אין מלך בלא עם: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
(עריכה ראשונית) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''אין מלך בלא עם''' | '''אין מלך בלא עם''' הוא ביטוי המובא בחסידות על מנת להסביר את ענין המלוכה. ביטוי זה מבטא את שני הצדדים של ה[[מלוכה]] שמצד אחד יש צורך בעם נפרד ומפורד, ומן הצד השני צריך שיהיה איזה ערך בין המלך לעם, שאם לא כן לא תתכן המלוכה. | ||
==ביאור== | |||
אין מלך בלא עם, ענינו הוא שכדי שיהיה מלך ומציאות של מלוכה, צריך להיות בחינת עם. וענין עם מתבאר מלשון 'גחלים עוממות' שהוא בחינת יש ונפרד. כי אין יכול להיות מלוכה אלא על פרטים רבים ומחולקים זה מזה. ועוד - שהעם בטלים אליו ולרצונו, כי "ברוב עם הדרת מלך". | |||
עוד מבואר כי 'עם' הוא לשון 'עימו', שצריך להיות יחס מסויים בין המלך לעם. שכמשל אין אדם יכול להיות מלך על שיחים ועצים ועשבים, שאין לו שום ערך עליהם, אלא צריך להיות יחס וערך בין המלך לעם. לכן אין מידת מלכותו של הקב"ה נקראת מלכות אלא מזמן בריאת אדם הראשון, ולא מזמן בריאת החיות והצמחים. שרק על אדם הראשון, שהוא נמשך מבחינת פנימיות העולמות, יכול להיות ענין המלוכה. | |||
פירוש האמרה ברוחניות הוא ששם [[הוי"ה]] לא יכול לשלוט כאשר המדרגות הנמוכות הנקראות "[[עם]]" אינן בטלות איליו. | פירוש האמרה ברוחניות הוא ששם [[הוי"ה]] לא יכול לשלוט כאשר המדרגות הנמוכות הנקראות "[[עם]]" אינן בטלות איליו. | ||
[[קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות]] [[קטגוריה:פסוקים ואמרות במבט החסידות]] | [[קטגוריה:ערכים בלימוד החסידות]] [[קטגוריה:פסוקים ואמרות במבט החסידות]] | ||
גרסה מ־01:49, 15 בספטמבר 2009
אין מלך בלא עם הוא ביטוי המובא בחסידות על מנת להסביר את ענין המלוכה. ביטוי זה מבטא את שני הצדדים של המלוכה שמצד אחד יש צורך בעם נפרד ומפורד, ומן הצד השני צריך שיהיה איזה ערך בין המלך לעם, שאם לא כן לא תתכן המלוכה.
ביאור
אין מלך בלא עם, ענינו הוא שכדי שיהיה מלך ומציאות של מלוכה, צריך להיות בחינת עם. וענין עם מתבאר מלשון 'גחלים עוממות' שהוא בחינת יש ונפרד. כי אין יכול להיות מלוכה אלא על פרטים רבים ומחולקים זה מזה. ועוד - שהעם בטלים אליו ולרצונו, כי "ברוב עם הדרת מלך".
עוד מבואר כי 'עם' הוא לשון 'עימו', שצריך להיות יחס מסויים בין המלך לעם. שכמשל אין אדם יכול להיות מלך על שיחים ועצים ועשבים, שאין לו שום ערך עליהם, אלא צריך להיות יחס וערך בין המלך לעם. לכן אין מידת מלכותו של הקב"ה נקראת מלכות אלא מזמן בריאת אדם הראשון, ולא מזמן בריאת החיות והצמחים. שרק על אדם הראשון, שהוא נמשך מבחינת פנימיות העולמות, יכול להיות ענין המלוכה.
פירוש האמרה ברוחניות הוא ששם הוי"ה לא יכול לשלוט כאשר המדרגות הנמוכות הנקראות "עם" אינן בטלות איליו.