שרה קצנלבויגן

מרת שרה קצנלבויגן הי"ד (ידועה בכינויה "המומע שרה") נולדה ביום כ"ו בתשרי תרנ"א ברודניא, בבית משפחת רסקין החב"דית, לאביה הרב חיים בן ציון ע"ה.

ילדותה ונישואיה

משהחלו רוחות ההשכלה לנשוב בעירם, עברה המשפחה לגור בעיר הולדתו של האב - גיזאטסק, שהיתה עיר גויית מובהקת, מתוך הנחה שדוקא שם יצליחו בחינוך הילדים.

בהיותה בת שמונה עשרה נישאה לחסיד ר'מיכאל קצנלבויגן, מתלמידי ישיבת תומכי תמימים בליובאוויטש. בחודש תשרי שלאחר חתונתם שהה הזוג בבית הורי החתן בליובאוויטש, והכלה זכתה לקירובים מהרבנית שטרנא שרה אשת אדמו"ר הרש"ב.

באחד ממוצאי השבת בשנת תרצ"ח נעצר בעלה ר' מיכאל בביתו שבעיר סטארי-רוסיה, לא הרחק מלנינגרד. יחד עמו נעצרו חסידים רבים רק בשם היותם שומרי מצוות. לאחר מאסרו, ניסו בני המשפחה להתעניין אצל כל אדם שרק יכול אולי לספק להם פיסת מידע על אביהם, אך הרשעים האפילו על פרטי מאסרו, וכך בני המשפחה לא הצליחו להשיג אף פירור מידע על אודות גורלו.

סביר להניח שהוא נרצח יחד עם שאר חבריו הקדושים והטהורים, זמן קצר לאחר היאסרם. גרסא אחרת טוענת כי הובילו אותם למכרות פחם מסוכנים במעמקי האדמה, ושם, בשל התנאים הבלתי אנושיים ששררו במקום, נפחו הקדושים את נשמותיהם הטהורות. ה' יקום דמם.

במלחמת העולם הראשונה

עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד, התגוררו מומע שרה ובני משפחתה בקובנה. בעקבות מאורעות המלחמה העתיקו את מגוריהם לליובאוויטש, שם ניהל חדר מיוחד שנפתח עבור חמשה עשר ילדים שהגיעו מרוסטוב הרחוקה כדי לקבל חינוך יהודי. במקביל עבדה במטבח של ישיבת תומכי תמיכים במקום.

בזמנה הפנוי ניהלה מומע שרה עסקים משגשגים שיספקו את כלכלת הבית.

באותה תקופה עסקה במסירות נפש בהצלת ילדים יהודיים מבתי יתומים סובייטיים.

לכיוון היציאה מרוסיה

ערך מורחב – יציאת רוסיה תש"ו

בחודש תמוז תש"ו, כאשר החלה הנהירה של החסידים לעבר למברג על מנת לצאת את רוסיה, היו בין המהגרים הרבים גם מומע שרה ובני משפחתה. באותה עת הוקם ועד מחתרתי שנודע בכינוי "הוועד" שטיפל בבריחה הגדולה הבלתי חוקית מעמק הבכא. העומדים בראש הוועד היו החסידים המפורסמים הרב יונה כהן הי"ד, הרב חיים דובראבסקי ע"ה, הרב שמריהו ששונקין ע"ה, הרב מנחם מנדל פוטרפס ע"ה, המומע שרה הי"ד ויבדלחט"א הרב לייבל מוצ'קין.

מומע שרה פעלה בעיקר כדי להשיג ממקורות שונים את התעודות הפקטיביות הרבות שנדרשו על מנת להבריח את הגבול הרוסי.

במשך כל תקופת הבריחה סירבה מומע שרה לצאת מרוסיה, באמרה כי בראש ובראשונה ברצונה לדאוג לאחרים ורק לבסוף תצא בעצמה. כך השאירה בידה דרכון אחד, אותו שמרה לעת שתוכל לעזוב אחרונה בלב שקט. לבסוף נתנה את הדרכון האחרון לרבנית חנה, אמו של הרבי. מומע שרה נותרה מאחור.

בו בזמן החלו גלי מאסרים נרחבים, ושני חברי הוועד המארגן ר' יונה כהן ור' מענדל פוטרפס נעצרו בידי הנ.קו.וו.ד. מקומם בראש העסקנות הציבורית הועבר לידי המומע שרה ולעוד אחד מהחסידים.

ואכן, לאחר יציאתן של מאות משפחות מעמק הבכא, החלו אנשי הנ.ק.וו.ד. בחיפושים נרחבים אחריה. תמונתה הופצה בכל תחנות המשטרה ברחבי המדינה. חיפושיהם של הרשעים לא פסקו ולבסוף נשאו פרי.

ההלשנה

היה זה בשנת תש"ו, זמן קצר לאחר מאסרו של בנה ר' שמעון, שנתפס ביחד עם עוד כעשרים מחבריו שעה שניסו לצאת את ברית המועצות בתעודות מזויפות. משפחת קצנלבויגן התגוררה באותה עת בסמרקנד, והמומע שרה נאצלה לרדת למחתרת. לאחר כמה ימים ברחה עם בנה ר' משה לעיר כותאיסי שבגרוזיה. כתוצאה מהלשנה הגיעו הרשעים גם לגרוזיה וערכו בה מספר מעצרים. המומע שרה ובנה המשיכו בנדודיהם, והסתתרו עד שהיה נדמה כי המצב בכותאיסי הוקל, רק אז העזו לשוב אליה.

אך משלין שהכיר היטב את הקהילה החב"דית הלשין עליה.

בליל ל"ג בעומר תש"י, שעה שהמומע שרה שהתה במוסקבה לסידור עסקיה, יצא בנה ר' משה מהתוועדות חסידית במקום, ונפל היישר לידיהם של אנשי הבולשת.

אמו לא ידעה על המאסר ושלחה לו מברק כי היא תגיע ממוסקבה בתאריך מסוים. המברק הגיע לידי הבולשת, והם עצרו אותה כשהגיעה לתחנה.

בסיומו של המשפט נגזר עליה גזר דין מוות. לאחר כחודשיים התקבלה בקשתה והומר גזר דינה בעשרים וחמש שנות מאסר.

באותם ימים הורשתה להפגש עם בנה הצעיר שהיה עצור באותו כלא, אך לא עמדה במראה הקשה של גופו הצנום והרזה, פניו המצומקים והחוורים, לאחר שנה שלמה של ייסורים ומכאובים, רעב וצמא, עינויים קשים ומכות רצח, וקשה היה לאם להכיר את בנה. למראה כל זה החלה לחוש ברע, קיבלה התקף לב קשה והועברה במצב חמור לבית הרפואה.

היה זה ביום ט' בניסן תשי"ב. ה' ייקום דמה.

זכתה מומע שרה כאשר בניה נכדיה וניניה ממשיכים בדרכה בארץ ובעולם.

לקריאה נוספת

• סוערות בדממה - מאת מנחם זיגלבוים.
• הסרט "שרה" - בהפקת טלי אברהמי.