דומם צומח חי מדבר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – " נשמה " ב־" נשמה ") |
|||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
ארבע דרגות דצח"מ הם כנגד הספירות. ש[[דומם]] הוא כנגד ספירת ה[[מלכות]], [[צומח]] הוא כנגד ה[[מידות]], [[חי]] הוא כנגד ספירת [[בינה]], ו[[מדבר]] הוא כנגד ספירת ה[[חכמה]]. | ארבע דרגות דצח"מ הם כנגד הספירות. ש[[דומם]] הוא כנגד ספירת ה[[מלכות]], [[צומח]] הוא כנגד ה[[מידות]], [[חי]] הוא כנגד ספירת [[בינה]], ו[[מדבר]] הוא כנגד ספירת ה[[חכמה]]. | ||
דומם הוא כנגד ספירת המלכות, שמלכות ענינה הוא [[אותיות]] והם בבחינת דומם. | דומם הוא כנגד ספירת המלכות, שמלכות ענינה הוא[[אותיות]] והם בבחינת דומם. | ||
דרגת ה[[צומח]] היא כנגד ה[[מידות]], שאף הם צומחות וגדלות על ידי ה[[מוחין]], ויש בהם קטנות וגדלות. | דרגת ה[[צומח]] היא כנגד ה[[מידות]], שאף הם צומחות וגדלות על ידי ה[[מוחין]], ויש בהם קטנות וגדלות. | ||
גרסה מ־23:45, 15 ביולי 2016
דומם צומח חי מדבר (ר"ת: דצח"מ) הם ארבע דרגות כלליות בנבראים. שכללות הנבראים בעולמות מתחלקים לארבע דרגות אלו, הן בנבראים הגשמיים, והן ברוחניות.
מבואר כי ארבע דרגות אלו נחלקות זו מזו בדרגת החיות שבהם. שהחיות בדומם היא המועטת ביותר, ובצומח החיות היא רבה יותר, ויותר מזה בחי, ויותר מזה במדבר.
החילוק שבין חי למדבר יובן שבחינת החי קרובה לבחינת הצומח, מה שכאין במדבר. שבדרגת החי, אף על פי שיש לה נפש חיונית המחיה אותה, הרי שנפש זו יצאה יחד עם הגוף, כמו שיצא הצומח, שהחומר והצורה יצאו שניהם כאחד לפי שקרובים הם. מה שאין כן בבחינת המדבר, שהגוף שלו התהווה מהארץ בבחינת דומם, ואחר כך נתלבשה בו נפש מלמעלה.
במשכן ובמקדש
מבואר כי המשכן היה בנוי מן הדרגות השונות דצח"מ. שקרקע המשכן הייתה מדומם, והקרשים היו מצומח, והיריעות היו מחי. אבל במקדש הכל היה מדומם.
כנגד הספירות
ארבע דרגות דצח"מ הם כנגד הספירות. שדומם הוא כנגד ספירת המלכות, צומח הוא כנגד המידות, חי הוא כנגד ספירת בינה, ומדבר הוא כנגד ספירת החכמה.
דומם הוא כנגד ספירת המלכות, שמלכות ענינה הואאותיות והם בבחינת דומם.
דרגת הצומח היא כנגד המידות, שאף הם צומחות וגדלות על ידי המוחין, ויש בהם קטנות וגדלות.
דרגת החי היא כנגד ספירת הבינה.
הדרגות
דומם
דומם מתייחס לכל החפצים הקיימים בעולם שהינם דוממים. בתורת החסידות מבואר מעלת הדומם בכך שלפי הכלל הידוע שכל הגבוה יותר נופל נמוך יותר, ממילא הדומם, שהוא הדרגה הכי נמוכה, שורשו גבוה עוד יותר מהמדבר, לכן הצומח, חי, ומדבר ניזונים מהדומם.
עולם העשיה נקרא בשם דומם, שגם החיות הרוחנית של עולם העשיה נקרא בשם גשמיות מאחר שהוא כח להחיות את הגשמיות, וכמאמר חז"ל: "אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה", ולכן גם הכח הרוחני של עולם העשיה בכללו נקרא בשם דומם.
צומח
צומח מתייחס לכל הצומח הקיים בעולם. מין הצומח הוא כנגד עולם היצירה.
חי
חי מתייחס לכל היצורים החיים הקיימים בעולם, שאינם מדברים בשפת בני האדם (חיות, בהמות ועופות). המין החי הוא כנגד עולם הבריאה.
מדבר
מְדַבֵּר מתייחס לכלל המין האנושי. מעלת מין המדבר על מין החי הוא שהולך בקומה זקופה, היינו שהראש (מוחין) הוא למעלה מהלב (מידות), ולכן אצלו שייך ענין של "מוח שליט על הלב", מה שאין כן בבהמה שהמוחין כפופים למידות.
כמו כן מפני שהאדם הולך בקומה זקופה, ביכולתו לראות את השמים, היינו להבין ולהרגיש את מעלת הרוחניות על הגשמיות.
מעלתו של המדבר - האדם, נגזרת גם משמו - מלשון "אדמה לעליון", היינו שהאדם דומה ומשתלשל מבחינת אדם העליון, ומעלתו ושלימותו האמיתית היא בהתכללות והתבטלות לאלוקות.
בספר הכוזרי מבואר כי קיימת דרגא נוספת בסוג המדבר, וההפרדה הזאת הינה הפרדה אלוקית. עניין זה מבואר בהרחבה בתורת החסידות, המבארת את מעלתו של היהודי בכך שיש לו (בנוסף לנפשו הבהמית, גם) נשמה אלוקית, בשונה מהגויים להם יש רק נשמה בהמית.