פורטל:תורת החסידות/ערך נבחר: הבדלים בין גרסאות בדף
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
שמואל חיים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[נשמות ישראל]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[נשמות ישראל]]}} | ||
שורש הנפש הזאת, היא "חלק א־לוה ממעל ממש"{{הערה|המקור לכך הוא ב[[ספר איוב]] (לא, ב). [[אדמו"ר הזקן]]] מוסיף על כך ב[[תניא - פרק ב']] את תיבת '''ממש''', שמורה על ב' הקצוות של חלק זה, שמצד אחד הוא אלוקות ממש, היינו עצם האלוקות שלמעלה, חלק מ[[עצמותו ומהותו]] יתברך, ויחד עם זה הוא מתלבש בגשמיות עד שהוא בבחינת 'ממשות' שאפשר לתפוס ולמשש אותו בגשמיות.}}. כלומר, שמקורה של נפש זו איננה עוד דרגה גבוהה, אלא היא מגיעה מהקב"ה בעצמו. [[אדמו"ר הזקן]] מבאר זאת בשלושה אופנים: '''א'''. כל הנבראים נבראו על פי דיבורו של הקב"ה, והאדם נברא באופן של נפיחה. והחילוק ביניהם הוא - דיבור הוא דבר חיצוני, ולכן גם ניתן לדבר רבות בלא להתעייף מזה, אבל בנפיחה האדם מוציא מפנימיות נפשו, ולכן הוא מתעייף במהרה. וכן גם הנפש באה מפנימיותו של הקב"ה. '''ב'''. כל הנבראים נבראו בדיבור, אבל בני ישראל "עלו במחשבה". והמחשבה היא יותר קשורה לפנימיות האדם מאשר הדיבור. '''ג'''. בני ישראל הם "בנים לה'", וכמו שהבן נמשך (לא מהמחשבה של האב, שהיא לא עצמו, אלא) מעצם מוחו של האב, דהיינו, שהאב מעביר לבנו חלק מעצמיותו '''ממש'''; וכך גם בני ישראל קיבלו בהם '''ממש''' חלק מהקב"ה ("חלק א־לוה"){{הערה|[[תניא - פרק ב']]. וראה בפירוש חסידות מבוארת.}}. | שורש הנפש הזאת, היא "חלק א־לוה ממעל ממש"{{הערה|המקור לכך הוא ב[[ספר איוב]] (לא, ב). [[אדמו"ר הזקן]]] מוסיף על כך ב[[תניא - פרק ב']] את תיבת '''ממש''', שמורה על ב' הקצוות של חלק זה, שמצד אחד הוא אלוקות ממש, היינו עצם האלוקות שלמעלה, חלק מ[[עצמותו ומהותו]] יתברך, ויחד עם זה הוא מתלבש בגשמיות עד שהוא בבחינת 'ממשות' שאפשר לתפוס ולמשש אותו בגשמיות.}}. כלומר, שמקורה של נפש זו איננה עוד דרגה גבוהה, אלא היא מגיעה מהקב"ה בעצמו. [[אדמו"ר הזקן]] מבאר זאת בשלושה אופנים: '''א'''. כל הנבראים נבראו על פי דיבורו של הקב"ה, והאדם נברא באופן של נפיחה. והחילוק ביניהם הוא - דיבור הוא דבר חיצוני, ולכן גם ניתן לדבר רבות בלא להתעייף מזה, אבל בנפיחה האדם מוציא מפנימיות נפשו, ולכן הוא מתעייף במהרה. וכן גם הנפש באה מפנימיותו של הקב"ה. '''ב'''. כל הנבראים נבראו בדיבור, אבל בני ישראל "עלו במחשבה". והמחשבה היא יותר קשורה לפנימיות האדם מאשר הדיבור. '''ג'''. בני ישראל הם "בנים לה'", וכמו שהבן נמשך (לא מהמחשבה של האב, שהיא לא עצמו, אלא) מעצם מוחו של האב, דהיינו, שהאב מעביר לבנו חלק מעצמיותו '''ממש'''; וכך גם בני ישראל קיבלו בהם '''ממש''' חלק מהקב"ה ("חלק א־לוה"){{הערה|[[תניא - פרק ב']]. וראה בפירוש חסידות מבוארת.}}. | ||
{{הערות שוליים}} | |||
'''[[נפש אלוקית|לערך המלא]]''' | '''[[נפש אלוקית|לערך המלא]]''' | ||
'''[[פורטל:תורת החסידות/ערך נבחר/גלריה|לעוד ערכים נבחרים]]''' | '''[[פורטל:תורת החסידות/ערך נבחר/גלריה|לעוד ערכים נבחרים]]''' | ||
גרסה מ־18:53, 8 בספטמבר 2020
הנפש האלוקית הוא כינוי כללי לחלק הרוחני והאלוקי שביהודי, הכולל נפש רוח ונשמה. נפשו של היהודי נקראת "אדם", והיא נבראה בדומה ל"אדם העליון". ולכן היא כלולה מעשרה כוחות, ומלובשת בשלושה לבושים.
סיבת ירידתה לגוף, היא בכדי שתתעסק ותברר את ה'נפש הבהמית', ותהפוך אותה לקדושה.
שורשה
| ערך מורחב – נשמות ישראל |
שורש הנפש הזאת, היא "חלק א־לוה ממעל ממש"[1]. כלומר, שמקורה של נפש זו איננה עוד דרגה גבוהה, אלא היא מגיעה מהקב"ה בעצמו. אדמו"ר הזקן מבאר זאת בשלושה אופנים: א. כל הנבראים נבראו על פי דיבורו של הקב"ה, והאדם נברא באופן של נפיחה. והחילוק ביניהם הוא - דיבור הוא דבר חיצוני, ולכן גם ניתן לדבר רבות בלא להתעייף מזה, אבל בנפיחה האדם מוציא מפנימיות נפשו, ולכן הוא מתעייף במהרה. וכן גם הנפש באה מפנימיותו של הקב"ה. ב. כל הנבראים נבראו בדיבור, אבל בני ישראל "עלו במחשבה". והמחשבה היא יותר קשורה לפנימיות האדם מאשר הדיבור. ג. בני ישראל הם "בנים לה'", וכמו שהבן נמשך (לא מהמחשבה של האב, שהיא לא עצמו, אלא) מעצם מוחו של האב, דהיינו, שהאב מעביר לבנו חלק מעצמיותו ממש; וכך גם בני ישראל קיבלו בהם ממש חלק מהקב"ה ("חלק א־לוה")[2].
הערות שוליים
- ↑ המקור לכך הוא בספר איוב (לא, ב). אדמו"ר הזקן] מוסיף על כך בתניא - פרק ב' את תיבת ממש, שמורה על ב' הקצוות של חלק זה, שמצד אחד הוא אלוקות ממש, היינו עצם האלוקות שלמעלה, חלק מעצמותו ומהותו יתברך, ויחד עם זה הוא מתלבש בגשמיות עד שהוא בבחינת 'ממשות' שאפשר לתפוס ולמשש אותו בגשמיות.
- ↑ תניא - פרק ב'. וראה בפירוש חסידות מבוארת.