צמצומים שלפני צמצום הראשון

עניינם: המשכת האור

עניינם של צמצום אלו הוא המצאת האור מהתכללותו בעצמות להיות בגדר מציאות אור. ולכן בפרטיות יש בה ריבוי דרגות, מהמשכתה מהעצמות ממש ולאחר מכן ירידה אחרי ירידה עד ירידתה להיות בחינת אור הממלא את מקום החלל. ירידות אלו הן באמצעות עניין הצמצום דווקא, לפי שכל יציאה והמשכת אור ממקורו היא על ידי צמצום והעכבה של מקור האור. ויתירה מכך, בהמשכת האור האלוקי שהמשכתו הוא ברצון ולא בדרך הכרח כאור השמש, שהצמצום הקודם להמשכת האור גדול יותר, לפי שעצם עניין הרצון הוא צמצום והעכבה, והרצון הוא אותם אותיות המרכיבות את המילה צינור שעניינו צמצום והגבלה.

פרטי הדרגות

ובפרטיות כמה דרגות בצמצום זה:

• המצאת האור מהעצמות - תחילת מציאות האור הוא כלול בעצמות ממש. ושם הוא אינו בבחינת מציאות כלל ולמעלה אפילו מעניין היכולת גם כן, וזאת מכיוון שהעצמות מובדל מכל עניין, וכל העניינים (יכולת, מאור, אור) שבו הם בו בהשוואה ממש, ומציאותם הם מציאות אחת עם העצמות, לכן המשכת האור מהאור הכלול בהעצמות ממש להיות בבחינת יכולת הוא בהכרח על ידי "צמצום מבהיל".

• ירידות באור גופא - לאחרי ירידה זו ישנה הירידה וצמצום שמה"יכולת" להיות בגדר "אור כלול במאור". ("אור הכלול במאור" הוא למטה מה"יכולת", לפי שה"יכולת" עניינה היכולת להאיר ושלא להאיר בהשוואה, משאין כן "מאור" מבטא את היכולת כפי שהיא "מצוירת" כבר ביכולת להאיר שהרי זה כל עניין המאור להאיר.) ולאחר מכן ירידה וצמצום מאור כלול (שגם אור הכלול במאור עדיין אינו "מציאות אור") להיות בגדר מציאות אור. ובאור גופה ישנם כמה ירידות וצמצמים, עד לירידה וצמצום האחרון שלפני צמצום הראשון, שעניינו הירידה באור להיות בערך העולמות ממש. (שאף שאור זה הוא לפני הצמצום ומזה עצמו מוכח שהוא מובדל מהעולמות שלכן הוכרח להיות צמצום לצורך עמידת העולמות, עצם העניין שהאור סותר לעולמות, זה גופא מורה על שייכותו לעולמות ושיש לו איזשהו ערך אליהם שלכן הוא סתירה למציאותם ואינו מובדל מהם בתכלית).

צמצומים אלו הם השורש שלפני צמצום הראשון (עיגול) לצמצום בבחינת מרובע שלאחרי הצמצום, ומצד זה הם עצמם גם מכונים צמצום בבחינת מרובע. היות ועניינם אחד - המשכת האור. בעוד הצמצום שבבחינת עיגול עניינו סילוק האור והעלמו, צמצום בבחינת מרובע עניינו המשכת האור מהתכללותו במקור האור להיות "אור מתגלה" שזהו עניין צמצום עולם המלבוש לאחרי הצמצום, וזה גם עניין הצמצומים שלפני צמצום הראשון המשכת האור ממקורו.

הכרחה רק מצד חידוש תורת החסידות והקבלה

ההכרח בצמצומים אלו היא רק לפי הקבלה של תורת הקבלה ותורת החסידות שהמשכת כל העניינים - מדרגה הראשונה שבאור ועד להארה שבעולם הזה - הם בסדר השתלשלות.

דווקא המשכה שבדרך עילה ועלול - שהאור היה כלול תחילה בעצם שלמעלה מהאור, ונמשך לאחר מכן להיות בגילוי, מחייב צמצום. משום שכל המשכת אור בא על ידי צמצום. משאין כן אילו האור היה מתהווה מהעצמות יש מאין כהתהוות היש, לא היה מוכרח עניין הצמצום כלל.

מצד זה שעצמותו אינו מוגדר בשום גדר המשכת האור ממנו יכולה להיות בדרך התהוות - יש מאין כמציאות היש (ולא עילה ועלול), ורק לפי שכך קיבל רבנו הזקן, שרק היש הגשמי הוא לבדו נברא מהעצמות בדרך יש מאין, וכל שאר הגילויים משתלשלים בדרך עילה ועלול, ממילא בהכרח שיש רבוי צמצומים עד לצמצום הראשון שעל ידה היא המשכת דרגה הראשונה שבאור מהאור הכלול בעצמותו.