משתמש:Chabadnik/ארגז חול

מחנה ישראל

המסמך הרשמי של ייסוד חברת "מחנה ישראל". מסמך זה הוא מהיחידים בהם מתנוססות חתימותיהם של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ וכ"ק אדמו"ר מה"מ, זה לצד זה.

להלן הנוסח המלא של המסמך, בתירגום חופשי מאנגלית.

תעודת חברה של "מחנה ישראל" בהתאם לחוקי חברות: אנו, החתומים מטה, בכוונה לייסד חברה בהתאם לכל תנאי החוק של מדינת ניו-יורק, ומאשרים: ראשית: ששם החברה יהיה "מחנה ישראל, בע"מ". שנית: אלה המטרות שלשם כך אנחנו מייסדים את החברה: - לחזק את האמונה ויהדות התורה בין היהודים. - ליצור תנועה בקהילה היהודית למען תשובה וחזרה אל ה', תנועה שתחזק לימוד ושמירת התורה והוראותיה, שתלמד שהצרות המתרחשות על העם היהודי באחרונה מצביעות על התקופה שלפני ביאת המשיח, כפי שאמרו נביאינו בתורה. - לעזור ליהודים ברוחניות ובגשמיות, לשמור על זכויותיהם של יהודים, ולהגן על אינטרסים של יהודים (רוחניים וגשמיים כאחד). - לארגן נשים יהודיות בתוך מחלקה מיוחדת של "מחנה ישראל". - לחזק שמירת השבת, ולארגן לשם כך מחלקה מיוחדת של החברה. - לעבוד לטובתם של חיילים יהודיים (ברוחניות ובגשמיות), ולספק להם ספרים, אוכל כשר, וכו'. - לארגן מנינים וקהילות לתפילה, קבוצות ללימוד, ושיעורי ערב, לחזק היהדות בין צעירים ומבוגרים. - לתמוך ולסייע (ברוחניות ובגשמיות) לבתי-ספר ומוסדות יהודיים המתנהלים לפי רוח המסורת היהודית. - לעשות כל המאמצים הדרושים לבצע את כל הכוונות והמטרות של חברה זו; להוציא לאור עלונים, ספרים וכו', ושאר סוגי ספרות, להפיץ האידיאלים של "מחנה ישראל" בכל מקום; לייסד סניפים של "מחנה ישראל" בכל הקהילות היהודיות. שלישית: האיזור בו תפעל החברה "מחנה ישראל" הוא, בעיקר, מדינת ניו-יורק, אך אין להגביל את פעולותיה לתוך אזור מסויים. רביעית: משרדה של חברה זו יהיה ב"קינגס קאונטי", בעיר ובמדינה של ניו-יורק. חמישית: שמספר מנהליה לא יעלה על שלושים ואחד, אך יש מינימום של חמש. שישית: שמות וכתובות של המנהלים עד לפגישה השנתית הראשונה:

     שמות	   	                    כתובות

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ 770 איסטערן פארקוויי, ברוקלין, נ.י. כ"ק אדמו"ר מה"מ 346 ניו-יורק אווניו, ברוקלין, נ.י. הרב אליהו סימפסאן 1546 46 סטריט, ברוקלין, נ.י. הרב חיים קאניקאוו 81 דבוויס סטריט, ברוקלין, נ.י. הרב מקס (מ"מ) קונין 160 ווסט 95 סטריט, ניו-יורק סיטי. הרב מרדכי חדקוב 882 פרק פלייס, ברוקלין הרב יוסף גורדון 254 איסט 49 סטריט, ברוקלין, נ.י. נורמן (חיים) ליברמן 160 ווסט 95 סטריט, ניו-יורק סיטי. אברהם פאפאק 485 ברוקלין אווניו, ברוקלין, נ.י. שביעי: שכל החותמים למטה הם מבוגרים: שלפחות 3q2 מהם אזרחים של ארצות הברית; שלפחות אחד מהם תושב מדינת ניו-יורק; ושלפחות אחד המנהלים גם אזרח ארצות הברית וגם תושב ניו-יורק. אנחנו, החתומים למטה, עדים היום, ב-31 של חודש מאי, בשנת 1943, לתעודה זו. חי"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ חי"ק כ"ק אדמו"ר מה"מ הרב אלי' סימפסאן הרב חיים קניקאוו הרב מנחם מענדל קונין הרב מרדכי א. חדקוב הרב יוסף גורדון חיים ליברמן אברהם פאפק

כל מיני

#הפניה

מדיה ויקי:Viewcount דף זה נצפה $1 פעמים.

<ref>בראשית א', א'</ref>.

<references/>

ראשי תיבות לפתיחה

• תניא כא., שעהיחוה"א ב., אגרת הקודש יט., סה"מ תרצ"ט 203, לקו"ש חי"ז 1, ח"ו 15,

רשימת ערים בהם הייתה ישיבת תות"ל בפולין. בנדקוב, גלובוקה בה שימש כמשפיע הר"י מנדלבוים, וכמנהל הרב בן ציון מיצטפליג. וילנה בה המשגיח הי' הרה"ת שנ"ז מינדלין, וכמשפיעים שימשו הרבנים אלי' גיטלין, מרדכי לייב גרוסבוים והרב יעקב הוכמן. ישיבה זו התקיימה גם בתחילת שלטון הנאצים ימ"ש בגטו. וישקוב, חטשינוב, חמלניק, את ישיבה זו ייסד הרה"ת יטוסף גאלדשטיים בשנת תרפ"ט. פנצוב, בה יסד את הישיבה הרה"ת משה אהרן מרגל בשנת תר"צ, ושימשו כחבי הוועד הרבנים נפתלי הערץ אלטמן ואלטר פיסאק חלם את ישיבה זו ניהלו הרבנים מוסטפייגל בן ציון ויעקב יצחק רוזנבוים. קולשיק. גיטו ברדם, כשאת הישיבה ניהל הרב יוסף גאלדשטיין בשנים תש"א-תש"ב. רוב ככל ישיבות אלו האחרונות, שמשו כסניפים לישיבה המרכזית בווארשא, ולאחר שסיימו את לימודיהם שם, עברו לווארשא.

כך יש גם להזכיר כאן את הקבוצה הקטנה שלמדה בקויבישאוו, בחדשים אייר-סיוון תרח"צ.

סיפר25 החסיד ר’ מיכאל דבורקין, ששמע מהרב דוב-וואלף מיקטרינוסלב:

את הניגון המכונה בשם “דער ז’עבינער קאפ” שלח החסיד המפורסם ר’ פסח ממלסטובקה במתנה אל רבי הלל מפאריטש, ומעשה שהיה כך היה:

החסיד ר’ פסח ממלסטובקה היה פעם בליובאוויטש אצל אדמו”ר הצמח צדק. באותה שעה היה שם אברך מבוברויסק שהגיע בפעם הראשונה לליובאוויטש, ושניהם הזדמנו לפונדק אחד.

כשנודע לר’ פסח שהאברך מגיע מבוברויסק, מקום מגוריו של ר’ הלל, אמר לו ר’ פסח: אני אלמד אותך ניגון ואתה תמסור אותו לר’ הלל בתור מתנה ממני. ור’ פסח לימד אותו את הניגון הזה.

כשהאברך שב לביתו לבוברויסק, לא הרהיב עוז בנפשו ללכת לביתו של ר’ הלל, שהיה רב העיר, והיה מפורסם בחסידותו ובצדקותו, רק כדי ללמד אותו את הניגון. לא ארכו הימים והאברך הזדמן לסעודת ברית-מילה של אחד החסידים. גם ר’ הלל היה שם והיסב בראש השולחן. האברך הזה ישב מרחוק, יחד עם חבריו האברכים הצעירים, והם התחילו לנגן ניגונים חסידיים. בתוך כך נזכר אותו אברך בניגון שלימד אותו ר’ פסח ממלסטובקה וסיפר לחבריו על כל המאורע. האברכים שישבו לידו הודיעו מיד לר’ הלל שיש פה אברך שהגיע מליובאוויטש ויש לו שליחות אליו מאת ר’ פסח. ר’ הלל הורה לו שיתקרב אליו וינגן את הניגון לפניו, וכך הוא עשה. כשסיים האברך לנגן את הניגון, אמר ר’ הלל: “דער ניגון איז געמרכט מיט קאפ” [=הניגון הזה עשוי עם ראש].

ר’ הלל התחיל לחשוב מה לעשות עם הניגון הזה, כי מנהגו של ר’ הלל היה שאת שלושת הניגונים שהיה מנגן בסיום תפילת נעילה ביום הכיפורים, היה מנגן אחר כך בבואו לליובאוויטש, לפני אמירת דא”ח של כ”ק אדמו”ר הצמח צדק. ומאחר שזה כבר היה לאחר חג הסוכות, וכבר היו לו שלושה ניגונים מוכנים, היה במבוכה ולא ידע מה לעשות עם הניגון הזה. ואמר ר’ הלל: “את הניגון הראשון כבר אי אפשר לשנות. לנגן את הניגון החדש בתור ניגון שני - אין זה מכבודו של ר’ פסח’קע. ולכן, ננגן זאת בתור הניגון השלישי, שמנגנים לפני אמירת החסידות.

יששכר-דוב הכהן טורנהיים

בכל ספרי הקודש של בעל ה"עבודת יששכר", אשר יצאו בשמונה מהדורות ב-20 השנים האחרונות, מופיעים בעמוד הראשון, תחת הכותרת "תודה גלויה", השורות הבאות: "הנה כאשר הו"כ [=הוד כבוד] קדושת אדמו"ר דליובאוויטש שליט"א הפציר בי כמה פעמים ולזכות את הרבים להוציא הספר הזה לאור וע"פ פקודתו אשר אמץ אותי מאז והוזיל מכיסו סכום הגון לאפשר את הדפסת ספרן של צדיקים הריני ממלא בקשת כ"ק תוה"ר שליט"א בדחילו ורחימו. וה' יאריך ימיו בשיבה טובה ויזכה לנהג את עדתו קהל חסידיו וכל עמינו אחינו בני ישראל לקראת משיח צדקנו במהרה בימינו א"ס [=אמן סלה]". כך החלו להתפרסם החל משנת ה'תשל"ה ספריו של הרה"ק רבי יששכר-דב-בעריש הכהן טורנהיים, בעל ה"עבודת יששכר" מוולברוז' זצוק"ל, שבימיו הזהיר את שמיה של יהדות פולין המעטירה. לחסידות לוקווע-וולברוז' שכמעט ונכחדה (כיתר החצרות) בשואה האיומה, הייתה עדנה כאשר נכדם של צדיקי החסידות, הרה"צ רבי צבי הכהן טורנהיים שליט"א, הקים יד ושם לסבותיו, הן בהדפסת ספריהם הקדושים, בהוראתו הברורה של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, והן בייסוד בית-מדרש וכולל אברכים בצפון בני-ברק, שכונה שתושביה אינם דתיים לעת-עתה והאדמו"ר הפיח שם רוח יהדות וחסידות לפני כעשור שנים.

• * *

בפולין החסידית של לפני כ-160 שנה, בלטה דמותו הזוהרת של אבי השושלת לבית וולברוז', הרה"ק רבי יששכר-דוב הכהן טורנהיים, ששמו הלך מקצה העולם ועד סופו כפועל ישועות, סגפן המתענה משבוע לשבוע ותלמיד נאמן של רבותיו הקדושים, האדמורי"ם רבי יששכר-בער מראדושיץ, השרף ממוגלניצא ורבי אליעזר מקוז'ניץ, הנודע בכינויו: "המגיד מקוז'ניץ". בכ"ו כסלו ה'תרכ"ב, לאחר הסתלקות רבו - המגיד מקוז'ניץ, קיבל רבי יששכר-דוב את עול האדמורו"ת לאחר שחסידיו הרבים הפצירו בו עד למאוד. כל גדולי דורו בפולין העריצוהו מאוד. מפורסם הוא שבעל ה"דברי חיים" מצאנז אמר לחסידיו "מי שאינו יכול לנסוע אליי, הנני מייעץ לו שייסע לוולברוז'". 16 שנה הנהיג את עדתו ביד רמה, וביום א' מרחשוון ה'תרל"ח נסתלק לגנזי מרומים. מסופר שיום לפני פטירתו ציווה שיניחו לו תפילין ולפתע החל לומר את סדר העבודה של יום הכיפורים בבכי רב ואז ביקש שיחזירהו חזרה למיטתו, וביום פטירתו רמז שיביאו לפניו חומש דברים ואז החל לומר מהפסוק "מעונה אלוקי קדם" עד "לעיני כל ישראל", הפסוקים העוסקים בפטירת משה רבינו ואז אמר "שמע ישראל" וכך השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה בגיל 76. רבי יששכר-דוב התפרסם בפולין בזכות ספרו "עבודת יששכר" והספר "דברות קודש" משנתו האחרונה עלי אדמות. צעיר בניו של רבי יששכר-בער, הרה"ק רבי עקיבא-מאיר הכהן טורנהיים, המשיך את דרך אביו בעיירה לווקווע שבפולין, והתפרסם בזכות חיבורו על ספר התהילים הנקרא בשם "דברי העם". בהקדמתו לספר כותב רבי עקיבא-מאיר: "אילו היו יודעים אפס קצהו (של אמירת תהילים) עד כמה היו מכוונין לאמרו במתון מלה במלה מפורש היטיב כל הנקודות שבכל אות ואות ואז בוודאי אפילו דלת העם היו מרגישים בליבם אור חיות חדש מהארות קדושות אלוקיות שהתעורר להאיר בתוך ליבותם"... אף הוא כאביו היה נודע כפועל ישועות בקרב הארץ והתפרסם בגדולתו בכל מדינת פולין. המלחמה העולמית הראשונה שפרצה בשנת תרע"ד ואשר גרמה צרות רבות לעם ישראל, הכריעה אותו ובגללה חלה ונפל למשכב. בשנת תרע"ט ביום בדר"ח מרחשוון, יום ההילולא של אביו בעל ה"עבודת יששכר", השיב את נשמתו הטהורה ליוצרה. רבי צבי הכהן טורנהיים שליט"א, האדמו"ר הנוכחי לבית לוקווע וולברוז', הוא נכדו של רבי עקיבא-מאיר זצוק"ל. הוא נולד לפני למעלה משמונים שנה בעיר ביאלא, לאביו ר' יאיר-אלימלך. בהיותו ילד קטן התייתם מאביו ובהיותו בגיל 16 כבר כיהן כראש-ישיבה בעיר לודז'ט שליד שעדליץ, שם הרביץ תורה לעדרים במשך שנים מספר. כשפרצה מלחמת העולם השניה, ניצל בנס מהתופת, לאחר שחצה את הגבול לבריסק שברוסיה הלבנה, אז החל את טלטוליו הרבים שנסתיימו רק בסיום המלחמה הנוראה. גם בבריסק ניצל רבי צבי בנס מגזירותיו של סטאלין הצורר, אשר שלח אלפי אנשים לסיביר הקפואה. רבי צבי היה בין האלפים המיועדים להישלח לסיביר, אולם הוא הפיל את עצמו מהרכבת וכך ניצל פעם שניה ממוות.

את היכרותו הראשונה עם חב"ד עשה רבי צבי בסמרקנד, אליה הגיע במהלך נדודיו. בסמרקנד התחבר עם גדולי חסידי חב"ד ששהו שם בשנות המלחמה, כגון המשפיע ר' ניסן נעמנוב, המשפיע ר' מענדל פוטרפס ועוד. רבי צבי התחבב עליהם והיה לומד איתם חסידות חב"ד. באותה תקופה שרר רעב כבד בסמרקנד, והחסידים דאגו לחלק אוכל ותרופות לכל הנזקקים. פעולה זו, כמו אחוות-אחים ששררה בין החסידים היו להפליא, ואלה שבו את ליבו של רבי צבי. אולם גם בסמרקנד, המשיך לסבול רבי צבי יסורים. היה זה לאחר שיהודי מהשלטון הקומוניסטי "הלשין" וטפל עליו עלילה, בעקבות זאת נשפט לשנת גלות אחת בסיביר, מקום בו אין יום ואין לילה. לאחר שריצה את רוב עונשו, הצליח להשיג אישור מהרופא המקומי, כי אינו כשיר לשבת במקום, וכך ניצל פעם שלישית... רק עם תום מלחמת העולם השניה, נתחוורה לרבי צבי המציאות המרה: כל משפחתו, אחיו ואחיותיו נספו בשואה הנוראה, והוא נותר לבדו, אוד מוצל מאש. הוא החליט לשקם במהירות את חייו, כדי להוכיח לצוררים הארורים כי "עם ישראל חי". הוא נישא לבתו של הרה"ח ר' יוסף-אליעזר מילגרוד מקייב, אשר חתניו נמנו עם חסידי חב"ד, ביניהם - הרה"ח ר' ישראל לייבוב ע"ה, מי ששימש שנים רבות כיו"ר צעירי-אגודת-חב"ד בארצנו הקדושה. לאחר שהצליחו לצאת את מסך הברזל - שוב, בעזרתם הרבה של חסידי חב"ד, דרך מעבר לבוב-למברג - הגיע רבי צבי לפריז, וגם כאן המשיך את קשריו עם חסידי חב"ד. בפריז נתגלה כנואם בחסד עליון והיה מרביץ תורה וחסידות בכל מקום אליו הגיע. כשהיה בפריז נודע לו להפתעתו כי אחיו נותר אף הוא בחיים וכי הוא מתגורר בברזיל. אחיו הזמינו לבוא אצלו לברזיל, אך לרבי צבי הייתה כבר אשרת כניסה (-ויזה) מוכנה לארה"ב והוא התלבט לאן לנסוע? בי"ט שבט תש"ז החליט רבי צבי לפנות לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע ולשאול בעצתו. וכחודש לאחר-מכן, בכ"ח אדר, זכה לקבל מענה מפורט מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בזה הלשון: אל התלמיד החשוב מר צבי שי' טארענהיים. שלום וברכה! במענה על מכתבו מי"ט שבט העבר בוודאי ימצא במחנהו מזקני אנ"ש שי' אשר יוכל בעזה"י ללמוד אצלם תורת החסידות ודרכי החסידות. ההצעה שיסע לבראזיל נכונה היא, ויתחזק ויתאמץ במלוי השליחות המוטלת עליו מההשגחה העליונה בחזוק התורה והיהדות עד בכדי שיוכל להאציל מרוחו גם על סביבתו במדינה שיהיה שם שגם הם יעזרו לו בעבודתו. השי"ת יברכו ויצליחו בכל הצריך לו בגשמיות וברוחניות. רבי צבי שינה כמובן את כל תוכניותיו והחל להתכונן לנסיעתו לברזיל, שם חיכתה לו שליחות מיוחדת במשך עשרות בשנים להפיץ יהדות בעיר ריאו-דה-ז'ינרו. כשהגיע למקום מצא את המקום בבחינת "מדבר" בכל הקשור ליהדות: הרפורמים כבר החלו לכרסם בכל הנוגע ליהדות; היהודים, פליטי השואה, ניסו לברוח בכל דרך מדרך ישראל סבא, וכך ציפתה לו עבודה רבה ומאומצת בנסיונו להחדיר יהדות וחסידות בברזיל של אותם הימים. עם בואו, החליט רבי צבי לייסד במקום ישיבה גדולה בה יוכלו להגות כל היום בתורת ה', זאת בעקבות המצב בריאו-דה-ז'נירו באותה עת אשר גם ב'ישיבות' החרדיות למדו רק שלוש שעות ביום לימודי קודש. על כך הוא זכה לעידוד מכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, אשר במכתב מתאריך "ב' סיון ה'תש"ט" כתב לו בזה הלשון (ראה צילום): ידידי וו"ח אי"א מוה"ר צבי אלימלך שי' במענה על מכתבו מיום ב' לחודש אייר העבר אודות מצב הלימודים בהישיבה של החרדים אשר מתנהגת ת"ל בטוב. אמנם לפי הסדר לומדים רק שלש שעות ובכן ברצונו בעזה"י לסדר מחלקה גבוה מתלמידי הישיבה. בודאי בהתיישבות ובהסכמת מנהל ת"ת יחיו. השי"ת יהי' בעזרם ויצליחו להעמיד תלמידים יראי אלקים ועוסקים בתורה ועבודה ויגדיל תורה ויאדיר. בהמשך המכתב כותב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ: יואיל נא כת"ר להגיד ברכתי לעדת ישראל אשר במחנם הט' וביחוד להעסקנים לסדר בחורים לומדים תורה. בדבר תכנית לימודים וספרי לימוד יעמוד בקישור עם מוסדי ה"מרכז לענייני חינוך. לפני חתימת יד-קדשו, אחרי תיבת "המברכם", הוסיף כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בכתב-ידו הקדושה "בגשמיות וברוחניות". אגב, בחתימת שמו ניכר שכתב את האות יו"ד של שמו "יצחק" בכתב אשורי, כפי שנהג בשנתו האחרונה בחיים חיותו בעלמא-דין. רבי צבי הקים את "אגודת מחזיקי היהדות והאחוה", אשר הוציאה כרוזים ומכתבים שקראו ליהודי המקום להתחזק בשמירת שבת-קודש. הכרוזים הופצו באלפי עותקים ובעיתונות המקומית ובשלל שפות - עברית, אידיש ופורטוגזית, עבור כל היהודים שבאו מגלויות שונות. וכך נאמר בכרוז בין השאר: "אחים יהודים! החליטו בתקיפות לקרוע את מוסרות העבר, קיימו את המצווה "זכור את יום השבת" זו תהיה מצבת הזיכרון וההנצחה היפה ביותר שתציבו לאבותיכם הקדושים. אחרי זכור בא הפסוק "כבד את אביך"; הכבוד הגדול ביותר יהיה כאשר תלכו בדרכי אבותיכם הקדושים ששמרו את השבת במסירות נפש בכל עיירות מושבותיהם, ובבטחון האמינו בהשגחה העליונה לשמור את השבת חרף כל התהפוכות והעריצויות שהיו מנת חלקם. המשיכו גם אתם את שושלת השבת לדורותיכם, ושמירה זו תהיה בפועל ממש לעשות, ולא רק כדי לצאת ידי חובה בזכור בלבד". הכרוז יצא-לאור לראשונה בשנת ה'תשי"ב, ומאז, בכל שנה ושנה מופץ הכרוז בקרב בני ישראל באזור. בכל שבת ושבת היה מתרוצץ בבתי-הכנסת ודורש לפני המתפללים דברי התעוררות, שבעקבותיהם שינו רבים את אורח-חייהם והחלו לשמור תורה ומצוות בפועל ממש. כמו-כן חיזק וביסס את כל המוסדות היהודיים במקום, החל מהתלמוד-תורה דרך בתי-הספר, וכלה בפעילות עם דור הזהב המקומי, להם אירגן שיעורים מידי יום. כשהגיע הבשורה המרה והקשה בשנת תש"י על הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע קרא רבי צבי לתושבי ריאו-דה-ז'נירו להתאסף ביום ה'שלושים' ל"הספד" בבית-הכנסת הגדול "עדת ישראל" (ראה צילום). ואכן, בית-הכנסת היה מלא מפה לפה באלפי יהודי המקום אשר נענו לקריאה ובאו להכיר טובה לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ אשר לזכותו ניתן לזקוף את החדרת היהדות במקום.

הפעם הראשונה שביקר הרה"צ רבי צבי-אלימלך הכהן טורנהיים אצל כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, הייתה בחתונת בנו בכורו, ר' ברוך-אייזיק טורנהיים שי', בשנת תשל"א, אז נכנס לראשונה ל'יחידות' שנמשכה קרוב לשעה (!). בתחילה דיבר עם כ"ק אד"ש מה"מ אודות ענייניו האישיים, הוא ביקש ברכה שיצליח לחנך את כל ילדיו בברזיל לתורה ויראת-שמים ושיצליח לחתן את כולם. "אמרתי לרבי בקשר לחיתון ילדיי", מספר רבי צבי, "איך בעט קלייניקייט" (=אני מבקש 'קטנות'). אך הרבי הגיב: "ס'איז קלייניקייט? ס'איז איינער פון די שווערע זאכן" (=זהו 'קטנות'? זהו אחד הדברים הקשים ביותר!), ואז הרבי הרעיף עליי שפע ברכות, וב"ה חיתנתי את כל ילדיי שיחיו, וזכיתי שחלקם מכהנים כשלוחים של הרבי מלך המשיח". "בהמשך ה'יחידות' הראיתי לרבי את ספרי זקני בעל ה"עבודת יששכר". הרבי לקח לידיו את הספר "עבודת יששכר", דיפדף בו במשך מספר דקות וביקש ממני להדפיס את הספר. בקשה זו חזרה ונשנתה מספר פעמים במשך ה'יחידות'; הרבי לא הירפה ממני וביקש להדפיס דווקא את הספר "עבודת יששכר" למרות שהבאתי עוד מספר ספרים של אבותיי הק'! "את חטאי אני מזכיר היום. למרות שהרבי ביקש ממני ב'יחידות' להדפיס את הספר, לא יצא הדבר אל הפועל, וכך אירע שכאשר הגעתי לארה"ב לאחר למעלה משנה, לרגל חתונת בני ר' חיים-יוסף-אליעזר (כיום, שליח הרבי בברידזשפארט, קאנעטיקעט), ונכנסתי שוב ל'יחידות' אצל הרבי מה"מ, שאל אותי הרבי בתחילת ה'יחידות' "מה עם הספרים?", ולצערי, עניתי לרבי שלא עלה בידי להדפיסם. "הרבי ביקש ממני שוב שאעשה כל שביכולתי כדי שהספרים יראו את אור הדפוס, ולפתע הוציא מכיסו 100 דולר ונתנם לי בתור השתתפות בהדפסת הספרים. לא רציתי בשום אופן לקחת מהרבי; "לרבי צריכים לתת כסף", אמרתי, אך הרבי חייך ואמר "אתה הרי עוד תקח מיהודים כסף, וכי אני אינני יהודי?"... "מיותר לציין שאת מאה הדולרים שהרבי נתן לי בשעתו, אני לוקח איתי לכל מקום. "לאחר אותה 'יחידות', עשינו את כל המאמצים כדי להדפיס את הספר "עבודת יששכר", ובני ר' יאיר-אלימלך נסע לקבל את ברכתו של הרבי להדפסת הספר, וב"ה זכינו מאז להדפיס את הספר בשמונה מהדורות (!) כשהסך הכולל של הספרים שנדפסו הוא כ-000,10 (!) עותקים (זאת מלבד שאר ספרי אבותיי שהודפסו, כגון: "אהל יששכר" ושאר ספרי ליקוטים). "ב'יחידות' זו השניה ביקשתי גם ברכה להצלחה בעבודתי במקום מגוריי, והרבי בירך אותי והתעניין בכל פרט ופרט, וביקש ממני להישאר במקום ולא לעזוב, ואדרבה - לעסוק מה שיותר בהפצת היהדות והחסידות במקום. "ב'יחידות' הבאה זכיתי למסור לרבי את העותק הראשון של הספר "עבודת יששכר" וניכר היה על פניו שהוא נהנה מאוד מכך. "בעקבות ברכת הרבי ועידודו הבלתי-פוסק זכיתי להדפיס את ספרי אבותיי ולהחיות את השושלת הקדושה. אני מרגיש שאני חב את חיי לרבי, אשר תמך בי כל הזמן והעניק לי ולילדיי ברכות עד אין קץ בכל פעם שבאתי אליו ל'יחידויות' במשך כל השנים".

בשנת תשמ"ה עלה רבי צבי לארץ הקודש בברכתו ובהסכמתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א. שלוש שנים לאחר-מכן פתח בית-מדרש ע"ש אבותיו הק' בצפון בני-ברק דווקא, מקום שהיה מנוכר ליהדות, כדי לקרב ישראל לאביהם שבשמים. במקום גם נפתח כולל אברכים - "דיבוק חברים"; רשת ישיבות-ערב ומפעלי חינוך לנוער - "דברי העם"; ומכון לההדרת והוצאת ספרי אבותיו הק' ועוד. הפעם הרביעית שהאדמו"ר מלווקווע-וולברוז', רבי צבי-אלימלך טורנהיים, הגיע לחצרות קדשינו הייתה ביו"ד שבט תש"נ, שנת הארבעים לנשיאות כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א. האדמו"ר השתתף בהתוועדות קודש שנערכה בשבת-קודש, וביום ראשון שלאחריו עבר בחלוקת הדולרים ומסר לרבי את ההוצאה השלישית של הספר "עבודת יששכר" (ראה תמונה). הרבי ברכו ש"יאריך ימים על ממלכתו" ושיצליח להפיץ תורה וחסידות בבית-המדרש שפתח בבני-ברק. מאז בואו של האדמו"ר מלווקע-וולברוז' לארץ-הקודש הוא משתתף קבוע בכל תהלוכות ל"ג בעומר בעיר, בהם מברך האדמו"ר את אלפי הילדים בברכת כהנים, וכן באירועי וכינוסי חסידי חב"ד באה"ק, כמו גם בכינוסי "משיח וגאולה" שהתקיימו בארץ הקודש בשנים האחרונות. כשאנו מדברים עם האדמו"ר אודות הנושא העיקרי - ביאת המשיח והגאולה, אומר האדמו"ר כי היום נוכחים לדעת שביאת המשיח אינה "לוקסוס", מותרות, כפי שחשבו פעם, אלא היא צורך וכורח השעה, כיוון שאין שום פתרון אחר באופק, והפתרון היחיד, הוא - משיח בן-דוד!

תומכי תמימים

ט"ו אדר שני ת"ש - ניו יורק - הרבי הריי"צ עם הגיעו לניו יורק פותח את ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית.

ג' מר חשוון תש"ב - מונטריאל - תשעה תלמידי תומכי תמימים אוטווצק שנמלטו לשנחאי והגיעו לקנדה, פתחו את ישיבת 'תומכי תמימים' במונטריאל.

כסלו תש"ב - פיטסבורג - הישיבה נפתחה על ידי הרב מרדכי אלטיין. לעיר הגיע בשליחות הרבי הריי"צ בחודש כסלו תש"ב, ולאחר מאמצים רבים פתח את הישיבה לקראת פסח. כבר בחודשים הבאים למדו בישיבה 60 תלמידים בשלוש מחלקות. לעזרתו נשלחו עוד תמימים שסייעו לו בעבודתו, ובשלהי קיץ תש"ג מונה הרב שלום פויזנר למנהל קבוע של הישיבה, אותה ניהל במסירות רבה במשך עשרות שנים.

סיוון תש"ב - נוארק - את הישיבה ניהל הרב שלום דובער גורדון. בהקמת הישיבה סייעו הרב דוד שטוקהאמר וחתניו הרב מרדכי מענטליק והרב משה פנחס כץ. חודשיים לאחר הקמת הישיבה, כתב הרבי הריי"צ לרב כץ כי צריכים להכפיל פי שלושה לפחות את מספר תלמידי הישיבה. הרבי מייעץ לו שאגודת הנשים שקיימת בעיר, תערוך התעוררות בין הנשים שישלחו את ילדיהן ל'אחי תמימים'.

בתקופה הבאה, נסע הרב גורדון להקים ישיבה בספרינגפילד, ובינתיים מילאו את מקומו, הרב ישעיה תרשיש, הרב קדיש רומנוב ואחרים.

י"ב תמוז תש"ב - וואוסטער - הישיבה נוסדה בחג הגאולה י"ב תמוז תש"ב. לפני פתיחתה הגיע למקום המנהל המיועד הרב אברהם דוב העכט, מלווה ברב אברהם פריז. לאחר כמה ימים שפעלו במקום, הורה הרבי הריי"צ לגבאי שלו הרב אליהו יאכיל סימפסאן לטלפן אל ר' אברהם פריז, ולהודיעו להישאר במקום עד לחג הגאולה י"ב תמוז, בכדי שבמהלך ההתוועדות יעורר את המשתתפים ליטול חלק באחזקת הישיבה.

עד שלהי קיץ תש"ב ניהל את הישיבה, הרב אברהם דוב העכט, אז הגיע להחליפו אחיו הרב משה יצחק העכט, אחריו בא למקום לתקופה קצרה הרב יהודה צבי פוגלמן (מתלמידי תומכי תמימים המרכזית באותם ימים) לשאת יחד עמו בהנהלת הישיבה.

בשנים הראשונות ניהל את הישיבה הרב משה יצחק העכט, ובשלהי קיץ תש"ו נסע משם לישיבה בניו הייבן, ואילו הרב פוגלמן שהיה כבר בוואוסטער תקופה קצרה שב למקום, ומאז ועד היום במשך למעלה משישים שנה, הוא השליח ומנהל הישיבה בוואוסטער.

כ"ג מנחם אב תש"ג - בופולו - הרב פוגלמן הנזכר לעיל ייסד וניהל את הישיבה בתחילתה. בכ"ג מנחם אב התקיימה אסיפת הייסוד. מספר חודשים חלפו, מניין התלמידים גדל והישיבה נכנסה למבנה חדש. בתקופה הבאה התפתחה הישיבה, והרבנים וחברי ועד הישיבה ביקשו מהרבי הריי"צ לשלוח עוזר לרב פוגלמן. לבסוף התקבל הרב ליפשיץ, מרבני בופולו, כעוזר לעבודת הקודש של הרב פוגלמן. בשלהי קיץ תש"ו נסע משם הרב פוגלמן לנהל את הישיבה בוואוסטער, כנזכר לעיל.

מר-חשוון תש"ד - ראטשעסטער - הנהלתה נמסרה לרב צבי שוסטרמן שהתחתן באותם ימים, ובגלל החתונה, נשלח הרב יצחק דוד גרונר לנהל את הישיבה. ולאחר זמן קצר הגיע הרב שוסטרמן לנהל את הישיבה.

י"ג שבט תש"ד - בוסטון - בחודש אדר תש"ג, נעשה ניסיון להקים ישיבה בבוסטון, אולם מפני מיעוט התלמידים, המסגרת שנפתחה נסגרה לאחר זמן קצר. בי"ג שבט תש"ד נפתחה הישיבה שוב בהנהלת הרב אברהם דב העכט, ובחורף תש"ה כבר היו בישיבה שמונים תלמידים.

ב' אייר תש"ד - פילדלפיה - בב' אייר תש"ד נוסדה ישיבת 'אחי תמימים' בפילדלפיה, בהנהלת הרב יוסף מנחם מענדל טננבוים והרב יצחק דוד גרונר, במקביל הרב שלום צבי שניידערמאן מחשובי רבני חב"ד ומנהל ישיבת אוהל משה בעיר, ביקש שישיבתו תהיה תחת הנהלת 'תומכי תמימים', והצעתו התקבלה. כך, נוצרו בעיר שתי ישיבות תחת 'תומכי תמימים', האחת נקראת 'אחי תמימים' והשניה 'אוהל משה אחי תמימים'.

ראש חודש תמוז תש"ד - ניו הייבן - הרב מרדכי דוב אלטיין ושני עוזריו הרב דובער ליווי והרב זאב שילדקרויט הקימו את הישיבה בניו-הייבן בראש חודש תמוז תש"ד. הלימודים החלו עם עשרות ילדים בבית הכנסת 'בית ישראל'.

בשבתות הבאות היה קידוש שם חב"ד כאשר רוב התלמידים הגיעו להתפלל בבית הכנסת ולראשם כיפות ועליה שם הישיבה החדשה. הם השתתפו במסיבות שבת, וגם בתהלוכה שעברה ברחובות ניו הייבן, ובמהלכה קראו ליהודים לשמור שבת.

בתקופה הבאה חלו שינויים בהנהלת הישיבה, ובקיץ תש"ו נשלח הרב משה יצחק העכט לנהל את הישיבה, אותה ניהל במשך עשרות שנים.

י"ד תמוז תש"ד - ברידזשפארט - בי"ד תמוז תש"ד נפתחה הישיבה, על ידי הרב אלעזר פנחס וויילער, וכעבור זמן קצר הגיע המנהל הקבוע הרב דוד איידלמן, ועמו הרב צבי פעפער. ב"קובץ ליובאוויטש" גיליון ד', מדווח, כי הוקמה ועדה שתסייע לישיבה, ועליה נמנים כל חשובי רבני ברידזשפארט. לאחר זמן נשלח לנהל את הישיבה הרב אהרון פאפאק. ובתום תקופה קצרה הרב פאפאק עזב ואת מקומו מילא הרב ישראל סטאק שניהל את הישיבה עשרות שנים.

אלול תש"ד - שיקגו - לאחר מאמצים רבים, נפתחה בשיקגו ישיבת "אחי תמימים" בקיץ תש"ד בראשות הרב יוסף ויינברג, מתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' באוטווצק שלמד בשנים האחרונות במונטריאל. עם הרב ויינברג הגיעו למקום קבוצת תלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בניו יורק.

ראש הישיבה היה הגאון הרב אברהם מרדכי הערשבערג רב בית הכנסת בני ראובן, נוסח האר"י. בישיבה היו שלוש מחלקות, כאשר ראש הישיבה מסר שיעורים למחלקה הראשונה, בה למדו התמימים מניו יורק וגם תלמידים משיקגו שהיו ברמה מתאימה. במחלקה השנייה מסר שיעורים הרב ויינברג, ואילו במחלקה השלישית הרב מרדכי פישער שלמד בישיבות ליובאוויטש. לקראת שנת הלימודים תש"ו הגיעה לשיקגו קבוצת תמימים נוספת מניו יורק, בכדי לחזק את הישיבה.

י"ח שבט תש"ה - בראנקס - הישיבה נפתחה בבית הכנסת נוסח האר"י ברחוב וושינגטון 1243. מנהל הישיבה היה הרב אלטיין, והר"מ הראשי הרב נתן תאומים. ועדה של חשובי הבעלי בתים בעיר, סייעה בהקמת ואחזקת הישיבה.

חורף תש"ה - ספרינגפילד - הרב שלום דובער גורדון פתח את הישיבה עם עשרה תלמידים בבית אחד מתומכי הישיבה.

כ"ג מנחם אב תש"ה - פראווידענס - הישיבה האחרונה שהוקמה באותה תקופה. הישיבה נפתחה בכ"ג מנחם אב תש"ה, בראשות הרב יצחק דוד גרונר, ובסיועם המסור של הרבנים הגאונים האחים הרב יהושע ווערנער והרב דוד ווערנער.