משתמש:יחיב770/טיוטה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
שינון בעל פה הוא דרך חזרה על החומר הנלמד או הנקרא מתוך הזכרון בלבד ולא מתוך ספר הלימוד/הקריאה. בשינון בעל פה בדך כלל ישנם כמה מטרות וביניהן הא'- שיטת לימוד, ע"י שינון בע"פ נקלטת הסוגיה הנלמדת במוח המשנן ונעשית יותר מובנת ובהירה. הב' - שיטת זיכרון, הסוגיה נחקקת במילותיה, גם אם לא הובנה כמו דיקלום קטע שיר מסוים וכדומה | שינון בעל פה הוא דרך חזרה על החומר הנלמד או הנקרא מתוך הזכרון בלבד ולא מתוך ספר הלימוד/הקריאה. בשינון בעל פה בדך כלל ישנם כמה מטרות וביניהן הא'- שיטת לימוד, ע"י שינון בע"פ נקלטת הסוגיה הנלמדת במוח המשנן ונעשית יותר מובנת ובהירה. הב' - שיטת זיכרון, הסוגיה נחקקת במילותיה, גם אם לא הובנה כמו דיקלום קטע שיר מסוים וכדומה | ||
שיטת השינון בע"פ היא השיטה עתיקת יומין הקודמת לשיטת הלימוד התורני של ימינו, בטרם זמן כתיבת המשנה לא היו מצויים ספרים ומגילות (חוץ מכתבי ה[[תורה]] שבכתב - הלא הם חומשים) משום האיסור של כתיבת התורה שבע"פ שנלמד בגמרא מהפסוק "כתוב לך את הדברים האלה" דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. וע"כ הזדקקו התלמידים לזכור את דברי רבותיהם וההלכות בע"פ ולא מתוך כתב כל שהוא | שיטת השינון בע"פ היא השיטה עתיקת יומין הקודמת לשיטת הלימוד התורני של ימינו, בטרם זמן כתיבת המשנה לא היו מצויים ספרים ומגילות (חוץ מכתבי ה[[תורה]] שבכתב - הלא הם חומשים) משום האיסור של כתיבת התורה שבע"פ שנלמד בגמרא {{הערת שוליים|[[גיטין]] ס ע"ב .}} מהפסוק "כתוב לך את הדברים האלה" דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. וע"כ הזדקקו התלמידים לזכור את דברי רבותיהם וההלכות בע"פ ולא מתוך כתב כל שהוא | ||
==סימנים בתלמוד כעזרה לשינון בעל פה== | ==סימנים בתלמוד כעזרה לשינון בעל פה== | ||
גרסה מ־17:39, 8 ביולי 2020
שינון בעל פה
שינון בעל פה הוא דרך חזרה על החומר הנלמד או הנקרא מתוך הזכרון בלבד ולא מתוך ספר הלימוד/הקריאה. בשינון בעל פה בדך כלל ישנם כמה מטרות וביניהן הא'- שיטת לימוד, ע"י שינון בע"פ נקלטת הסוגיה הנלמדת במוח המשנן ונעשית יותר מובנת ובהירה. הב' - שיטת זיכרון, הסוגיה נחקקת במילותיה, גם אם לא הובנה כמו דיקלום קטע שיר מסוים וכדומה
שיטת השינון בע"פ היא השיטה עתיקת יומין הקודמת לשיטת הלימוד התורני של ימינו, בטרם זמן כתיבת המשנה לא היו מצויים ספרים ומגילות (חוץ מכתבי התורה שבכתב - הלא הם חומשים) משום האיסור של כתיבת התורה שבע"פ שנלמד בגמרא [1] מהפסוק "כתוב לך את הדברים האלה" דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. וע"כ הזדקקו התלמידים לזכור את דברי רבותיהם וההלכות בע"פ ולא מתוך כתב כל שהוא
סימנים בתלמוד כעזרה לשינון בעל פה
בתלמוד מצויים הרבה מקומות שבהם ניתן לראות סימני קיצור למען יהיו המחלוקות או ההלכות באותה הסוגיה קלות לשינון וזיכרון, נתינת הסימנים היא אחד מעזרי הזיכרון שבהם השתמשו חז"ל בתלמוד וכן חכמים מאוחרים יותר, כדי לזכור בעל-פה עניינים שבהלכה או שבאגדה. כך למשל הסימן "יע"ל קג"ם" [2] שהם ראשי התיבות של ששת המקומות היחידים בהם נפסקת ההלכה כאביי במחלוקתו עם בר הפלוגתא שלו רבא.
שינון בעל פה ככלי לטיהור האוויר והעולם
בספר היום יום [3] כותב הרבי על הדאגה לטהרת האויר כצורך חיים בסיסי ע"י שינון אותיות התורה וביניהם אותיות החומש התהילים המשניות והתניא
חזרת משניות על פה לקבלת פני משיח
בהיום יום[4] מובא:"מען זאל זיך אויסלערנען משניות בעל פה כל חד לפום שעוריה דיליא, און געהן אין גאס און חזר'ן משניות, דערמיט וועט מען זוכה זיין צו מקבל זיין פני המשיח." תרגום מאידיש: שיתלמדו משניות בעל פה, כל אחד לפי הכמות שהוא מסוגל וללכת ברחוב ולחזור משניות, אזי יזכו לקבל פני המשיח.