סעודת שור הבר והלווייתן

סעודת שור הבר והלווייתן זה אחד מחזונות הגאולה המתאר התגוששות בין בעלי חיים ענקיים בשם לווייתן ושור הבר, שתסתיים במותם של השניים ובאכילתם על-ידי בני ישראל.

דעות הראשונים

חכמינו הראשונים מציגים גישות שונות בעניין האם מדובר במציאות אמיתית או רק במשל ודימוי לתהליך רוחני.

הרמב"ם כותב כי זהו חזון רוחני: "הטובה, שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים... [ו]חכמים קראו לה דרך משל... סעודה". הביטוי 'סעודה' אינו אלא דימוי ההנאה שתהיה לנשמות הצדיקים מהרוחניות – להנאה גופנית מאכילה.

הראב"ד (רבי אברהם בר דויד) משיג על פרשנות זו וכותב: "ואם זו היא הסעודה – אין כאן כוס של ברכה!". כלומר: בתלמוד מסופר על 'כוס (יין) של ברכה' שיישא מי שיברך את ברכת המזון בסעודת הלווייתן ושור-הבר, ואילו הסעודה היא רק מושג רוחני – על מה בדיוק יברכו ברכת המזון?

בזוהר מופיעות שתי הגישות גם יחד. מצד אחד נאמר, כי "היין המשומר" שיישתה בסעודה האמורה – "אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם . . ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא". דברים דומים גם מופיעים על שור-הבר והלווייתן. אך מצד שני, נאמר שם בהמשך הדברים, כי אכן תתקיים סעודה גשמית ממש.

התיווך של אדמו"ר שליט"א

לאמתו של דבר, אומר הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – אין כל מחלוקת בדבר, וגם הרמב"ם סבור שתהיה זו סעודה פיזית. וכפי שכותב הרמב"ן: "ואמת שמענו, שהרב הגדול [הרמב"ם] מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן".

אלא שיחד עם זאת, תוביל הסעודה את המשתתפים בה לדרגות קדושה גבוהות: בשור הבר ובלווייתן טמונים ניצוצות קדושה נשגבים, שכאשר ייספגו בנשמות הסועדים – הם יעלו את הנשמות אל מדרגות נעלות, אותן מכנה הרמב"ם: "השכר שאין שכר למעלה ממנו".

מקורות

ויקרא רבה, פרשה יג. פסחים קיט, ב. זוהר, חלק א, דף קלה, א. זוהר חדש, ויצא, דף כח, ב. משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ח, הלכות ג, ד. איגרת ההתנצלות לרמב"ן על מורה-נבוכים. ספר הליקוטים לאדמו"ר 'צמח-צדק', ערך 'לווייתן'. איגרות קודש לרבי מליובאוויטש, כרך ב עמודים עו-עז.