אין עצם מסתיר על עצמו: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 22: שורה 22:
   
   
;השפעת הרב על ידי משל
;השפעת הרב על ידי משל
משל הרב והתלמיד מובא (לראשונה?) במאמרי אדמו"ר האמצעי ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15932&st=&pgnum=361 שמות חלק ב עמוד תערג])
כמשל לעניין זה מובא משל מרב הממשיל משל לתלמידו אשר למרות שהמשל הוא עניין נמוך ושונה מהשכל וכלפי התלמיד הוא העלם וריחוק מהשכל - שהרי אינו מקבל את הסברה בפשיטותה, כלפי הרב אין במשל שום הסתר על האור השכל ובמשל עצמו מאיר כל שכל הרב.


כ[[משל]] והמחשה לטענה זו מובא ב[[תורת החסידות]] משל מהשפעת [[שכל]] מ[[רב]] ל[[תלמיד]]. משל זה מובא לראשונה במאמרי ה[[אדמו"ר האמצעי]] (ספר [[מאמרי אדמו"ר האמצעי]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15932&st=&pgnum=361 שמות חלק ב עמוד תערג]) משל שהורחב והתבאר על ידי [[רבותינו נשיאנו]] במאמריהם במשך הדורות.
שכשהרב הוא חכם גדול ורוצה להשפיע שכל מקבל שכלי שכלו קטנים בערך שכלו של הרב, שבהכרח מחוייב המשפיע לצמצם שכלו וחכמתו ושלא יתגלה רק השכל ששיך לערך התלמיד, וישפיע לו רק קיצור השכל ו[[הארה]] חיצונית שלפי ערך המקבל. מלבד זאת, לעתים עליו להעלים את השכל במשל, אשר מהותו של המשל הוא זר לשכל והסברה אותם רוצה הרב להשפיע, והרי הוא כ[[לבוש]] לשכל שהלבוש הוא דבר זר מהלובש, אלא שמתאים אליו ומדוד לפי מדתו, כן הוא גם במשל ונמשל, שהמשל הוא דבר זר משכל והשכלת הרב אלא שהוא עוסק בעניינים השייכים לעולמו של התלמיד ומכיוון שהוא מכוון לתוכן הנמשל יבין התלמיד על ידו את הנמשל.
המורם מכך, שבעת שעוסקים הרב והתלמיד בשכל המקוצר או בפרטי המשל, עצם שכלו של הרב וסברותיו נעלמים ומוסתרים, וסברותיו המופשטות של הרב אינם גלויים. אולם הסתר זה אינו אמתי שהרי כלפי הרב אין לומר שהסברות נמחקו מידיעתו, אלא נהפוך הוא כל פרט בשכל המקוצר אותו משפיע הרב וכן כל פרט במשל מאיר בו אצל הרב בגילוי כל עומק השכל שיש לו לרב במוח זכרונו.
ויתירה מכך שכל התוכן של ההתעלמות של שכל הרב והבאתו בצמצום במשל הוא בכדי שבסופו של דבר השפעת הרב תגיע ותושפע למקומות נמוכים יותר בשכל התלמיד הנמוך והקטן.
וכן הוא גם בהשפעה האלוקית בעולמות, אשר למרות ההסתרה והצמצום שבהשפעה לצורך התאמה והתלבשות בנבראים הסתרה זו היא רק מצד הנבראים אולם מצד הבורא (הרב) בכל פרט בבריאה מאיר שורשה האלוקי וחיותה כפי שהיא מצידו לפני צמצומה.{{הערה|שם=תרנ"ז|1=[[הרבי הרש"ב]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31674&st=&pgnum=55 ספר המאמרים תרנ"ז עמוד מח ואילך].}}{{הערה|שם=תרס"ה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31680&st=&pgnum=190&hilite= ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפב ואילך.]}}
לאמתו של דבר, כשמדובר ברב ותלמיד במשל סוף סוף ישנו צמצום בעת הכנת הרב להשפיע שבאמצעות צמצום השכל על יד הרב נמצא שכל ששיך למקבל, ורק שלאחר מכן מפני שבמוח זכרונו של הרב מאיר השכל בכל עמקו לכן גם בפרטים הקצרים אין הצמצום ומאיר בהם מצד הרב כל השכל. משאין כן במשל גם בעת הצמצום עצמו אין בכך שום הסתר על הבורא מצד הבורא כי כל מטרת הצמצום הוא רק ביחס לאור ששיך לנבראים שהוא לא ירגיש את האו הבלי גבול ומצד הבורא תמיד הוא היה נבדל מהאור הבלי גבול ולכן גם בעת הצמצום עצמו הוא אינו צמצום ביחס לבורא.{{הערה|שם=תרס"ה}}{{הערה|הרבי, מאמר גדול יהיה תשכ"ב (ספר המאמרים מלוקט ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/12/118.htm מהדורה חדשה - חלק ד עמוד 118]).}} 
;לימוד אותיות המסכת
;לימוד אותיות המסכת
תקדים ומעין משל זה מובא בלקו"ת במאמר "להבין מה שכתוב באוצרות חיים" אות ה' בה מבאר ממשל חכם החוזר על אותויות המסכת אם כי אינו חוזר על עומקיו, כלפי הרב עצמו מאיר כל העומק והסברות באותיות אלו.
תקדים ומעין משל זה מובא בלקו"ת במאמר "להבין מה שכתוב באוצרות חיים" אות ה' בה מבאר ממשל חכם החוזר על אותויות המסכת אם כי אינו חוזר על עומקיו, כלפי הרב עצמו מאיר כל העומק והסברות באותיות אלו.
;כיסוי הראש
;כיסוי הראש
כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו{{הערה|אורח חיים סימן צא סעי ד.}}: "הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי '''לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו''' אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל.." כלומר, היות והמטרה בכיסוי הראש הוא מעין הכנעה שהאדם מסתיר את גופו{{מקור}} אין בכיסוי זה משום כיסוי שהרי הוא עצמו נשאר גלוי שזהו אותו הגוף. משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שמהות שניהם הוא אותו העצם.{{הערה| ת"ר מ"ג, וידעת נ"ז.}}
כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו{{הערה|אורח חיים סימן צא סעי ד.}}: "הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי '''לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו''' אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל.." כלומר, היות ותוכנו של כיסוי הראש הוא הסתרת מציאותו אין בכוחו להסתיר את מציאותו על ידי גופו שלו עצמו{{הערה|ראה ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפב בתילת העמוד.}} משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שהמהות של שניהם הוא אותו העצם.{{הערה|מאמרי האדמו"ר הרש"ב: "ת"ר נר חנוכה", תרמ. "וידעת היום", תרנ. "ראה קראתי בשם בצלאל" תרס"ה.}}


==ראו גם==
==ראו גם==

גרסה מ־13:09, 6 בנובמבר 2016

אין עצם מסתיר על עצמו הוא טענה לוגית המובא בחסידות כהסבר לכך שהצמצום שפעל שם אלוקים אינו מעלים על עצמותו ויתירה מכך שגם אינו מעלים על אור אין סוף, וכל פעולתו הוא רק להעלים על האור ביחס לנבראים. טענה זו מובאת כהסבר לתוכן הפסוק[1] "כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים". ומבארת כי היות ושם אלקים מאוחד עם שם הויה, לכן אין בכוחו להעלים עליו מהטענה כי "אין עצם מסתיר על עצמו".

מקור

מקורו הראשון של טענה כלשונה הוא במאמר שאמר האדמו"ר הזקן:

"ואמנם יובן למשכיל דלגבי עצמותו ית׳ אין בחינת מגן המבדיל דשם אלקים הבדלה והעלם אמתי, מאחר שהוא עצמו המעלים ומבדיל כו׳ ועיקר ענין ההבדלה וההעלמה הוא רק לנבראים בלבד כדי שיתקיימו במציאות יש ודבר כנ״ל, אבל לא לגבי עצמותו. וזהו שאמר דקמיה כחשכה כאורה כו׳ וכמו שנתבאר במקום אחר. וזהו "כִּי הוי׳ הוּא הָאֱלֹקים" ית' דהבדלה דשם אלקים מתיחד בעצמותו ית׳ בתכלית היחוד ולזאת "אֵין עוֹד" (המשך הפסוק) שאין הנבראים תופסים מקום כלל, אפילו בדרך בחינת עוד ודבר טפל.."

וכעין הדברים מובא בתורת חיים לאדמו"ר האמצעי (שמות חלק ב, עמוד שה, א): "ומאחר שהוא בעצמו ית' עשה בחינת המגן ונרתק זה דשם אלקי' כדי שיהי' בריאה בעל גבול כו' אם כן אין זה הגבלה וצמצום כלל לגבי עצמותו רק למקבלים לבד כדי שיהיו במציאות יש וגבול כו'. ואדרבה שם אלקים זה מתייחד בעצמות א"ס ב"ה כמו שם הוי' קודם הבריאה שהיה הוא ושמו בלבד ממש, גם עתה אחר הצמצום דשם אלקים הרי אין עוד זולתו ית' הגם שכבר נברא העולם וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. והיינו מפני היחוד דשם הוי' ואלקי' בתכלית היחוד מאחר שמכח א[חד] דאח"פ שניהם מכח אחד יצאו ביחוד גמור ואינ[ן] ב' הפכים כלל לגבי עצמותו ית' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי בין קודם הבריאה שהיה הוא ושמו בלבד, כך אחר הבריאה הוא ושמו כו' שאין שם אלקי' מצמצם כלל וד"ל.."

ביאור התאחדות של הוי' ואלקים בעצמותו ראה במאמרי אדמור האמצעי דברים ואולי שייך לכאן.

תוכן הטענה

תוכנה של הטענה היא; שכשההסתרה על העצם באה מהעצם עצמו אין בכחה של הסתרה להסתיר הסתר אמתי על העצם. לפי שהסתר והגבלה אמתיים הם כשהמעלים והמסתיר הוא דבר הזולת ולא העצם עצמו. וסיבת הדבר (הוא כי כשהעלם בא ממנו עצמו הרי ברגע אחד יכול לבטלו ואם כן אינו אמתי[דרוש מקור], וההסבר האמתי יותר) הוא שגם בשעת ההסתר אין כאן כלל הסתר ומאיר בו בגילוי.[דרושה הבהרה]

בביאור העניין בפרטיות ישנם ספרי החסידות שני מהלכים כלליים:

  • התאחדות שני הקווים מצד שורשם בעצמות - מכיוון שבעצמות כלולים שני הכוחות, שההעדר ההגבלה של העצם מחייב שיהיו לו ב' הכוחות "שכשם שישנו כח בבלתי בעל גבול כך ישנו כח בגבול"[דרוש מקור: עבודת הקודש..]. ממילא כשהם כלולים בו עניינם ומהותם של שני הכוחות הוא לא הציור שלהם המבדיל אותם זה מזה, אלא נרגש בהם מהותם שהם כוחות העצמות, לכן אינם מנגדים זה לזה. משום שמהות שניהם אחד - כוחות של העצמות, שנרגש בכח הגילוי שמהותו הוא כח העצם, וכך נרגש גם בכח ההעלם שהוא כח העצמות.
  • התאחדות שני הקוים מצד מטרת הצמצום - מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקו"ת אות ה אף כי שלא במפורש ממש)

אופן הא' (התאחדותם בשורשם בעצמות) אינו מספק. היות והתאחדות הכוחות בעצם אינו מחייב שגם כשהתנועות יבואו בהתגלות הם יהיו מאוחדים, שהרי למרות שמצד העצם מהות שניהם אחד כשבאים בגילוי ומתגלה ציורם הפרטי הם סותרים ומנגדים זה לזה בתכלית, שזו תנועת גילוי (חסד) וזו תנועת העלם וההסתר (גבורה). אולם באופן הב' ההתאחדות של שני התנועות היא גם בהתגלותם, כי ניגודם של שני הקווים מותנה בכך שהם יהיו שני קוים שונים ונפרדים בלי שייכות זה לזה[2]. אולם כשכל תנועת הצמצום באה למטרת גילוי התאחדות הקווים היא גם בהתגלותם, משום שכל תוכן ומהות תנועת הצמצום הוא למטרת וחלק מתנועת הגילוי. אולם מבואר בחסידות[3] שלולי התאחדות שני הקווים מצד שרשם לא היו באים מתאחדים גם בהתגלותם, והתאחדות התנועות בהתגלותם ושילובם זה בזה הוא רק מצד שבשרשם מהותם אחד.

משלים

השפעת הרב על ידי משל

כמשל והמחשה לטענה זו מובא בתורת החסידות משל מהשפעת שכל מרב לתלמיד. משל זה מובא לראשונה במאמרי האדמו"ר האמצעי (ספר מאמרי אדמו"ר האמצעי שמות חלק ב עמוד תערג) משל שהורחב והתבאר על ידי רבותינו נשיאנו במאמריהם במשך הדורות.

שכשהרב הוא חכם גדול ורוצה להשפיע שכל מקבל שכלי שכלו קטנים בערך שכלו של הרב, שבהכרח מחוייב המשפיע לצמצם שכלו וחכמתו ושלא יתגלה רק השכל ששיך לערך התלמיד, וישפיע לו רק קיצור השכל והארה חיצונית שלפי ערך המקבל. מלבד זאת, לעתים עליו להעלים את השכל במשל, אשר מהותו של המשל הוא זר לשכל והסברה אותם רוצה הרב להשפיע, והרי הוא כלבוש לשכל שהלבוש הוא דבר זר מהלובש, אלא שמתאים אליו ומדוד לפי מדתו, כן הוא גם במשל ונמשל, שהמשל הוא דבר זר משכל והשכלת הרב אלא שהוא עוסק בעניינים השייכים לעולמו של התלמיד ומכיוון שהוא מכוון לתוכן הנמשל יבין התלמיד על ידו את הנמשל.

המורם מכך, שבעת שעוסקים הרב והתלמיד בשכל המקוצר או בפרטי המשל, עצם שכלו של הרב וסברותיו נעלמים ומוסתרים, וסברותיו המופשטות של הרב אינם גלויים. אולם הסתר זה אינו אמתי שהרי כלפי הרב אין לומר שהסברות נמחקו מידיעתו, אלא נהפוך הוא כל פרט בשכל המקוצר אותו משפיע הרב וכן כל פרט במשל מאיר בו אצל הרב בגילוי כל עומק השכל שיש לו לרב במוח זכרונו.

ויתירה מכך שכל התוכן של ההתעלמות של שכל הרב והבאתו בצמצום במשל הוא בכדי שבסופו של דבר השפעת הרב תגיע ותושפע למקומות נמוכים יותר בשכל התלמיד הנמוך והקטן.

וכן הוא גם בהשפעה האלוקית בעולמות, אשר למרות ההסתרה והצמצום שבהשפעה לצורך התאמה והתלבשות בנבראים הסתרה זו היא רק מצד הנבראים אולם מצד הבורא (הרב) בכל פרט בבריאה מאיר שורשה האלוקי וחיותה כפי שהיא מצידו לפני צמצומה.[4][5]

לאמתו של דבר, כשמדובר ברב ותלמיד במשל סוף סוף ישנו צמצום בעת הכנת הרב להשפיע שבאמצעות צמצום השכל על יד הרב נמצא שכל ששיך למקבל, ורק שלאחר מכן מפני שבמוח זכרונו של הרב מאיר השכל בכל עמקו לכן גם בפרטים הקצרים אין הצמצום ומאיר בהם מצד הרב כל השכל. משאין כן במשל גם בעת הצמצום עצמו אין בכך שום הסתר על הבורא מצד הבורא כי כל מטרת הצמצום הוא רק ביחס לאור ששיך לנבראים שהוא לא ירגיש את האו הבלי גבול ומצד הבורא תמיד הוא היה נבדל מהאור הבלי גבול ולכן גם בעת הצמצום עצמו הוא אינו צמצום ביחס לבורא.[5][6]

לימוד אותיות המסכת

תקדים ומעין משל זה מובא בלקו"ת במאמר "להבין מה שכתוב באוצרות חיים" אות ה' בה מבאר ממשל חכם החוזר על אותויות המסכת אם כי אינו חוזר על עומקיו, כלפי הרב עצמו מאיר כל העומק והסברות באותיות אלו.

כיסוי הראש

כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו[7]: "הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל.." כלומר, היות ותוכנו של כיסוי הראש הוא הסתרת מציאותו אין בכוחו להסתיר את מציאותו על ידי גופו שלו עצמו[8] משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שהמהות של שניהם הוא אותו העצם.[9]

ראו גם

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: קטגוריות.

הערות שוליים

  1. דברים ד, לט.
  2. כלומר יתכן כי העצם יחליט מטעמים השמורים עמו להעלים עצמו לגמרי ללא שום גילוי (ואז לא יהיה בהעלם גילוי).
  3. ראה מאמר וידעת מסקווה ספר המאמרים תרנ"ז עמוד מח.
  4. הרבי הרש"ב, ספר המאמרים תרנ"ז עמוד מח ואילך.
  5. 5.0 5.1 ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפב ואילך.
  6. הרבי, מאמר גדול יהיה תשכ"ב (ספר המאמרים מלוקט (מהדורה חדשה - חלק ד עמוד 118).
  7. אורח חיים סימן צא סעי ד.
  8. ראה ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפב בתילת העמוד.
  9. מאמרי האדמו"ר הרש"ב: "ת"ר נר חנוכה", תרמ"ג. "וידעת היום", תרנ"ז. "ראה קראתי בשם בצלאל" תרס"ה.