סדר ניגונים

סדר ניגונים ב-770

סדר ניגונים הינו מושג מוכר הוא בעולמה של תומכי תמימים. זהו זמן בו יושבים תלמידי התמימים ומנגנים בצוותא ניגוני חב"ד, מתנתקים קמעה מגשמיות וחומריות העולם ונוסקים כלפי מעלה במסלולי תנועות הניגון. ניתן לקבוע בבירור שסדר זה קיים בכל ישיבה וישיבה בכל העולם כולו.

עת השתפכות נפשות המנגנים

לרוב, זמנו של סדר ניגונים הוא בזמן "רעוא דרעוין" של יום השבת. אז, עם דימדומי חמה, טרם צאת השבת, יישמע קולם של תלמידי התמימים מנגנים מתוך רגש של קדושה ודבקות, ערגה וכיסופים. ה"מכה בפטיש" יהיה כמובן המאמר דא"ח שיחזור אחד התמימים לאחר סדרת הניגונים.

מראה מרגש שתופס כל בחור ומדבר אל ליבו ללא ספק. יעידו בעלי בתים, שנים רבות לאחר צאתם מכתלי הישיבה, שזכרון "סדר ניגונים" לא מש מקרבם למרות ריבוי הזמן שחלף מאז יציאתם לשליחות הפרטית והכללית באחד מארבע כנפות תבל. את השיעורים בנגלה או בחסידות לא מן הנמנע שכבר לא כל-כך זוכרים, אבל התחושה שמילאה את ליבם בעת "רעוא דרעוין" עדיין טרי בזכרונם, כאילו היה זה היום.

יש ישיבות שסדר זה קיים אצלם (אף) בליל שבת, במיוחד בשבתות החורף. לרוב גם אז יחזרו - לאחר שעת הנגינה - מאמר חסידות. הגדילו לעשות ישיבות מסויימות, בהן הוסיפו וקבעו זמן מיוחד באמצע השבוע ללימוד ניגונים, אף הוא בשם "סדר ניגונים" ייקרא. בזמן זה ישבו התלמידים מסביב ל"בעל מנגן" - ילמדו ניגונים חדשים, יחזרו על הישנים וינסו לדייק, עד כדי דיוק מירבי, בכל תו ובכל קמט ("קוועטש").

אז גם יוכלו התלמידים (החפצים לשנן היטב את הניגונים ולזוכרם) - להקליטם ע"ג קלטת ולהאזין לניגונים שוב בחדרם בשעות הפנאי. כל זה בנוסף לניגונים המושרים בעת סעודות השבת ובהתוועדויות הנערכות ביומא דפגרא.

ייסוד סדרי ניגונים

על ייסוד הסדר ניגונים אפשר לראות באגרת של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מיום ט"ו כסלו תר"צ (נדפס באג"ק ח"ב ע' ר"ח ואילך. חלק מהבא לקמן הוא תרגום מאידיש):

"אחרי חג הסוכות בועידה ראשונה של תלמידי ישיבת תומכי תמימים החליטו, כי תלמידי הישיבה ישימו לב להתלמד לנגן ניגוני החסידים. ההחלטה באה לפעולות, וכעבור איזה שבועות הנה נשמע בכל שבת ושבת קודם אמירת המאמר, ובין מנחה למעריב אחר חזרת המאמר, קולם של התלמידים בניגונים מניגונים שונים. כשתי שנים, הנה מזמן לזמן גדלה קבוצת המנגנים, אבל בכל זה לא הי' בזה משטר וסדר הן בידיעת הניגונים על ברור והן באופן נגינתם בהברה ברורה, עד אשר בא התלמיד נתן נטע מפהאר בשנת תרס"ב . . כמה פעמים אמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק, כי נהנה הוא אשר נסדר קבוצת מנגנים בתוככי תלמידי תומכי תמימים, כי כך היא דרכו של הפנימי, אשר כל סדר מסודר אצלו ומה גם ענין הנגינה, אשר הוא אחד ממפתחי החוש והכשרון".

יו"ר סדר ניגונים

כמו בכל קבוצה וארגון ישנו את ה'מנהל' או 'יושב-ראש', כמו-כן גם בסדר ניגונים ישנו את התמים היודע ובקי קצת יותר מחבריו בשבילי הניגונים והוא משמש כמנחה ו'מנצח' על סדר הניגונים. על אחד מהבולטים האלה - ר' נתן נטע מפהרר - כותב אדמו"ר הריי"צ (שם):

"חג השבועות תרס"ב קודם אמירת המאמר הי' פעם הראשונה, אשר התלמיד נתן נטע מפהרר עמד בראש קבוצת המנגנים לנגן בסדר נפלא אשר הכין מראש, מה שהפליא את השומעים וביחוד את הרה"ח הרב ר' יהודה ליב האפמרן, שהי' מנגן גדול.

ביום השני בעת הסעודה נגנו קבוצת התלמידים תחת הנהלתו של התלמיד נתן נטע מפהרר, והוד כ"ק אאמו"ר שבחו על זה אשר נתן עצמו לסדר נגינת הניגונים על בורים".

מינוי יו"ר סדר ניגונים

באופן יוצא דופן מונה החסיד ר' שאול דוב בער זיסלין על-ידי אדמו"ר הרש"ב להיות 'יושב-ראש' סדר ניגונים: "ביום אחרון של פסח כשהזמינו את הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק לאכול עמהם ביחד, הנה אז אמר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק להרה"ח שאול דוב בער זיסלין אשר יהי' המנהל של הניגונים. וצוה לאסוף ביחד כל המנגנים אשר ביכולתם לנגן והוא - רש"ד - יהי' בתור מנהל הסדר. ואמר אז כ"ק אאמו"ר הרה"ק: הניגון הוא ענין יופי, וזה מעורר ("רופט ררויס") את היופי שבנפש, והסדר בהניגון הוא ענין כליל יופי. והמנהל הוא אשר עליו מוטל להחזיק את הקהל ("ער זאל הרלטן דעם עולם") שינגנו בסדר".

ניגונים בליל שבת

וכדרכם של תלמידי התמימים לנצל כל הזדמנות לנגן ניגונים, לא נפקד מקומו של סעודות שבת בהם גם היו מנגנים בין גברא לגברא. וכך מתאר ר' נחום שמריהו ששונקין את הניגונים בליל שבת (בטאון חב"ד חוברת יא ע' לב):

"מדי שבת בשבתו הי' מופיע הרבי בליל שבת קדש בתחילתו והי' אומר מאמר חסידות . . ביום הששי מיד אחרי תפלת מנחה, היו מכינים את המקום, העמידו ארבע שלחנות גדולים וארוכים באמצע האולם לארבע הפאות: מזרח, מערב, צפון ודרום והחלל ביניהם לפי ערך אורך השלחנות. באמצע השלחן העומד לצד צפון, העמידו כסא בשביל הרבי. . כאשר כבר תפס כל אחד את מקומו והחזיק בו לבל ישמט ממנו, אז התחילו המנגנים לנגן. הנגינה היתה רבת הגוונים, היו נגונים של מרירות, נגונים של שמחה, נגונים של געגועים ובדרך כלל כל הנגונים הי' להם "תוך".

הנגונים רוממו את הנפש, הרגישו שיוצאים מחול אל הקדש. ואני שבפעם הראשונה בימי חיי ראיתי מחזה קדוש ונהדר כזה - על כולם, חופפת קדושת השבת, פני כולם מאירים, כולם ברוב חדוה ובנעימות שומעים את הנגונים הלוקחים את הלבבות - נתבטלו אז כל חושי ולא ידעתי אז באיזה עולם הנני נמצא.

. . כששמעו צעדי הרבי מיד הושלך הס, הנגונים נפסקים, פני כולם מסתכלים מזרחה, וכשהופיע - נדמה כי מלאך ה' צבאות הופיע באולם".

סדר ניגונים בליובאוויטש

בנוגע לסדר הניגונים בליובאוויטש מתאר הרב ששונקין:

"גם את השבת קדש בצאתו לוו בנגונים יפים ונלבבים, כי כך הי' המנהג בליובאוויטש. בבית הכנסת בהאולם הקטן היו מתקבצים קבוצת מנגנים אחרי תפלת המנחה של שבת לעת ערב והיו מנגנים נגונים לבביים שונים עד שעה מאוחרת בלילה. כולם הרגישו אז, כי עת רצון היא "שעת רעוא דכל רעוין", כולם הרגישו איך קדושת השבת חופפת עליהם, געגועים נפשיים היו מתעוררים אז לבורא העולמים, הנפש היתה מתרפקת על דודה, כאשר כבר נטו צללי ערב, כאשר כבר הי' מחשיך ובא, אשר בחול אין אתה סובל את החושך ובכל כחך אתה משתדל לגרש את החשך, לא כן הי' בליוברוויטש בשבת קדש לעת ערב, בעת השתפכות נפשות המנגנים, אשר גם נפשות השומעים היו אז נמשכות ומשתפכות עמהם.

או בשעה ההיא כאשר [המשפיע ר'] שילם הי' חוזר את המאמר של הרבי, כאשר כבר ידע אותו בבהירות ובברירות יתירה, ובהברתו הטובה עליו, הי' חוזרו בהטעמה מיוחדת - אז החשך לא החשיך לנו, אז נתקיים בנו הכתוב: כי אשב בחשך אור לי. אדרבה דוקא ברגעים ההם היינו מרגישים בהרגשה יתירה, איך קדושת השבת חופפת עלינו ממש מעין עולם הבא, יושבים ומתענגים, יושבים ונהנים מזיו הקדושה. קשה הדבר לתאר זאת לפני מי שלא הי' מעולם בליובאוויטש באלה הימים, בזמן כאשר זרחה השמש, כאשר האירה החמה בתקפה בגבורתה, בחיי אדוננו ומורנו הגדול הוד קדושת הרש"ב זצוקללה"ה זי"ע.

כאשר עולה על זכרוני הימים ההם, כאשר מצייר אני לי את ההרגש שהרגשנו אז בקדושת השבת, אז אני אומר: "מי יתנני כימי קדם", כי לא היו ימים שרויים בטובה, בעונג נפשי ובקדושה, יותר מאותם הימים. ולכן אז כל אחד מאתנו ברגעי יציאת השבת, חפצה וחשקה נפשו, שהחשך הזה שהוא אור לנו, ימשך וימשך.

אמנם בליובאוויטש היו מאחרים מאד ביציאת השבת אך ורק כאשר הדליקו את הנר, אז הרגישו בליובאוויטש ביותר את קדושת השבת המסתלקת והולכת ממך, כמו שנאמר: "שבת וינפש - כיון ששבת, וי אבדה נפש (ביצה טז.) אוי על הנפש שהלכה לה (רש"י)".

תיאור נוסף של תמים חדש שזה לו הפעם הראשונה שמופיע בסדר ניגונים:

"התמימים בני הישיבה ועמהם החסידים יודעים פרק בשיר וזמרה התחילו לנגן ניגונים חב"דיים בתנועות ערבות ומתוקות המושכות את הנפש והמרננות את הלב. ככה שרו וזמרו ניגון אחר ניגון בהתלהבות והתרגשות הנפש שעה ארוכה. רואה אתה, כי בשירם ובזמרם עולים ומגיעים לידי מצב הנפש מעולה ומיוחד.

הניגונים החב"דיים מיוחדים במינם ויש להם סגולה פרטית. הניגונים החב"דיים מלאים וספוגים ברגש חסידותי, הניגונים האלו מזכירים ומעוררים זכרונות ימי קדם מחיי החסידים הראשונים ששפכו נפשם בתפלה באריכות בתנועת הניגונים האלו. כל ניגון וכל תנועה זוהי נשמה וחיים של "עובד" ידוע, אשר שלב בתנועות הללו כל מהלך נפשו ורגשי לבבו בעבודת הד', וכשמנגנים הניגונים האלה במתינות ובדבקות פועלים הם גם עכשיו התרוממות ועליית הנפש ונעשים על ידם לכלים מזוככים יותר לקבלת תורת מורם ורבם".

קישורים

• ניגוני חב"ד
• ספר הניגונים