פתח אליהו

'פתח אליהו' הוא כינויו של קטע זוהר המצוי בתחילת ההקדמה השניה של תיקוני זוהר, הפותח במילים אלו. בקטע זה פותח אליהו לפני רבי שמעון בר יוחאי וחבורתו, ואומר דברי שבח לפני הקדוש ברוך הוא.

'פתח אליהו' בסידור

על פי נוסח עדות המזרח נאמר 'פתח אליהו' בכל יום לפני תפילת שחרית ותפילת מנחה. על פי שולחן ערוך אדמו"ר הזקן נאמר 'פתח אליהו' לפני מנחה של יום שישי בלבד.

ביאורים בחסידות

ב'פתח אליהו' נידונו עניינים עיקריים ביסודות הקבלה, ורבו הפירושים על קטע זה. אדמו"ר הזקן אמר מאמרים הפותחים בדיבור המתחיל 'פתח אליהו', ואחד מהם נדפס בסידור עם דא"ח. א"אקרא

לשון פתח אליהו

"פתח אליהו ואמר, רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן, אנת הוא עלאה על כל עלאין, סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפקת עשר תקונין, וקרינן לון עשר ספירן, לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין, ועלמין דאתגליין, ובהון אתכסיאת (נ"א אתכסייא) מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון, ומייחד לון, ובגין דאנת מלגאו, כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר, אתחשיב ליה כאלו אפריש בך:

ואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן, חד אריך וחד קצר וחד בינוני, ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך, לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא, לבושין תקינת לון, דמנייהו פרחין נשמתין לבני (נ"א דבני) נשא, וכמה גופין תקינת לון, דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון, ואתקריאו בתקונא דא, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, תפארת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות ברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה: חכמה מוחא איהו מחשבה מלגאו, בינה לבא ובה הלב מבין, ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינ"ו, כתר עליון איהו כתר מלכות, ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית, ואיהו קרקפתא דתפלי, (נ"א קרקפתא דלא מנח תפלי), מלגאו איהו יו"ד ק"א וא"ו ק"א, דאיהו ארח אצילות, איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי (נ"א ואנפוי), כמיא דאשקי לאילנא, ואתרבי בההוא שקיו:

רבון העולמים, אנת הוא עלת העלות, סבת הסבות, דאשקי לאילנא בההוא נביעו, וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא, דאיהו חיים לגופא, ובך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר, ובראת שמיא וארעא, ואפקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכביא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן (ועשבין) וחיוון ועופין ונונין ובני נשא, לאשתמודעא בהון עלאין, ואיך יתנהגון בהון עלאין ותתאין, ואיך אשתמודעאן מעלאי מתתאי, ולית דידע בך כלל ובר מנך לית יחידא (ס"א יחודא) בעלאי ותתאי, ואנת אשתמודע אדון על כלא, וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע, ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע, דאנת הוא ממלא כל שמהן, ואנת הוא שלימו דכלהו, וכד אנת תסתלק מינהון, אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא:

אנת חכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא, לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא, ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי, דאינון צדק ומשפט, כפום עובדיהון דבני נשא, דין איהו גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא קדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית, כלא לאחזאה איך אתנהיג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין, ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות כלל:"

ביאור

מבואר בחסידות כי בדרך כלל נחלקו שלושת המאמרים שבפתח אליהו על דרך שלושת הדרגות עקודים נקודים ברודים שהוא בכללות ענין של נקודה ספירה פרצוף או נקודה קו שטח.

שבמאמר הראשון דיבר בבחינת התיקון של עולם הברודים בהתלבשות האורות בכלים דוקא שהוא ציור אדם כענין רמ"ח איברים דמלכא, וזהו חסד דרועא כו' עד חכ' מוחא אור בכלי דוקא כו' ועל כן הזכיר חו"ב וכתר לבסוף כנ"ל.

ובמאמר השני מ"ש אנת הוא עה"ע כו' מדבר בחינת הקו וחוט שנקרא קו המדה כנ"ל דאשקי לאילנא בתוס' אורות ומוחין כו' ובמדה ומשקל דכל יח"ע בעילאי ותתאי כו' ושהוא ממלא כל שמהן כו'

במאמר השלישי אנת חכים כו' מדבר בבחינת העקודים בכללו' זהו בחינת הרשימו דנקודה שנשאר אחר הצמצום הראשון שלפני הקו"ח הנקרא קו כו' וכמו בחינת הנקודה שאין בה גם בחינת המשכה כללית וכל שכן פרטות כלל רק כלול בה בבחינת ההעלם כל הע"ס שהן בהעלם בעצמות אין סוף הנקרא ע"ס הגנוזות בעצמות כשלהבת הקשורה בגחלת כנ"ל שאינו עדיין בבחינת מקור המשכות האורות דע"ס מן ההעלם לגילוי כלל וזהו שא' אנת הוא חכים פי' אנת ממש שהוא עצמות המאציל ולא הזכיר כאן בשם עה"ע סה"ס דאשקי כו' (ולא הזכיר כאן לבחינת כתר כי זהו בחינת הנקודה שכלול בה בהעלם חו"ב ומדות כו' שהוא כלי א' שעקודים בה הכל)

קישורים חיצוניים

• "פתח אליהו" - מתוך אתר מאור החסידות.