להעלות מתוכם דברים ברורים ובהירים. הוא צלל בענייני ההשכלה העמוקים ביותר שבדא”ח ובירר וליבן כל עניין וכל נושא עד שיצא מליבונו כמרגלית זכה וצלולה. בכל אלה, לא הסתפק בידע והבנה. הוא הפנים כל מה שלמד בהתבוננות מתאימה ואחר-כך היה מתפלל באריכות ומשלב בתפילתו אותם עניינים שקלט והגה.
| |
| | |
| עד כאן שקידתו והתמדתו, אך לא פחות מאלה היו גדולות חריפותו ושנינותו - מצד אחד התמדה עצומה ועבודת תפילה ומאידך חריפות הגובלת בשובבנות.
| |
| | |
| ==נישואיו==
| |
| | |
| בשלהי שנות ה”סמך” הגיע לליובאוויטש הרה”ח ר’ [[מרדכי פבזנר מקלימוביץ]], מצאצאי הרה”ח ר’ מרדכי פעבזנר, אחיו של אדמו”ר הזקן, לבקש מכ”ק אדמו”ר הרש”ב הצעת שידוכין לבתו חנה-מיכלא שהגיעה לפרקה. אמר לו הרבי: לומד כאן בנו של דוד-אבא’לע מנעוועל, סבורני שזה שידוך מתאים. ואכן, כעבור זמן-מה סוכמו הדברים והשידוך יצא לפועל.
| |
| | |
| עוד לפני כן, החל ר’ ישראל ללמוד יורה-דעה לפי הוראת הרבי, וקיבל “סמיכה” לרבנות וכן “קבלה” לשחיטה והסמכה להיות מוהל.
| |
| | |
| ==א חסידישער מלמד==
| |
| | |
| לאחר נישואיו עבר לגור בקלימוביץ, להיות סמוך על שולחן חותנו, שם המשיך לשקוד על התורה ועל העבודה. בקלימוביץ גר אז הרה”ח הנגיד ר’ [[שמואל גוראריה]]. באחת מנסיעותיו לליובאוויטש נכנס אל כ”ק אדמו”ר הרש”ב ודיבר עמו בין השאר גם על מלמד לבניו. אמר לו הרבי בערך כך: שמואל, כדאי שתיקח את ישראל נעוועלער בתור מלמד לבניך, ואז הם ידעו מה זה “א חסידישער מלמד”.
| |
| | |
| ר’ ישראל נעשה אפוא מלמד לבניו של ר’ שמואל, וכשזה האחרון עקר מקלימוביץ, לקח עמו את המלמד. אשתו של ר’ ישראל נשארה בבית הוריה, ור’ ישראל היה חוזר הביתה אחת לכמה חודשים - וכך נמשך הדבר מספר שנים.
| |
| | |
| בינתיים נולדו להם שלושה ילדים, וכשר’ שמואל עבר לגור לעיר קרמנצ’וג באוקראינה הצטרפו אליו ר’ ישראל וכל משפחתו. בין תלמידיו של ר’ ישראל באותה תקופה היה גם הנער שמריהו, בנו של הרה”ח רבי [[מנחם מענדל גוראריה]], שלימים לקחו כ”ק [[אדמו”ר הריי”צ]] חתן לבתו, הלא הוא [[שמריהו גוראריה|הרש”ג]] נ”ע.
| |
| | |
| דרך הוראתו היתה לשם-דבר. התייחסותו של ר’ ישראל לכל שאלה של כל תלמיד ואורך-רוחו ביחסו לתלמידיו היו מן המפורסמות, ורבים ביקשו לשלוח אליו את ילדיהם. הוא היה מלמד בר-פועל. כל קטע בגמרא, כל נושא שלימד, כל תשובה שהשיב לתלמיד, היה מסביר במשלים ודוגמאות עד שהיה מובן לכל תלמיד ותלמיד.
| |
| | |
| ==ברוסטוב, ליד [[אדמו"ר הרש”ב]]==
| |
| | |
| כארבע שנים התגורר ר’ ישראל בקרמנצ’וג, משנת תרע”ג עד תרע”ח. בשלהי תרע”ח עזבו ר’ ישראל ובני-ביתו את קרמנצ’וג ועברו בעקבות הרבי לרוסטוב.
| |
| | |
| עם הזמן נהפך ביתו של ר’ ישראל ברוסטוב למוסד בפני עצמו. כל מי שהגיע לשהות במחיצת הרבי בחגי תשרי, ביומא-דפגרא או בסתם יום-חול, ידע שבין אם יבוא בשעות יום ובין באחת משעות הלילה, תמיד יתקבל בביתו של ר’ ישראל נעוולער בסבר פנים יפות, ובני-הבית ידאגו לו הן למזון והן ללינה. אם הגיע האורח כאשר ר’ ישראל שהה בביתו, היה בעל-הבית מתיישב לידו, מתעניין במצבו ובמצב בני-ביתו, בפרנסתו, בבריאותו וכו’, ממש כאילו היה אחיו בפועל ממש.
| |
| | |
| אחרי חג הפורים תר”פ, כשמצב בריאותו של כ”ק אדמו”ר מוהרש”ב נ”ע הלך והתערער, שהה ר’ ישראל רוב הזמן בבית רבנו, וכמעט שלא חזר לביתו.
| |
| | |
| לאחר ההסתלקות במוצאי-השבת [[ב’ ניסן]] אחר חצות, חיפשו בין התמימים וזקני החסידים שנכחו במקום את אלה שטבלו באותו יום ונשארו בבית הרבי כל הזמן, כדי להוריד את גופו הקדוש מהמיטה לארץ. בין אלה שנמצאו היה גם ר’ ישראל. גם למחרת, ביום ראשון, כשאנשי החברא-קדישא ביקשו למנות אנשים שילכו לבית-החיים לבחור מקום וכו’, היה ר’ ישראל בין חברי המשלחת.
| |
| | |
| אכן, כבר בגיל 34 היה לר’ ישראל מעמד נכבד ומיוחד בין אנ”ש, גדולי וזקני החסידים, רבנים ומשפיעים וכו’, אך יותר מכל בלטה התקשרותו לבית רבנו, והסתלקות רבנו פגעה בו אישית פגיעה אנושה.
| |
| | |
| ==התקשרותו לכ"ק אדמו"ר הריי"צ==
| |
| | |
| לאחר ההסתלקות נשאר בבית רבנו תקופה ממושכת ימים ולילות, ולא חזר כלל לביתו. כאבו, אבלו וצערו היו עמוקים עד כדי כך, שר’ ישראל לא היה יכול לחזור אל עולם החולין והמעשה. עד היום מהלך הסיפור הבא על חזרתו הביתה: כאשר לחצו עליו לחזור הביתה והוא סוף-סוף הסכים, ניגש לכ”ק אדמו”ר הריי”צ להודיע לו על כך. נאנח האדמו”ר ואמר: “ישראל, אויף וועמען לאזסטו מיר?” [=ישראל, על מי אתה משאיר אותי].
| |
| | |
| כשחזר הביתה, לא היה זה אותו ר’ ישראל עם חיוכו ושובבותו. תקופה ארוכה לא הופיע חיוך על פניו, וזמן ממושך התבודד בחדרו ומי שעבר בסמוך שמע את בכייתו.
| |
| | |
| אולם, בד-בבד עם כאבו וצערו, התקשר ר’ ישראל תוך זמן קצר ביותר בעבותות אהבה וחיבה אל כ”ק אדמו”ר הריי”צ והיה לבן-בית בבית הרבי לא פחות מכפי שהיה בבית קודמו, ולא רק הוא עצמו אלא אף בנותיו היו לחברותיהן של בנות הריי”צ והרבו לבקרן בביתן.
| |
| | |
| ==חזרה לנעוועל==
| |
| | |
| מצב היהדות באותם זמנים החמיר יותר ויותר, ונציגי השלטון החלו להתחקות אחרי מלמדי תינוקות וכו’ ולהצר את צעדיהם. ר’ ישראל שחש את טבעת החנק נסגרת סביבו, נאלץ לעזוב את רוסטוב ובשנת תרפ”ב עבר עם בני ביתו לעיר הולדתו, נעוועל. זמן-מה לאחר-מכן עברה גם ישיבת “תומכי-תמימים” לנעוועל. לצד הישיבה הוקם בנעוועל גם בית-המדרש לרבנים, ועטרת נעוועל חזרה לקדמותה.
| |
| | |
| כשש שנים חי ר’ ישראל בנעוועל וכל אותו זמן לימד תורה במחתרת לבני-ישראל. כשהיה מדובר בבני 18 ומעלה, היה אפשר לטעון שהם לומדים בעצמם, דבר שלא נאסר על-פי חוק, אבל הקטנים היו חייבים על-פי חוק ללכת לבית-ספר ממלכתי, ואילו תפסו את ר’ ישראל מלמדם היה מתחייב בנפשו ממש. הסכנה סכנה, אך ר’ ישראל לא ויתר. הוא פשוט החליף את מקום ה’חדר’ המחתרתי אחת לכמה שבועות והמשיך ללמד בחירוף-נפש.
| |
| | |
| ==מבצע בריתות==
| |
| | |
| לאחר מאסרו של אדמו”ר הריי”צ בקיץ תרפ”ז, החמיר מצב היהודים בכל רחבי רוסיה, וממילא גם בנעוועל. כשהרגיש ר’ ישראל שהמעקב היומי אחריו הולך ומתהדק והבין שלא יהיה מנוס ממאסר, קם וברח לעיירה טארופיץ הסמוכה ללנינגרד, והביא לשם את בני ביתו. הדבר היה בשנת תרפ”ח.
| |
| | |
| כשהגיע לטארופיץ מצא שם עזובה מסוימת בכל הנוגע ליהדות וקיום מצוות. במקום לא היו שוחט ומוהל, וילדים רבים בגילים שונים לא נימולו. ר’ ישראל לא חשב הרבה, הפעיל את כל כוח השכנוע שלו, קרא להורים ודיבר גם עם הילדים, יזם וארגן והביא את הילדים במבצע מתוכנן היטב, בבריתו של אברהם אבינו - והכל בסתר, במחתרת, כשהוא-עצמו משמש המוהל ולפעמים גם הסנדק.
| |
| | |
| עתה, משנימולו, אסף את הילדים בחדר מחתרתי חדש והחל ללמדם תורה, אולם אירועי התקופה מנעו בעדו המשך תקין.
| |
| | |
| ==במאסר==
| |
| | |
| באחד מערבי הקיץ בשנת תרצ”ב הגיעה חוליה של אנשי ה”נקודות” (הג.פ.או.) וערכו חיפוש מדוקדק בבית ר’ ישראל.
| |
| | |
| הבלשים לא העלו בחיפוש שום ממצא מפליל כי ר’ ישראל החביא עוד קודם-לכן את החלפים וסכין המילה, אך הסוכנים בכל-זאת ביקשו ממנו “להילוות אליהם” לבירור, ובני-הבית הבינו נכונה שמדובר בעצם במעצר ממש. ואכן, ר’ ישראל נלקח לעיר המחוז וויליקי-לוקי והוחזק שם מספר שבועות במעצר ובחקירות.
| |
| | |
| ר’ ישראל אמנם שוחרר, אך חש שסוכני הג.פ.או. עוקבים אחריו ללא הפסק. הוא הבין שמיצה במקום את כל האפשרויות ועתה עליו לחזור וליטול את מקל-הנדודים. שוב לקח עמו את משפחתו, עזב את טארופיץ וחזר לקלימוביץ.
| |
| | |
| ==המאסר השני==
| |
| | |
| באלול תרצ”ז, חשפה הבולשת החשאית הרוסית את ה’חדר’ הסודי שניהל ר’ ישראל נעוולער, והוא נלקח לחקירה במוסקווה.
| |
| | |
| 13 חודשים נמצא ר’ ישראל בבתי-הכלא - מאלול תרצ”ז עד תשרי תרצ”ט. לאחר יום-הכיפורים תרצ”ט הגיע מברק מאחד מבניו שהתגורר במוסקווה: “אבא הגיע בריא ושלם”.
| |
| | |
| ==מלחמת העולם השניה==
| |
| | |
| עם פרוץ המלחמה ברחו ר’ ישראל ובני-ביתו מיגורבסק ופנו כרוב היהודים הנמלטים - מזרחה, ולאחר תלאות רבות הגיעו גם הם לטשקנט.
| |
| | |
| בטשקנט המשיך ר’ ישראל להיות מלמד לנערים והפעם בצורה די גלויה. אהבתו את תלמידיו היתה מן המפורסמות, והם החזירו לו אהבה, גם אם הענישם פה ושם.
| |
| | |
| ==בפוקינג - גרמניה==
| |
| | |
| בתש”ו הצליח ר’ ישראל לעזוב את רוסיה באחד ה”אשאלונים” והגיע לפוקינג שבגרמניה.
| |
| | |
| עתה חי במדינה חופשית והיה יכול לשבת וללמד תורה בגלוי, אך גם כאן - כברוסטוב של ימי בחרותו - לא הסתפק בלימוד תורה אלא פתח את ביתו לכל קשה-יום והתערב מאוד בחיי הקהילה. הוא עשה רבות למשל להחזרת “שלום בית” ונהג ‘לבזבז’ שעות רבות בשמיעת טענות הצדדים, משקיע את כל כוחו, מרותו וכושרו הדיבורי עד שהיה מצליח לגשר על הפערים ולהשכין שלום. כל פעם שהצליח ב”שלום בית” - פניו היו קורנות מאושר.
| |
| | |
| ההתעסקות בבעיות הזולת מילאה חלק גדול מזמנו וכוחו. עשרות מאנ”ש ולא מאנ”ש היו באים אליו לשטוח לפניו מרי לבם ור’ ישראל הראה לכולם פנים מאירות, השתדל לעזור לכל אחד ומעולם לא השיב פני איש ריקם.
| |
| | |
| ר' ישראל הלך ונחלש, כשבני משפחתו (פרט לזוגתו) עזבו בשנת תש”ח את פוקינג לצרפת ומשם לארץ-ישראל, נשאר ר’ ישראל בפוקינג מחמת חלישותו, כשהוא מקווה להתחזק ולהצטרף אליהם מאוחר יותר.
| |
| | |
| אך תקוותו לא התגשמה. חולשתו גברה והלכה ובט’ באייר תש”ח השיב נשמתו לבוראו, כשזוגתו נשארת לידו כל הזמן.
| |
| | |
| ==ערכים נוספים==
| |
| | |
| *[[משפחתו של ר' ישראל]]
| |
| | |
| *[[כתב השחרור, מתוך תיק החקירה]]
| |
| | |
| * [[תיק החקירה של הק.ג.ב.]]
| |