סכנה: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
על פי התורה, על האדם לשמור את עצמו מכל '''סכנה''', העלולה לסכן את גופו, עד שאמרו חז"ל: {{חמירא סכנתא מאיסורא}}, כלומר חובה על האדם להזהר מספק סכנה, יותר מאשר עליו להזהר מספק עבירה. | על פי התורה, על האדם לשמור את עצמו מכל '''סכנה''', העלולה לסכן את גופו, עד שאמרו חז"ל: {{ציטוטון|חמירא סכנתא מאיסורא}}, כלומר חובה על האדם להזהר מספק סכנה, יותר מאשר עליו להזהר מספק עבירה. | ||
הרבי הורה, כי כל כללי הפצת המעיינות אינם חלים במקרים של ספק סכנה, כך למשל, הורה הרבי כי אין להפיץ חסידות בעיר בה יש התנגדות חריפה לחסידות, ובמקומות בהם אמרו ואף היכו בפועל חסידים שהפיצו את תורת החסידות. | הרבי הורה, כי כל כללי הפצת המעיינות אינם חלים במקרים של ספק סכנה, כך למשל, הורה הרבי כי אין להפיץ חסידות בעיר בה יש התנגדות חריפה לחסידות, ובמקומות בהם אמרו ואף היכו בפועל חסידים שהפיצו את תורת החסידות. | ||
גרסה מ־05:31, 29 באפריל 2011
על פי התורה, על האדם לשמור את עצמו מכל סכנה, העלולה לסכן את גופו, עד שאמרו חז"ל: "חמירא סכנתא מאיסורא", כלומר חובה על האדם להזהר מספק סכנה, יותר מאשר עליו להזהר מספק עבירה.
הרבי הורה, כי כל כללי הפצת המעיינות אינם חלים במקרים של ספק סכנה, כך למשל, הורה הרבי כי אין להפיץ חסידות בעיר בה יש התנגדות חריפה לחסידות, ובמקומות בהם אמרו ואף היכו בפועל חסידים שהפיצו את תורת החסידות.
איסור אכילת דגים בחלב
במפרשי השולחן ערוך יורה דעה סימן פז מובא שיש ליזהר מלאכול דגים בחלב משום סכנה, ומ"מ עם חמאה מותר. וכך נהגו חסידי חב"ד.
כ"ק אדמו"ר שליט"א ברשימות כותב כי "איסור אכילת דגים בחלב מפני הסכנה שנזכר בבית יוסף חושבין לפליטת הקולמוס, אבל בכל זאת נזהרין בזה, ולכן מערבין עוד מה (חמאה) - כל זה הוראה מאדמו"ר הצמח צדק".
ובנוגע לדגים עם גבינה, מובא בפתחי תשובה שם בשם רבינו בחיי שגם בזה יש להחמיר, ובין רבני אנ"ש יש מחמירים ויש מקילין.