הבדלים בין גרסאות בדף "רב ספרא"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
רב ספרא (ד'ם' לערך – ד'צ"ח לערך), היה אמורא בבלי מהדור הרביעי. | רב ספרא (ד'ם' לערך – ד'צ"ח לערך), היה אמורא בבלי מהדור הרביעי. | ||
| + | |||
| + | ==תולדות חייו== | ||
| + | רב ספרא למד אצל רבי אבא בתקופת היות רבי אבא בארץ ישראל. לאחר מכן יצא יחד עם שני חבריו, רב כהנא ורב הונא בריה דרב איקא לבבל. | ||
| + | |||
| + | היה עוסק רבות במסחר, ובמסגרת עסקיו היה עובר במקומות מסוכנים, אחד משותפיו היה איסור גיורא, אביו של רב מרי וחתנו של שמואל. אך לעומת זאת, היה ידוע כאדם שאינו מבטל מזמנו לרגע, עד כדי כך, שעל סמך כך, נפסק פסק דין בבית דינו של | ||
| + | |||
| + | רבא, בנוגע לדין תפיסת הבית, האומר כי ההכנסות וההוצאות שנגרמות על ידי אחד מהאחים מתפוסת הבית, שייכות לכולם בשווה. אם אחד מהאחים השקיע בנכסים, יש להניח שהוא עושה זאת בשביל כלם, וההכנסות גם הם לכל האחים. רב ספרא השקיע בנכסי אביו, וכאשר תבע אותו אחיו לפני רבא, פסק רבא כי במקרה שאדם עסוק כרב ספרא משקיע בנכסים, ברור הדבר שההשקעה היא רק לעצמו, שכן לאדם כזה, שאינו מבטל אף רגע מזמנו, אין זמן להשקיע בשביל אחרים. | ||
| + | |||
| + | רב ספרא נודע כאדם ישר והגון במיוחד, ומוזכר במדרש כדוגמה לאדם שאינו משנה מן האמת ומקיים את דבריו, אפילו את מחשבותיו. כך למשל מסופר כי במסגרת מסחרו, הגיע אליו קונה שרצה לקנות סחורה אותה הצביע רב ספרא למכירה, אך רב ספרא שאחז באמצע קריאת שמע לא יכול היה לענות לו ואף לא לרמוז לו. מכיוון שכן, חשב אותו הקונה כי רב ספרא אינו מרוצה מהצעת המחיר, והעלה את המחיר. לאחר שגמר רב ספרא את קריאת שמע קרא לקונה ואמר לו, שהוא כבר התרצה למכור את הסחורה במחיר הראשון שהציע, ומכיוון שהתרצה בלבו, הוא לא ישנה את המחיר, ועליו לשלם רק את המחיר הראשון, הזול יותר. | ||
==בתלמוד== | ==בתלמוד== | ||
גרסה מ־20:23, 10 באוגוסט 2020
רב ספרא (ד'ם' לערך – ד'צ"ח לערך), היה אמורא בבלי מהדור הרביעי.
תוכן עניינים
תולדות חייו
רב ספרא למד אצל רבי אבא בתקופת היות רבי אבא בארץ ישראל. לאחר מכן יצא יחד עם שני חבריו, רב כהנא ורב הונא בריה דרב איקא לבבל.
היה עוסק רבות במסחר, ובמסגרת עסקיו היה עובר במקומות מסוכנים, אחד משותפיו היה איסור גיורא, אביו של רב מרי וחתנו של שמואל. אך לעומת זאת, היה ידוע כאדם שאינו מבטל מזמנו לרגע, עד כדי כך, שעל סמך כך, נפסק פסק דין בבית דינו של
רבא, בנוגע לדין תפיסת הבית, האומר כי ההכנסות וההוצאות שנגרמות על ידי אחד מהאחים מתפוסת הבית, שייכות לכולם בשווה. אם אחד מהאחים השקיע בנכסים, יש להניח שהוא עושה זאת בשביל כלם, וההכנסות גם הם לכל האחים. רב ספרא השקיע בנכסי אביו, וכאשר תבע אותו אחיו לפני רבא, פסק רבא כי במקרה שאדם עסוק כרב ספרא משקיע בנכסים, ברור הדבר שההשקעה היא רק לעצמו, שכן לאדם כזה, שאינו מבטל אף רגע מזמנו, אין זמן להשקיע בשביל אחרים.
רב ספרא נודע כאדם ישר והגון במיוחד, ומוזכר במדרש כדוגמה לאדם שאינו משנה מן האמת ומקיים את דבריו, אפילו את מחשבותיו. כך למשל מסופר כי במסגרת מסחרו, הגיע אליו קונה שרצה לקנות סחורה אותה הצביע רב ספרא למכירה, אך רב ספרא שאחז באמצע קריאת שמע לא יכול היה לענות לו ואף לא לרמוז לו. מכיוון שכן, חשב אותו הקונה כי רב ספרא אינו מרוצה מהצעת המחיר, והעלה את המחיר. לאחר שגמר רב ספרא את קריאת שמע קרא לקונה ואמר לו, שהוא כבר התרצה למכור את הסחורה במחיר הראשון שהציע, ומכיוון שהתרצה בלבו, הוא לא ישנה את המחיר, ועליו לשלם רק את המחיר הראשון, הזול יותר.
בתלמוד
מסופר [1] שר' אבהו שיבח את רב ספרא בפני המינים, ששימשו כפקידי השלטון בקסרין, שאדם גדול הוא, והם ויתרו לו על מכס של שלוש עשרה שנה.
פעם שאלו המינים את רב ספרא לפירוש פסוק אחד, ולא ידע להשיבם. אמרו לר' אבהו: האם לא אמרת שאדם גדול הוא? אמר להם: לא אמרתי אלא גדול בתלמוד ולא במקרא .
רב ספרא הביא עמו מא"י שמועות ומסורות קדומות. חכמים היו מבקשים ממנו שבעלותו לא"י (או בשובו לבבל) ימלא שליחות עבורם.
רב ספרא היה ידוע כאיש אמין גדול. בגמרא[2] מפרשים שהפסוק "ודובר אמת בלבבו" [3] - כגון רב ספרא .
מסופר עוד[4], שפעם היה לו חמור למכירה, ובא אדם אחד שביקש לקנותו ורב ספרא היה באותו עת עסוק בקריאת שמע.
אמר לו הקונה: מכור לי חמורך במחיר כך וכך. לא השיבו. סבר אותו קונה שלא ניחא לו לרב ספרא במחיר זה והוסיף לו על המקח. לא השיב לו. לאחר שסיים אמר לו רב ספרא: משעה שאמרת לי את המחיר הראשון גמרתי בלבי למכרו לך, לכן לא אקח את התוספת שהוספת.
ועוד מסופר[5]: מר זוטרא בנו של רב נחמן היה הולך מסירכא למחוזא, ורבא ורב ספרא הלכו לסירכא. נפגשו בדרך. סבר מר זוטרא ששני החכמים באו לקבל את פניו. אמר להם: למה להם לרבנן לטרוח כל כך? אמר לו רב ספרא: אנו לא ידענו שמר יבוא, אילו היינו יודעים, היינו טורחים יותר. אמר לו רבא לרב ספרא: מפני מה אמר לו מר כך והביאו לידי חולשת הדעת? אמר לו רב ספרא: וכי נטעה אותו שיחזיק לנו טובה בחינם?.
בגמרא [6] מסופר:
רב ספרא בתר צלותיה אמר הכי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתשים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, ובין התלמידים העוסקים בתורתך, בין עוסקין לשמה בין עוסקין שלא לשמה. וכל העוסקין שלא לשמה, יהי רצון שיהו עוסקין לשמה.
אחד ממעשיו של רב ספרא מובא ברש"י [7]:
"בשאילתות דרב אחא (שאילתא לו) והכי הוה עובדא: דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור. ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו: תן לי החפץ בכך וכך דמים. ולא ענהו מפני שהיה קורא קריאת שמע. כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו. והוסיף אמר: תנהו לי בכך יותר. לאחר שסיים קריאת שמע, אמר לו: טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך".
דברים אלו מהוים מקור לדברי הראשונים ש"ירא שמים יש לו לקיים אפילו מחשבת לבו, שאם חשב וגמר בלבו למכור לו בסכום זה, והלה לא ידע ממחשבתו והוסיף לו על סכום זה, לא יקח ממנו כי אם סכום זה שגמר בלבו, לקיים מה שכתוב: 'ודובר אמת בלבבו'. וכן הלוקח שגמר בלבו לקנות בסכום כך וכך, אין לו לחזור בו, וכן כל כיוצא בזה בשאר דברים שבין אדם לחברו" .
התבטאות הרבי על רב ספרא
באחת התוועדויות [8] התבטא הרבי בהתוועדות יום ב' בחג השבועות (תשד"מ) :
"כידוע דרך העולם בימינו... כדרך התגרים, ועד כדי כך, שהתכונה להיות "דובר אמת בלבבו" היא מעלה מיוחדת שמצינו רק אצל יחידי סגולה מבני ישראל – "כגון רב ספרא" [9]
"
