אין עצם מסתיר על עצמו: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 18: | שורה 18: | ||
* בכללות יש להבחין בשלשה ביאורים | * בכללות יש להבחין בשלשה ביאורים | ||
#העצמות למעלה מהעלם וגילוי | #העצמות למעלה מהעלם וגילוי | ||
#מכיוון שהעצמות הוא הוא כח המצמצם לכן אינו מגבילו | #מכיוון שהעצמות הוא הוא כח המצמצם לכן אינו מגבילו (הגבלה עצמית?) (כן משמע בנר חנוכה מ"ג ובמאמרים המובאים לעיל) | ||
#מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. | #מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקו"ת אות ה אף כי שלא במפורש ממש) | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
גרסה מ־14:50, 3 בנובמבר 2016
אין עצם מסתיר על עצמו הוא כלל לוגי המובא בחסידות כהסבר לקביעה שהצמצום שפעל שם אלוקים אינו מעלים על עצמותו ויתירה מכך שגם אינו מעלים על אור אין סוף, וכל פעולתו הוא רק להעלים על האור ביחס לנבראים. טענה זו מבאת כהסבר לתוכן הפסוק[1] "כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים" שהיותו של שם אלקים מאוחד עם שם הויה אין בכוחו להעלים עליו מהטענה שאין עצם מסתיר על עצמו.
מקורות בהם משמע שהעניין הוא מצד התייחדותו עם העצמות, שניהם כח הבלי גבול של עצמותו, והעצמות לא נעשה מוגבל ח"ו משום הכי
מקורו הראשון של טענה זו היא בספר מאמרי אדמו"ר הזקן (תקס"ד עמוד סה) "ואמנם יובן למשכיל דלגבי עצמותו ית׳ אין בחינת מגן המבדיל דשם אלקים הבדלה והעלם אמתי, מאחר שהוא עצמו המעלים ומבדיל כו׳ ועיקר ענין ההבדלה וההעלמה הוא רק לנבראים בלבד כדי שיתקיימו במציאות יש ודבר כנ״ל, אבל לא לגבי עצמותו. וזהו שאמר דקמיה כחשכה כאורה כו׳ וכמו שנתבאר במקום אחר. וזהו "כִּי הוי׳ הוּא הָאֱלֹקים" ית' דהבדלה דשם אלקים מתיחד בעצמותו ית׳ בתכלית היחוד ולזאת "אֵין עוֹד" (המשך הפסוק) שאין הנבראים תופסים מקום כלל, אפילו בדרך בחינת עוד ודבר טפל.."
וכעין הדברים מובא בתורת חיים לאדמו"ר האמצעי (שמות חלק ב, עמוד שה, א): "ומאחר שהוא בעצמו ית' עשה בחי' המגן ונרתק זה דשם אלקי' כדי שיהי' בריאה בע"ג כו' א"כ אין זה הגבלה וצמצום כלל לגבי עצמותו רק למקבלים לבד כדי שיהי' במציאות יש וגבול כו'. ואדרבה שם אלקים זה מתייחד בעצמות א"ס ב"ה כמו שם הוי' קודם הבריאה שהי' הוא ושמו בלבד ממש גם עתה אחר הצמצום דשם אלקים הרי אין עוד זולתו ית' הגם שכבר נברא העולם וכמ"ש בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד28. והיינו מפני היחוד דשם הוי' ואלקי' בתכלית היחוד מאחר שמכח א[חד] דאח"פ שניהם מכח א'29 יצאו ביחוד גמור ואינ[ן] ב' הפכים כלל לגבי עצמותו ית' וכמ"ש אני הוי' לא שניתי30 בין קודם הבריאה שהי' הוא ושמו בלבד, כך אחר הבריאה הוא ושמו כו' שאין שם אלקי' מצמצם כלל וד"ל.."
ביאור התאחדות של הוי' ואלקים בעצמותו ראה במאמרי אדמור האמצעי דברים ואולי שייך לכאן.
משל הרב
כמשל לעניין זה מובא משל מרב הממשיל משל לתלמידו אשר למרות שהמשל הוא עניין נמוך ושונה מהשכל וכלפי התלמיד הוא העלם וריחוק מהשכל - שהרי אינו מקבל את הסברה בפשיטותה, כלפי הרב אין במשל שום הסתר על האור השכל ובמשל עצמו מאיר כל שכל הרב.
תקדים ומעין משל זה מובא בלקו"ת במאמר "להבין מה שכתוב באוצרות חיים" אות ה' בה מבאר ממשל חכם החוזר על אותויות המסכת אם כי אינו חוזר על עומקיו, כלפי הרב עצמו מאיר כל העומק והסברות באותיות אלו.
משל הרב והתלמיד מובא (לראשונה?) במאמרי אדמו"ר האמצעי (שמות חלק ב עמוד תערג)
- בכללות יש להבחין בשלשה ביאורים
- העצמות למעלה מהעלם וגילוי
- מכיוון שהעצמות הוא הוא כח המצמצם לכן אינו מגבילו (הגבלה עצמית?) (כן משמע בנר חנוכה מ"ג ובמאמרים המובאים לעיל)
- מכיוון שהצמצום הוא חלק מתהליך הגילוי לכן אינו מעלים על הגילוי ובו ומצד המתגלה הוא נמצא בו בגילוי גם כשמתעלם מהמקבל. (כמדומה שכן הוא מהלך הדברים בוידעת מוסקווה, וכן הוא המשמעות במאמר להבין בלקו"ת אות ה אף כי שלא במפורש ממש)
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ דברים ד, לט.