אדעתא דנפשיה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (החלפת טקסט – "ז"ל" ב־"") |
|||
שורה 1: | שורה 1: | ||
אמרו | אמרו רז"ל: '''{{ציטוטון|מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה עביד}}'''{{הערה|ברכות ס"ד ע"א}} (מלכתחילה, כל מה שעושה האדם - למען עצמו עושה). | ||
בעניין זה שני היבטים - חיובי ושלילי: | בעניין זה שני היבטים - חיובי ושלילי: |
גרסה מ־21:24, 2 בפברואר 2016
אמרו רז"ל: "מעיקרא כי עביד איניש אדעתא דנפשיה עביד"[1] (מלכתחילה, כל מה שעושה האדם - למען עצמו עושה).
בעניין זה שני היבטים - חיובי ושלילי:
ההיבט החיובי
א) כאשר אדם עובד את ה' ומפשפש במעשיו, ואחר כך גם מתקן את הטעון תיקון ושיפור, הנה, אם עושה זאת רק כדי לצאת ידי חובה בפני מאן דהוא - לא יצליח.
אבל אם עובד מתוך אינטרס אישי, מתוך כונה לתקן את עצמו כראוי - אדעתא דנפשיה, בודאי יצליח בעבודתו. וכן אם לומד תורה לשמה[2] - לשם הנשמה, היינו כדי לקשר נפשו לה' על ידי השגת התורה הנקראת מזון לנפש, הנה, בודאי יתעלה בה. וכמו שאמר רב יוסף: "חדאי נפשאי, לך קראי לך תנאי" וכו'
בהיבט זה, הנה המושג אדעתא דנפשיה - חיובי.
ההיבט השלילי
ב) כאשר אדם לומד תורה ועובד את ה' - אדעתא דנפשיה, היינו רק לטובת עצמו - למצוא סיפוק והנאה מלימודו או מעליותיו הרוחניות - כדי להשיג שלימות, ולא למען מילוי הכונה העליונה - לעשות נחת רוח לקב"ה, שנתאוה להיות לו ית' דירה בתחתונים. בהיבט זה - המושג "אדעתא דנפשיה" הוא שלילי.
הערות שוליים
- (חלק מהחומר בערך נלקח מהספר "ערכים בחסידות")