רפאל כהן: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 32: | שורה 32: | ||
==== רציחתו על ידי הנאצים ==== | ==== רציחתו על ידי הנאצים ==== | ||
ב[[י' בכסלו]] [[תש"ב]] עשו הנאצים [[אקציה]] והובילו את רוב היהודים ל[[בית הכנסת]] בריגא ולאחמ"כ העלו את [[בית הכנסת]] באש עם כל הנמצאים בתוכו. בקבוצה זו נרצחו גם החסידים: הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], הרב [[יצחק מתמיד|יצחק | ב[[י' בכסלו]] [[תש"ב]] עשו הנאצים [[אקציה]] והובילו את רוב היהודים ל[[בית הכנסת]] בריגא ולאחמ"כ העלו את [[בית הכנסת]] באש עם כל הנמצאים בתוכו. בקבוצה זו נרצחו גם החסידים: הרב [[אליהו חיים אלטהויז]], הרב [[יצחק מתמיד|יצחק הורביץ]], הרב [[יחזקאל פייגין]] וה[[שו"ב]] הרב [[מרדכי חפץ]], כשספרי תורה בידיהם, ב"[[רייסע מניין]]". | ||
על תיאור רגע פטירתם מסופר, שהנאצים העמידו יהודים רבים על מנת שיחזו במראה שריפת [[בית הכנסת]] עם היהודים הנמצאים בתוכו. ובתוך [[בית הכנסת]] נאספו כל גדולי החסידים, והחסיד הרב יצחק גורביץ', הוציא את ה[[ספר תורה]] מ[[ארון הקודש]] ואמר: {{ציטוטון|אנו זוכים לקיים מצות [[מסירות נפש]] על קידוש השם ועלינו להיות בשמחה}} ופרץ בריקוד יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ובתוך כך הבעירו הנאצים את [[בית הכנסת]] ויצאה נשמתם של כל השוהים בתוכו. | על תיאור רגע פטירתם מסופר, שהנאצים העמידו יהודים רבים על מנת שיחזו במראה שריפת [[בית הכנסת]] עם היהודים הנמצאים בתוכו. ובתוך [[בית הכנסת]] נאספו כל גדולי החסידים, והחסיד הרב יצחק גורביץ', הוציא את ה[[ספר תורה]] מ[[ארון הקודש]] ואמר: {{ציטוטון|אנו זוכים לקיים מצות [[מסירות נפש]] על קידוש השם ועלינו להיות בשמחה}} ופרץ בריקוד יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ובתוך כך הבעירו הנאצים את [[בית הכנסת]] ויצאה נשמתם של כל השוהים בתוכו.{{הערת שוליים|נחום שמריה ששונקין, '''זכרונותי''', עמ' 228.}} | ||
בשנת [[תש"ה]] | לעדות ר' [[יהודה לייב גרונר]], בשנת [[תש"ה]], בהגיע אל [[אדמו"ר הריי"צ]] מכתב אשר אופן פטירתם תואר בו בפרוטרוט, התעלף הרבי מרוב צערו. בשל כך הפסיקו להעביר לרבי ידיעות מעציבות.{{הערת שוליים|[[ישראל אלפנביין]], '''יראת ה' אוצרו''', עמ' 280-281.}} | ||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
גרסה מ־20:13, 13 במאי 2019
הרב רפאל הכהן (תרמ"ט - תש"א) מחשובי רבני חב"ד בדור שלפני השואה. היה נקרא בפי אנ"ש - ולא רק אנשי עירו: "ר' רפאל דער רב" (הרב).[דרוש מקור]
ביוגרפיה
נולד בשנת תרמ"ט בגרמנוביץ' (פלך וילנא גליל דיסנא), לאביו הרב שניאור זלמן חיים הכהן מקריסלבה[דרושה הבהרה].
למד בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, וגם כמה שנים אצל הרב מענדל חן מניעזין, וקיבל ממנו סמיכה לרבנות.
שנות רבנותו הראשונות
כהונת הרבנות הראשונה שלו היתה באסוועט (פלך ויטבסק) - החל משנת תרע"א - כממלא מקומו של חותנו הרב יואל דוידסון, שנפטר כעבור תקופה קצרה. חתונתו עם מרת שרה וקבלת הרבנות, באו כאחד.
כעבור זמן לא ארוך קיבל את הרבנות בשצעדרין ושם כיהן במשך עשר שנים.
בשנת תרפ"ב נבחר לרבה של נעוועל, למלא את מקומו של הרב יחזקאל פייביש ניימרק[1].
היתה זו התקופה הקשה שלאחרי המהפכה והתחלת הרדיפות על הדת, והרב רפאל המשיך להתעסק בהחזקת היהדות בעירו וגם בסביבתה.
בהמשך נאלץ לברוח מנעוול, ועסק בהרבצת תורה בישיבות חב"ד המחתרתיות.
בתשרי תרצ"ד הצליח לצאת מרוסיא ללטביא, וכבר בתחילת טבת יצר עמו אדמו"ר הריי"צ - שכבר היה אז בוורשא - קשר מכתבים, וביקש לשמוע ממנו אודות מצב החסידים ברוסיה[2].
רב בריגא
באדר ב' תרצ"ה נבחר הרב רפאל על-ידי פרנסי ריגא לכהן במישרת מורה הוראה, וכרבם של החסידים.
בשנת תרח"ץ ערך הר"ר רפאל לדפוס את הקונטרס "אמונה וזכירה", ואדמו"ר הריי"צ כתב לו מכתב "הסכמה": כללות הענין אמת ויציב, וראוי לבוא בדפוס.
במכתב אל הרב יצחק הלוי הורביץ ("ר' איטשע מתמיד"), מחודש כסלו תש"א, כתב אדמו"ר הריי"צ שמכתבים רבים אליו ואל מחותנו [הרב רפאל] אבדו ולא הגיעו לייעדם.
ביאורים שכתב
בחוברות "התמים" שהופיעו באותן שנים - במדור "שערי חסידות" - נתפרסמו כמה ביאורים מפרי עטו של הרב רפאל הכהן, וכולם דברי חסידות המבוססים על ה'נגלה' וההלכה; בגליון תמוז תרצ"ו וניסן תרצ"ז, ביאור במאמר דא"ח, ובגליון כסלו תרח"ץ - ביאור במדריגת ה"בינוני" וגדרי התשובה. המאמר האחרון לא נשלם, ונרשם בסופו "המשך יבוא". אך הופעת "התמים" נפסקה, בעלות הכורת על יהדות אירופה, והרב רפאל הכהן בתוכם.
רציחתו על ידי הנאצים
בי' בכסלו תש"ב עשו הנאצים אקציה והובילו את רוב היהודים לבית הכנסת בריגא ולאחמ"כ העלו את בית הכנסת באש עם כל הנמצאים בתוכו. בקבוצה זו נרצחו גם החסידים: הרב אליהו חיים אלטהויז, הרב יצחק הורביץ, הרב יחזקאל פייגין והשו"ב הרב מרדכי חפץ, כשספרי תורה בידיהם, ב"רייסע מניין".
על תיאור רגע פטירתם מסופר, שהנאצים העמידו יהודים רבים על מנת שיחזו במראה שריפת בית הכנסת עם היהודים הנמצאים בתוכו. ובתוך בית הכנסת נאספו כל גדולי החסידים, והחסיד הרב יצחק גורביץ', הוציא את הספר תורה מארון הקודש ואמר: "אנו זוכים לקיים מצות מסירות נפש על קידוש השם ועלינו להיות בשמחה" ופרץ בריקוד יחד עם הרב יחזקאל פייגין, ובתוך כך הבעירו הנאצים את בית הכנסת ויצאה נשמתם של כל השוהים בתוכו.[3]
לעדות ר' יהודה לייב גרונר, בשנת תש"ה, בהגיע אל אדמו"ר הריי"צ מכתב אשר אופן פטירתם תואר בו בפרוטרוט, התעלף הרבי מרוב צערו. בשל כך הפסיקו להעביר לרבי ידיעות מעציבות.[4]
הערות שוליים
- ↑ ר' רפאל והרב מוועליז נותרו אחרונים מבין המועמדים הרבים, ואדמו"ר הריי"צ בחר את ר' רפאל.
- ↑ אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ, חלק יא, עמוד תיג.
- ↑ נחום שמריה ששונקין, זכרונותי, עמ' 228.
- ↑ ישראל אלפנביין, יראת ה' אוצרו, עמ' 280-281.