עריכת הדף "תבנית:ספר התניא/אגרת התשובה - פרק א'"

'''פרק א תניא''' בסוף [[יומא]] שלשה חלוקי כפרה הם ו[[תשובה]] עם כל אחד. עבר על [[מצוות עשה]] ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו עבר על [[מצוות לא תעשה]] ושב תשובה תולה ו[[יום הכיפורים]] מכפר. (פירוש דאף על גב דלענין קיום מצוות עשה, גדולה שדוחה את לא תעשה. היינו משום שעל ידי קיום מ"ע ממשיך אור ושפע בעולמות עליונים מהארת אור [[אין סוף ברוך הוא]] (כמ"ש ב[[זוהר]] דרמ"ח פקודין אינון רמ"ח אברין דמלכא), וגם על נפשו האלקית כמ"ש אשר קדשנו במצותיו. אבל לענין תשובה אף שמוחלין לו העונש על שמרד במלכותו יתברך ולא עשה מאמר המלך. מכל מקום האור נעדר וכו' וכמארז"ל על פסוק מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל קריאת שמע של ערבית או וכו'. דאף שנזהר מעתה לקרות [[קריאת שמע]] של ערבית ושחרית לעולם אין תשובתו מועלת לתקן מה שביטל פעם אחת. והעובר על מצוות לא תעשה על ידי שנדבק הרע בנפשו עושה פגם למעלה בשרשה ומקור חוצבה (בלבושים ד[[י' ספירות]] ד[[עשיה]] כמ"ש בת"ז לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכו') לכך אין כפרה לנפשו ולא למעלה עד יום הכיפורים, כמו שכתוב וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם וכו' לפני ה' תטהרו לפני ה' דייקא, ולכן אין ללמוד מכאן שום קולא חס וחלילה במצוות עשה ובפרט ב[[תלמוד תורה]]. ואדרבה אמרו רבותינו ז"ל ויתר הקב"ה על [[ע"ז]] וכו' אף שהן כריתות ומיתות ב"ד ולא ויתר על ביטול תלמוד תורה). עבר על כריתות ומיתות בית דין תשובה ויום הכיפורים תולין ויסורין ממרקין (פי' גומרין הכפרה והוא מלשון מריקה ושטיפה לצחצח הנפש. כי כפרה היא לשון קינוח שמקנח לכלוך החטא) שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. עכ"ל הברייתא:

והנה מצות התשובה מן התורה היא עזיבת החטא בלבד, (כדאיתא בגמרא פ"ג ד[[סנהדרין]] ובחושן משפט ססי' ל"ד לענין עדות), דהיינו שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו, הן במצוות עשה הן במצוות לא תעשה. וזהו עיקר פירוש לשון תשובה לשוב אל ה' בכל לבו ובכל נפשו לעבדו ולשמור כל מצותיו כמו שכתוב יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וכו'. ובפרשת נצבים כתיב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו וכו' בכל לבבך וכו' שובה ישראל עד ה' אלקיך וכו' השיבנו ה' אליך וכו'. ולא כדעת ההמון שהתשובה היא התענית. ואפילו מי שעבר על כריתות ומיתות ב"ד שגמר כפרתו היא על ידי [[יסורים]]. היינו ש[[הקב"ה]] מביא עליו יסורים (וכמו שכתוב ופקדתי בשבט וכו' ופקדתי דייקא) והיינו כשתשובתו רצויה לפניו יתברך בשובו אל ה' בכל לבו ונפשו מ[[אהבה]] אזי באתערותא דלתתא וכמים הפנים וכו' אתערותא דלעילא לעורר האהבה וחסד ה' למרק עונו ביסורים ב[[עולם הזה]] וכמו שכתוב כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכו'. ולכן לא הזכירו [[הרמב"ם]] והסמ"ג שום [[תענית]] כלל במצות התשובה אף בכריתות ומיתות ב"ד. רק הוידוי ובקשת מחילה כמו שכתוב בתורה והתודו את חטאתם וכו'. ומ"ש ביואל שובו עדי בכל לבבכם בצום ובבכי כו' היינו לבטל הגזרה שנגזרה למרק עון הדור על ידי יסורים בארבה. וזהו הטעם בכל תעניות שמתענין על כל צרה שלא תבא על הצבור וכמו שכתוב ב[[מגלת אסתר]]. ומה שכתוב בספרי המוסר ובראשם ספר הרוקח וספר חסידים הרבה תעניות וסיגופים לעובר על כריתות ומיתות בית דין וכן למוציא זרע לבטלה שחייב מיתה בידי שמים כמו שכתוב בתורה גבי ער ואונן ודינו כחייבי כריתות לענין זה. היינו כדי לינצל מעונש יסורים של מעלה ח"ו. וגם כדי לזרז ולמהר גמר כפרת נפשו. וגם אולי אינו שב אל ה' בכל לבו ונפשו מאהבה כי אם מיראה:
<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|ג]]</noinclude>