אין עצם מסתיר על עצמו: הבדלים בין גרסאות בדף
(←פתיח) |
|||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
==תוכן הטענה== | ==תוכן הטענה== | ||
תוכנה של הטענה היא; שכשההסתרה על העצם באה מהעצם עצמו אין בכחה של הסתרה להסתיר הסתר אמתי על העצם. לפי שהסתר והגבלה אמתיים הם כשהמעלים והמסתיר הוא דבר הזולת ולא העצם עצמו. וסיבת הדבר (הוא כי כשהעלם בא ממנו עצמו הרי ברגע אחד יכול לבטלו ואם כן אינו אמתי{{מקור}}, וההסבר האמתי יותר) הוא שגם בשעת ההסתר אין כאן כלל הסתר ומאיר בו בגילוי.{{הבהרה|הרחבה והסברה}} | תוכנה של הטענה היא; שכשההסתרה על העצם באה מהעצם עצמו אין בכחה של הסתרה להסתיר הסתר אמתי על העצם. לפי שהסתר והגבלה אמתיים הם כשהמעלים והמסתיר הוא דבר הזולת ולא העצם עצמו. וסיבת הדבר (הוא כי כשהעלם בא ממנו עצמו הרי ברגע אחד יכול לבטלו ואם כן אינו אמתי{{מקור}}, וההסבר האמתי יותר) הוא שגם בשעת ההסתר אין כאן כלל הסתר ומאיר בו בגילוי.{{הבהרה|הרחבה והסברה}} | ||
בביאור העניין בפרטיות ישנם ספרי החסידות שני מהלכים כלליים: | בביאור העניין בפרטיות ישנם ספרי החסידות שני מהלכים כלליים: | ||
| שורה 19: | שורה 17: | ||
* התאחדות שני הקוים מצד '''מטרת הצמצום''' - מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקו"ת אות ה אף כי שלא במפורש ממש) | * התאחדות שני הקוים מצד '''מטרת הצמצום''' - מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקו"ת אות ה אף כי שלא במפורש ממש) | ||
אופן הא' (התאחדותם בשורשם בעצמות) אינו מספק. היות והתאחדות הכוחות בעצם אינו מחייב שגם כשהתנועות יבואו בהתגלות הם יהיו מאוחדים, שהרי למרות שמצד העצם מהות שניהם אחד כשבאים בגילוי ומתגלה ציורם הפרטי הם סותרים ומנגדים זה לזה בתכלית, שזו תנועת גילוי (חסד) וזו תנועת העלם וההסתר (גבורה). אולם באופן הב' ההתאחדות של שני התנועות היא גם בהתגלותם, כי ניגודם של שני הקווים מותנה בכך שהם יהיו שני [[קוים]] שונים ונפרדים בלי שייכות זה לזה{{הערה|כלומר יתכן כי העצם יחליט מטעמים השמורים עמו להעלים עצמו לגמרי ללא שום גילוי (ואז לא יהיה בהעלם גילוי).}}. אולם כשכל תנועת הצמצום באה למטרת גילוי התאחדות הקווים היא גם בהתגלותם, משום שכל תוכן ומהות תנועת הצמצום הוא למטרת וחלק מתנועת הגילוי. אולם מבואר בחסידות{{הערה|1=ראה מאמר וידעת מסקווה [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31674&st=&pgnum=55 ספר המאמרים תרנ"ז עמוד מח].}} שלולי התאחדות שני הקווים מצד שרשם לא היו באים מתאחדים גם בהתגלותם, והתאחדות התנועות בהתגלותם ושילובם זה בזה הוא רק מצד שבשרשם מהותם אחד. | |||
==משלים== | ==משלים== | ||
גרסה מ־12:39, 6 בנובמבר 2016
אין עצם מסתיר על עצמו הוא טענה לוגית המובא בחסידות כהסבר לכך שהצמצום שפעל שם אלוקים אינו מעלים על עצמותו ויתירה מכך שגם אינו מעלים על אור אין סוף, וכל פעולתו הוא רק להעלים על האור ביחס לנבראים. טענה זו מובאת כהסבר לתוכן הפסוק[1] "כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים". ומבארת כי היות ושם אלקים מאוחד עם שם הויה, לכן אין בכוחו להעלים עליו מהטענה כי "אין עצם מסתיר על עצמו".
מקור
מקורו הראשון של טענה כלשונה הוא במאמר שאמר האדמו"ר הזקן:
"ואמנם יובן למשכיל דלגבי עצמותו ית׳ אין בחינת מגן המבדיל דשם אלקים הבדלה והעלם אמתי, מאחר שהוא עצמו המעלים ומבדיל כו׳ ועיקר ענין ההבדלה וההעלמה הוא רק לנבראים בלבד כדי שיתקיימו במציאות יש ודבר כנ״ל, אבל לא לגבי עצמותו. וזהו שאמר דקמיה כחשכה כאורה כו׳ וכמו שנתבאר במקום אחר. וזהו "כִּי הוי׳ הוּא הָאֱלֹקים" ית' דהבדלה דשם אלקים מתיחד בעצמותו ית׳ בתכלית היחוד ולזאת "אֵין עוֹד" (המשך הפסוק) שאין הנבראים תופסים מקום כלל, אפילו בדרך בחינת עוד ודבר טפל.."
וכעין הדברים מובא בתורת חיים לאדמו"ר האמצעי (שמות חלק ב, עמוד שה, א): "ומאחר שהוא בעצמו ית' עשה בחינת המגן ונרתק זה דשם אלקי' כדי שיהי' בריאה בעל גבול כו' אם כן אין זה הגבלה וצמצום כלל לגבי עצמותו רק למקבלים לבד כדי שיהיו במציאות יש וגבול כו'. ואדרבה שם אלקים זה מתייחד בעצמות א"ס ב"ה כמו שם הוי' קודם הבריאה שהיה הוא ושמו בלבד ממש, גם עתה אחר הצמצום דשם אלקים הרי אין עוד זולתו ית' הגם שכבר נברא העולם וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. והיינו מפני היחוד דשם הוי' ואלקי' בתכלית היחוד מאחר שמכח א[חד] דאח"פ שניהם מכח אחד יצאו ביחוד גמור ואינ[ן] ב' הפכים כלל לגבי עצמותו ית' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי בין קודם הבריאה שהיה הוא ושמו בלבד, כך אחר הבריאה הוא ושמו כו' שאין שם אלקי' מצמצם כלל וד"ל.."
ביאור התאחדות של הוי' ואלקים בעצמותו ראה במאמרי אדמור האמצעי דברים ואולי שייך לכאן.
תוכן הטענה
תוכנה של הטענה היא; שכשההסתרה על העצם באה מהעצם עצמו אין בכחה של הסתרה להסתיר הסתר אמתי על העצם. לפי שהסתר והגבלה אמתיים הם כשהמעלים והמסתיר הוא דבר הזולת ולא העצם עצמו. וסיבת הדבר (הוא כי כשהעלם בא ממנו עצמו הרי ברגע אחד יכול לבטלו ואם כן אינו אמתי[דרוש מקור], וההסבר האמתי יותר) הוא שגם בשעת ההסתר אין כאן כלל הסתר ומאיר בו בגילוי.[דרושה הבהרה]
בביאור העניין בפרטיות ישנם ספרי החסידות שני מהלכים כלליים:
- התאחדות שני הקווים מצד שורשם בעצמות - מכיוון שבעצמות כלולים שני הכוחות, שההעדר ההגבלה של העצם מחייב שיהיו לו ב' הכוחות "שכשם שישנו כח בבלתי בעל גבול כך ישנו כח בגבול"[דרוש מקור: עבודת הקודש..]. ממילא כשהם כלולים בו עניינם ומהותם של שני הכוחות הוא לא הציור שלהם המבדיל אותם זה מזה, אלא נרגש בהם מהותם שהם כוחות העצמות, לכן אינם מנגדים זה לזה. משום שמהות שניהם אחד - כוחות של העצמות, שנרגש בכח הגילוי שמהותו הוא כח העצם, וכך נרגש גם בכח ההעלם שהוא כח העצמות.
- התאחדות שני הקוים מצד מטרת הצמצום - מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקו"ת אות ה אף כי שלא במפורש ממש)
אופן הא' (התאחדותם בשורשם בעצמות) אינו מספק. היות והתאחדות הכוחות בעצם אינו מחייב שגם כשהתנועות יבואו בהתגלות הם יהיו מאוחדים, שהרי למרות שמצד העצם מהות שניהם אחד כשבאים בגילוי ומתגלה ציורם הפרטי הם סותרים ומנגדים זה לזה בתכלית, שזו תנועת גילוי (חסד) וזו תנועת העלם וההסתר (גבורה). אולם באופן הב' ההתאחדות של שני התנועות היא גם בהתגלותם, כי ניגודם של שני הקווים מותנה בכך שהם יהיו שני קוים שונים ונפרדים בלי שייכות זה לזה[2]. אולם כשכל תנועת הצמצום באה למטרת גילוי התאחדות הקווים היא גם בהתגלותם, משום שכל תוכן ומהות תנועת הצמצום הוא למטרת וחלק מתנועת הגילוי. אולם מבואר בחסידות[3] שלולי התאחדות שני הקווים מצד שרשם לא היו באים מתאחדים גם בהתגלותם, והתאחדות התנועות בהתגלותם ושילובם זה בזה הוא רק מצד שבשרשם מהותם אחד.
משלים
- השפעת הרב על ידי משל
משל הרב והתלמיד מובא (לראשונה?) במאמרי אדמו"ר האמצעי (שמות חלק ב עמוד תערג) כמשל לעניין זה מובא משל מרב הממשיל משל לתלמידו אשר למרות שהמשל הוא עניין נמוך ושונה מהשכל וכלפי התלמיד הוא העלם וריחוק מהשכל - שהרי אינו מקבל את הסברה בפשיטותה, כלפי הרב אין במשל שום הסתר על האור השכל ובמשל עצמו מאיר כל שכל הרב.
- לימוד אותיות המסכת
תקדים ומעין משל זה מובא בלקו"ת במאמר "להבין מה שכתוב באוצרות חיים" אות ה' בה מבאר ממשל חכם החוזר על אותויות המסכת אם כי אינו חוזר על עומקיו, כלפי הרב עצמו מאיר כל העומק והסברות באותיות אלו.
- כיסוי הראש
כותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו[4]: "הנחת ידו על ראשו אינה חשובה כיסויי לפי שהיד והראש גוף אחד הן ואין הגוף יכול לכסות את עצמו אבל אם אחר מניח ידו על ראשו יש להקל.." כלומר, היות והמטרה בכיסוי הראש הוא מעין הכנעה שהאדם מסתיר את גופו[דרוש מקור] אין בכיסוי זה משום כיסוי שהרי הוא עצמו נשאר גלוי שזהו אותו הגוף. משל זה מבאר את ההתאחדות של הכוחות כפי שהם מצד העצם שאין בכוחם להעלים זה על זה לפי שמהות שניהם הוא אותו העצם.[5]