אברהם אליהו פלוטקין: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 102: | שורה 102: | ||
ר’ אברהם אלי’ יצא עם בני משפחתו מרוסיא בשנת תש”ו והגיע למחנות המעבר בפאקינג שבגרמני’. בפאקינג התרכזה קבוצה גדולה של אנ”ש ושם במקום הקימו קהילה עם מוסדות מאולתרים, זמניים - חדר, ישיבה וכו’. | ר’ אברהם אלי’ יצא עם בני משפחתו מרוסיא בשנת תש”ו והגיע למחנות המעבר בפאקינג שבגרמני’. בפאקינג התרכזה קבוצה גדולה של אנ”ש ושם במקום הקימו קהילה עם מוסדות מאולתרים, זמניים - חדר, ישיבה וכו’. | ||
גם כאן עמד ר’ אברהם אלי’ בראש הקהילה (יחד עם כמה מזקני ונכבדי אנ”ש | גם כאן עמד ר’ אברהם אלי’ בראש הקהילה (יחד עם כמה מזקני ונכבדי אנ”ש כהרב [[ניסן נמנוב]], הרב [[פרץ מצקין]] ועוד). ר’ אברהם אלי’ נשא בעול הרבנות, שימש כיו”ר [[אגודת חסידי חב”ד]] ואף היה ממנהלי הישיבה. | ||
==חניית פאריז== | ==חניית פאריז== |
גרסה מ־09:42, 25 בפברואר 2007
ר’ אברהם אלי’ פלאטקין נולד ביום הכיפורים ה’תרמ”ט, לאביו הר”ר שמואל ליטמרן שהיה נצר למשפחת רבנים ולאמו מרת חיה ראשא. אדמו"ר הרש"ב נ”ע העיד עליו, שפניו מאירות מהעידון שנעשה בו.
ר' אברהם היה שילוב של תכונות נפש חסידיות, אשר השאירו חותם עמוק ובל ישכח עם כל מי שנפגש, היה בו עומק פנימי, נשמתי, לב רחום, מיזוג של מוח ולב שהתבטא בעיקר בעת התוועדות חסידית. אז הי’ ליבו סוער דרך הראש. אפילו בתוכן הדיבורים הי’ ניכר האיחוד הנפלא של נגלה וחסידות. משניות שלמות, קטעי גמרא הי’ מפרש על פי חסידות - וזה הי’ נשמע כל-כך טוב, כל-כך אמיתי וכל-כך מושלם. אז הי’ כדאי להביט בפניו: הוא ממש האיר. כי אז בלטה שלימותו הפנימית - לבביות מוחית, והבנה לבבית.
ר’ אברהם אלי’ נפטר בח’ מרחשון תש”ט ומ”כ בעיה”ק צפת.
שהותו בתומכי תמימים
בילדותו גדל והתחנך במקום מגוריו רוגטשוב ולאחר מכן למד גם בעיירה בברויסק.
בשנת תרס”ז שם ר’ אברהם אלי’ את פעמיו לעלות לליובאוויטש הבירה. שם קיוה להתקבל כתלמיד מן המנין בישיבת תומכי תמימים - ששמה יצאה לפניה בתורה ובחסידות.
כשהגיע ר’ אברהם אלי’ לליובאוויטש כבר היה מלא וגדוש בש”ס ופוסקים. וכפי שמספרים, הי’ כבר אז - עוד טרם היכנסו לעולם החסידות - בחור שקומתו הרוחנית מעוצבת ועולמו הפנימי כבר בנוי. וכפי שידידיו מגדירים זאת: “ער איז שוין געווען רמהות” [=כבר אז הוא היה ‘אישיות’].
ר’ אברהם אלי’ עם כוחותיו העילאיים פרץ לאור החסידות. הוא עבד קשה, הזיע ונתן לישות שלו להישבר. עד שכ”ק אדמו"ר הרש"ב נ”ע העיד עליו, שפניו מאירות מהעידון שנעשה בו.
קירוב מיוחד מרבותינו נשיאינו
פעם בשמחת תורה, לאחר החזרה על המאמר דא”ח ששמעו מפי כ”ק אדמו”ר הרש”ב, הזמינו אדמו"ר הריי"צ לביתו לעשות אצלו קידוש. באותה הזדמנות השקהו הרבי הריי”צ ביי”ש ולאחר כמות הגונה שאל את ר’ אברהם אלי’ הצעיר, מהי המעלה של ישיבת תומכי תמימים. ר’ אברהם אלי’ השיב לרבי הריי”צ את אשר השיב.
לאחר מכן הלך הרבי הריי”צ להקפות אצל אביו הרבי הרש”ב. כיון שבאותה עת לא יכל כל אחד להיכנס, לכן שאל אותו ר’ אברהם אלי’: ומה יהיה איתי? ענה לו הרבי הריי”צ: הרלט זיך אן אין מיין גררטל. ר’ אברהם אלי’ אחז בגררטל של הרבי הריי”צ ונכנס עמו להקפות. כשראה אותם הרבי הרש”ב חייך לעברם. ר’ אברהם אלי’ שאל היכן יהי’ מקומו, והרבי הראה לו על פינה מתחת לאחד השולחנות, והורה לו לומר לחיים.
באותה תקופה שימש גם כרב, לא רשמי, בבית הרב. מכיון שהיה לו ידע רחב בהלכה ויראתו קדמה לחכמתו, הרי שלמרות גילו הצעיר, שלחו בכל פעם שנתעוררה שאלה לשאול את ר’ אברהם אלי’.
יש המספרים כי תקופה מסויימת למד בחברותא עם כ”ק אדמו”ר הריי”צ בעצמו!
נישואיו
בהגיעו לעונת השידוכין השתדך ר’ אברהם אלי’ עם בתו של הנגיד הר”ר יעקב צבי יעקבסאהן מריגא ושמה חיה צירליא בשנת תרע”ג.
רבנות
אושוועט
זמן לא רב לאחר נישואיו, בשנת תרע”ד, נשלח ע”י כ”ק אדמו”ר הרש”ב לכהן כרב בעיירה אושוועט.
בעיירה זו נשא בכתר הרבנות לערך עשר שנים ושם התגלתה שיעור קומתו הנעלית. פיקחותו הרבה וליבו הרחב עמדו לו לשאת בנטל הכבד לנהל עדתו במישרין ורבים נהנים ממנו עצה ותושיה.
ברוסיה הסובייטית של אותם ימים לא היה הדבר ענין של מה בכך, אך הוא בדרך שחינכוהו רבותינו נשיאינו, ש”חסיד עושה סביבה” הרביץ תורה וקירב ליבן של ישראל לאביהם שבשמים.
הצעת משרה בווררשא
בקיץ תרפ"ג עלתה הסברא להביא את ר' אברהם אלי' לכהן כראש ישיבה בישיבת תומכי תמימים בווררשא, שעשתה באותה עת את צעדיה הראשונים. הרבי הריי"צ עצמו הציע במכתב להרה"ח ר' אלטער שימחוביץ את ר' אברהם אלי' תוך כדי שמוסיף ומדגיש שכאשר "יהי' לו בקשה מביהמ"ד לבוא בתור רב וגם רשיון, אז אין מניעה בדבר שיסע אליהם להתעסק בענין זה".
ויטעבסק
לאחר כעשור שנים בהן כיהן כרב בעיירה אושוועט עבר לכהן כרב בעיירה ויטעבסק. שם כיהן כרב תקופה קצרה, כשנה לערך, ותיכף עבר לכהן כרב בעיירה רסטרשקאוו.
עדות לכהונתו בויטעבסק, אנו מוצאים במכתב של הרבי הריי"צ להרב משה אקסילרוד, שהתגורר בזמן כתיבת המכתב (טבת תרפ"ד) בזלאבין. במכתב מבקשו הרבי לעבור לויטעבסק ולארגן שם את כל עניני היהדות בעיר. המכתב נכתב באופן מוסווה מפני הזהירות מהשילטון הסובייטי שנלחם באותה תקופה מלחמת חורמה ביהדות:
טוב ונכון הי' הדבר באם שהי' באפשרו להיות בויטעבסק בדבר התיסדות סניף ממסחרו [=הכוונה לשיעורי תורה] כי שם הי' ידידנו הרב ר' אברהם אלי' שי' ומאיזה סיבה לא יוכל לנהל עסקו, ובפרטיות בלתי נודע סיבת הדבר, ע"כ הי' כדאי שיהי' על אתר לידע פרטי הדברים, ואם הי' אפשר להשיג איש מקומי אשר הוא ינהל העסק כאשר ראוי כלומר לראות שהסחורה יהי' נמכרת בכל חנות וחנות ואשר יתרבו הקונים על כל מיני סחורה של בית מסחרו.
רסטרשקאוו
על מעברו לרסטרשקאוו אנו מוצאים התייחסות באיגרת של הרבי הריי"צ, בו מתעניין לדעת מה נעשה בדבר:
הרב מו"ה אברהם אלי' שי'
זה יותר על חמשה שבועות אשר עניתי לו ע"ד הרבנות באסטאשקאוו, וכן עניתי להם, ועדיין לא קבלתי שום מענה הן מאתו והן מאתם, דבר שאינו ראוי להיות כן. והנה מלבד זאת שחפצי לדעת מהנעשה בו, הנה עוד זאת והוא העיקר אשר כתב לי (וכן כתבו לי מאסטאשק' אשר ישנם כמה תיקונים נחוצים בענינים שונים) וכי יש עבודה רבה לפניו בעזרתו ית' בהסביבה, דבר הנוגע לי במאד לדעת מה נדרש ומה עשה ופעל לטובה.
תיכף בהגיעו לרסטרשקאוו החל ר' אברהם אלי' לנהל את עדתו ברמה. אלה הזוכרים אותו מאותה תקופה, מספרים על הדרת פניו, חכמתו, פיקחותו והדרת הכבוד שרחשו לו כל מיודעיו, מכריו ואנשי קהילתו (וכדלקמן).
הצעת משרה בשיקרגא
כעבור שנה התפנתה משרת רבנות בשיקרגא, עקב פטירת רבם הרב מרדכי זעווין. לא פלא, איפוא, ששמו של ר' אברהם אלי' עלה כאחד המועמדים היותר רציניים.
גם הרבי הריי"צ ביקש להשתדל בזה והעלה הצעות שונות. על שני אישיים כתב הרבי הריי"צ "הייתי מציע בהאחד מהשנים" ומוסיף לתארם באופן מיוחד במינו: "אשר שניהם הוא מכירם היטיב, כי אנשי דעה וצורה פנימיות המה, וכבר יודעים פרק בהנהגה" - האחד הוא מיודעינו ר' אברהם אלי'.
מעמד הפרידה מכ"ק אדמו"ר הריי"צ
למחרת שמחת תורה בשנת תרפ"ח, התקבצו ובאו לבית הנתיבות בלענינגראד קהל רב להפרד מהרבי. הם ליווהו עד הרגע האחרון. כל העת הגיעו עוד ועוד חסידים. ברגע האחרון לאחר שהרבי כבר ישב בקרון הופיע לפתע ר' אברהם אלי'. ר' אברהם אלי' הגיע מאוחר מדי ולא רצו לאפשר לו לעלות לרכבת, אך הוא התגבר על כל הממונים, ובכל כוחו דחק ועלה לקרון של הרבי. הרבי צעד לקראתו ואז לעיני כל המלווים נפלו איש לזרועותיו של רעהו וכך עמדו והתחבקו כששניהם מתמוגגים מדמעות...
המעבר ללענינגראד
בפועל כיהן ר' אברהם אלי' כרב ברסטרשקאוו, עד שנת תרפ"ח. לאחר מכן נאלץ יחד עם יהודים רבים לעזוב את העיירה ולמצוא מקום קל יותר לפי ערך ליהודים לקיים חיי תומ"צ וגם לפרנסה.
ר' אברהם אלי' עבר להתגורר באחד מפרוורי העיר לענינגראד, שם היה עד שפרצה מלחמת העולם השניה. כלפי חוץ עסק במלאכות שונות לפרנסתו, אך בעצם גם בשנים קשות אלה כיהן כרב, לא רשמי, ופעל במסירות נפש לחיזוק חיי היהדות.
בהרי אוראל
בשנות מלחמת העולם השניה, כשכולם ברחו מאימת השילטון הנאצי ימ"ש, נאלץ אף ר' אברהם אלי' לנדוד עם בני משפחתו להרי אוראל (שבירכתי סיביר). הוא הגיע לעיירה באשקיריא ושם שהה את רוב הזמן של שנות המלחמה - כשנתיים לערך.
ראש ישיבה בסמרקנד
בשנת תש”ג הגיע הרב ר’ אברהם אלי’ פלאטקין עם משפחתו לסמרקנד. כאן, ניתן לומר, החל פרק חדש בחייו. בנוסף לכהונתו כרב של קהילת אנ”ש, קיבל על עצמו את תפקיד ראש הישיבה בישיבה שנפתחה במקום, והעמיד תלמידים רבים על רגליהם בעולמה של תורה. כאן שבה והתגלתה אישיותו המיוחדת והנפלאה - בפנים אחרות.
ר’ אברהם אלי’ היה ראש ישיבה מיוחד במינו. תלמידיו זוכרים בחיבה את דרך מחשבתו הבהירה והברורה. הם מספרים בערגה כיצד לימד אותם לא רק את הסוגיות עצמן, אלא אף ובעיקר את “דרך הלימוד”, שיוכלו להגיע להבנה אמיתית בכוחות עצמם.
חיי צער ויסורים
למרות הצלחתו הרוחנית הכבירה שהיתה לשם ולתפארת, הרי שבחייו האישיים סבל רבות.
מלבד שניים שנותרו בחיים, הרי שכל ילדיו, שהיו ששה, שבעה לערך, נפטרו בחייו. חלקם לא החזיקו מעמד ונפטרו כעבור זמן לא ארוך בגיל קטן. שניים מהם נפטרו בגיל הבגרות (בהיותם כבני שלש עשרה, ארבע עשרה): הבן יעקב צבי נפטר בהיותם בבאשקיריא שבהרי אוראל, כתוצאה ממחלה, ושם נקבר ע”י הוריו. הבת ראשא נפטרה בהיותם כבר בסמרקנד. הרעב והמחלות השתוללו שם כדבר שבשיגרה, חלקם נדבקו במחלה ממארת ומצאו את מותם מחוסר תרופות למחלתם. כך היה גם גורל בתו ראשא ע”ה.
[השנים שנותרו בחיים מכל ילדיו היו, בתו הבכירה מרת ליבא אשת ר’ יהושע ע”ה פינסון ויבלחט”א בנו הרה”ח ר’ שמואל יוסף ליפמאן שי’ פלאטקין המכהן כיום כרב וכשליחו של הרבי בעיירה בארדיטשוב שבאוקריינה].
היציאה מרוסיא
במעבר פאקינג
ר’ אברהם אלי’ יצא עם בני משפחתו מרוסיא בשנת תש”ו והגיע למחנות המעבר בפאקינג שבגרמני’. בפאקינג התרכזה קבוצה גדולה של אנ”ש ושם במקום הקימו קהילה עם מוסדות מאולתרים, זמניים - חדר, ישיבה וכו’.
גם כאן עמד ר’ אברהם אלי’ בראש הקהילה (יחד עם כמה מזקני ונכבדי אנ”ש כהרב ניסן נמנוב, הרב פרץ מצקין ועוד). ר’ אברהם אלי’ נשא בעול הרבנות, שימש כיו”ר אגודת חסידי חב”ד ואף היה ממנהלי הישיבה.
חניית פאריז
בפאקינג, כמו גם בתחנות מעבר אחרות, המתינו אנ”ש והתמימים להוראות מהרבי הריי”צ לאן ימשיכו בדרכם. חלק קיבלו הוראה להמשיך לאה”ק, חלק להגיע לארה”ב או לאוסטרליא, וחלק להמשיך ולהישאר בצרפת הסמוכה.
ר’ אברהם אלי’ הגיע עם קבוצה גדולה של אנ”ש לצרפת. שם - למרות היותו למוד סבל, שבור ורצוץ משנות המלחמה וממסכת ייסוריו האישיים - החל לנהל ברמה את עניני הכלל.
כשהוקמה ישיבת תומכי תמימים בצרפת שלח הרבי הריי”צ מכתב מיוחד, בו מודיע שהוא ממנה כיושב ראש ועד ההנהגה הרוחנית של הישיבה את ר’ אברהם אלי’.
פטירתו
כעבור זמן לא רב מאז הגיע אל “המנוחה והנחלה” בצרפת, נחלה מאוד ושבק חיים לכל חי. ר’ אברהם אלי’ נפטר בח’ מרחשון תש”ט ומ”כ בעיה”ק צפת.