המושבות היהודיות בפלך חרסון: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 13: | שורה 13: | ||
בשנת ? הגיע אדמו"ר האמצעי לבקרם, ולאחר מכן שלח את ר' הלל מפריטש שיבקרם במקומו. | בשנת ? הגיע אדמו"ר האמצעי לבקרם, ולאחר מכן שלח את ר' הלל מפריטש שיבקרם במקומו. | ||
מהערים היהודיות שהיו מרכז יהודי ועזרו ליהודים לקיים חיי תורה ומצוות היא העיר [[ניקולייב]] עיר הולדתו של הרבי. | |||
באחד ממסעותו בפלח חרסון נפטר ר' הלל ב י"א מנחם אב. | באחד ממסעותו בפלח חרסון נפטר ר' הלל ב י"א מנחם אב. | ||
גרסה מ־07:20, 21 ביולי 2020
|
ערך זה נמצא בעיצומה של עבודה ממושכת. הערך פתוח לעריכה. | ||
| אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך. | |||
המושבות היהודיות בפלך חרסון, הינם ישובים יהודים שהוקמו על ידי אדמו"ר האמצעי.
קבלת אישור התיישבות
לאחר נצחון מלחמת נפליון, הצר ברוסיה רצה להעניק למשפחת אדמו"ר הזקן מתנה הכרה בכך שאדמו"ר הזקן היה בצידו בעת המלחמה.
אדמו"ר האמצעי ביקש בשביל כך שיאשר ליהודים להקים מושבים חקלאים בפלח חרסון.
הבקשה התקבלה. והצאר שלח אישור להתיישבות.
אדמו"ר האמצעי ביקש מיהודים ומחסידים להעתיק למושבות והבטיח שיבא לבקרם
בשנת ? הגיע אדמו"ר האמצעי לבקרם, ולאחר מכן שלח את ר' הלל מפריטש שיבקרם במקומו.
מהערים היהודיות שהיו מרכז יהודי ועזרו ליהודים לקיים חיי תורה ומצוות היא העיר ניקולייב עיר הולדתו של הרבי.
באחד ממסעותו בפלח חרסון נפטר ר' הלל ב י"א מנחם אב.
שדה מנוחה
הישוב הראשון שהוקם בשם "שדה מנוחה" (סעידע מענוכא, באידיש). ההתיישבות כונתה "שדה מנוחה הגדולה", לאחר שנוסדה גם "שדה מנוחה הקטנה".
ההתיישבות נקראת[1] על שם בתו של אדמו"ר האמצעי מרת מנוחה שנפטרה בצעירותה[2].
תיאור החיים במושבות
תיאור מיוחד נשמר מאת אסף שמחוני[3] בין לאחד ממשפחות המתיישבים:
"...נאמר על המושבות הללו שנבדלו מסביבתן בכך שמעולם לא נראה בהן איכר שיכור - למעט בשמחת תורה - או איכר שמפליא את מכותיו באשתו. אין ספק שהיו להן עוד כמה מאפיינים ייחודיים. תושביהן שבתו בשבתות ובחגים מכל מלאכה והקפידו לקיים חלק ניכר מתרי"ג המצוות גם כאשר העבודה בשדות כבדה עליהם. "בהתקרב הימים הנוראים", כתב, למשל, מרדכי שמחוני כעבור עשרות שנים, "היה אבא מתחיל לזמזם את התפילות. מכין את הכלים לחריש. את שקי הזריעה. בודק את העגלה אם יש בה כל האבזרים הדרושים, וחוזר על התפילות. ... בערב יום הכיפורים היו יוצאים לבית הקברות לפקוד את קברי היקרים ולאחר מכן מתכנסים לתפילת יממה שלמה בבית הכנסת. בחג הסוכות היו מקימים סוכה ליד כל בית. ... עונת הזריעה באביב קצרה היתה והמאמץ הכרוך בה גדול כי השדות מרוחקים ורבה החרדה מפני הגשמים העשויים לרדת כל שעה ולהפריע את העבודה. כדי לא לבזבז זמן לנסיעות הלוך ושוב היו נשארים כל השבוע בשדה. מקימים חניון וישנים בבגדים בעגלה מחופה. לשדה היינו יוצאים עם הנץ השחר. כשהגיעה שעת התפילה היה אבא מתעטף בטליתו, מניח תפילין ולוחש תפילותיו תוך כדי נסיעה בעגלה. ... תוך כדי חרישה היה אבא מתפלל בקול רם את תפילת המנחה. רק ב'שמונה עשרה' היה אומר להפסיק ולעמוד על המקום לרגע קל".
השואה בפלח חרסון
סיפורה של ההתיישבות היהודית החקלאית בדרום אוקראינה הסתיים בצורה טראגית.
ב כ"ד אלול תש"א - ריכזו הנאצים ועוזריהם את יהודי המקום ברפת, הריצו אותם בקבוצות של שישים איש אל התעלה – וירו בהם.
כך הושמדה בשיטתיות נאצית כלל האוכלוסייה היהודית שחייתה באזור ומנתה כ-15 אלף נפש. מאז גוועו המושבות היהודיות בערבות חרסון ולא קמו עוד לתחייה.
רק שתי מצבות על קברי אחים נותרו – זכר ליהודי שדה מנוחה.
כך הסתיים רצף של 135 שנות התיישבות יהודית חקלאית בדרום אוקראינה.