שניאור זלמן דוכמן: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "</REF>" ב־"}}") |
מ (החלפת טקסט – "אדמו"ר הריי"צ " ב־"אדמו"ר הריי"צ ") |
||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
את סיפוריו כתב בספרו "[[לשמע אוזן]]", שנדפס בשנת [[תשכ"ג]] ובו [[סיפורי חסידים]] ששמע מחסידים בדורות עברו. | את סיפוריו כתב בספרו "[[לשמע אוזן]]", שנדפס בשנת [[תשכ"ג]] ובו [[סיפורי חסידים]] ששמע מחסידים בדורות עברו. | ||
אדמו"ר הריי"צ החשיב מאוד את סיפוריו, ובמכתב כותב לו [[הרבי]] בשם חותנו אדמו"ר הריי"צ: בבקשה לשלוח לו מהנדפס על ידו כו' לזכות בזה את הרבים. | [[אדמו"ר הריי"צ]] החשיב מאוד את סיפוריו, ובמכתב כותב לו [[הרבי]] בשם חותנו אדמו"ר הריי"צ: בבקשה לשלוח לו מהנדפס על ידו כו' לזכות בזה את הרבים. | ||
בסיום המכתב כותב הרבי: כבודו חותם את עצמו, נכד [[יצחק אייזיק אפשטיין|הרמ"י מהאמעל]]. ולכן מטובו לשלוח מזכרונותיו מה שיודע על דבר זקנו וגם אחי זקנו, כי זה מכבר רצון כ"ק מו"ח הרבי לקבץ הידיעות על דבר זקני החסידים, ובטח במשך הזמן יהיה בזה גם כן זכות הרבים.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/3/414&search=%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8+%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F+%D7%93%D7%95%D7%9B%D7%9E%D7%9F אגרות קודש].}} | בסיום המכתב כותב הרבי: כבודו חותם את עצמו, נכד [[יצחק אייזיק אפשטיין|הרמ"י מהאמעל]]. ולכן מטובו לשלוח מזכרונותיו מה שיודע על דבר זקנו וגם אחי זקנו, כי זה מכבר רצון כ"ק מו"ח הרבי לקבץ הידיעות על דבר זקני החסידים, ובטח במשך הזמן יהיה בזה גם כן זכות הרבים.{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/3/414&search=%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8+%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F+%D7%93%D7%95%D7%9B%D7%9E%D7%9F אגרות קודש].}} | ||
גרסה מ־09:46, 17 ביוני 2016
החסיד רבי שניאור זלמן הלוי דוכמן (תרנ"א-תש"ל), היה חסיד מתקופת אדמו"ר הריי"צ שהיה מקורב אליו ביותר, והאריך ימים עד לנשיאותו של הרבי. חיבר את הספר 'לשמע אוזן'.
תולדות חיים
נולד בקיץ תרנ"א בהומיל להוריו מנחם מענדל וחיה פייגא דוכמן.
בגיל 14 נכנס ללמוד בתלמוד תורה שפעל בסמיכות לישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש והמשיך את מסלול לימודיו בישיבות תומכי תמימים עד הגיעו לגיל נישואין, אז התחתן עם רעייתו חיה, בת החסיד ר' לימא מינקוביץ'.
לאחר התיישבותו בברוקלין הרב דוכמן קיבל הוראות מהרבי לנסוע לקהילות מבודדות בארצות הברית בכדי לעורר את התושבים לקיום התורה והמצוות, שם סיפר ר' זלמן מסיפוריו שפעלו רושם רב על השומעים.
את סיפוריו כתב בספרו "לשמע אוזן", שנדפס בשנת תשכ"ג ובו סיפורי חסידים ששמע מחסידים בדורות עברו.
אדמו"ר הריי"צ החשיב מאוד את סיפוריו, ובמכתב כותב לו הרבי בשם חותנו אדמו"ר הריי"צ: בבקשה לשלוח לו מהנדפס על ידו כו' לזכות בזה את הרבים.
בסיום המכתב כותב הרבי: כבודו חותם את עצמו, נכד הרמ"י מהאמעל. ולכן מטובו לשלוח מזכרונותיו מה שיודע על דבר זקנו וגם אחי זקנו, כי זה מכבר רצון כ"ק מו"ח הרבי לקבץ הידיעות על דבר זקני החסידים, ובטח במשך הזמן יהיה בזה גם כן זכות הרבים.[1]
בזמן מאסר אדמו"ר הריי"צ, נתן לו הרבי לשמור חלק מכתבי היד.[2]
לקריאה נוספת
- יוסף אשכנזי, אוצר החסידים - אישיותם ומשנתם החסידית של משפיעי חב"ד בניו-יורק, בהוצאת חזק, תשע"ג
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ אגרות קודש.
- ↑ ראה שם הערות "כמדומה".